ארכיון תגיות: שיפוט

שופטים באופסייד

בהצטרפות מקרים אומללה למדי, קיבלנו הערב בגביע העולמי שתי טעויות שיפוט כמעט בלתי נתפסות בחומרתן. למזלה של פיפ"א, המשחקים הערב לא הוכרעו בגלל טעויות השיפוט, מה שלפחות יחסוך מאיתנו הרבה מאוד יללות בימים הקרובים (עברתי במהירות על אתרי הצהובונים האנגלים – הם מתמקדים ביכולת הדלה של אנגליה ופחות בטעות של השופט).

נכון, אנגליה ומקסיקו רשאיות לטעון כי אלמלא הטעות, המשחק היה מתפתח אחרת, וכי העוול שנגרם להן פגע מנטלית בשחקנים. גם אם זה נכון עובדתית, מדובר בטיעון לוזרי: מי ש"קורס מנטלית" בעקבות טעות שיפוט בשלב מוקדם יחסית במשחק, יכול לבוא בטענות רק לעצמו, על שאין לו את החוסן המנטלי להתגבר על זה ולחזור למשחק. למרות הפאשלות של השופטים, גם אנגליה וגם מקסיקו עוד היו לגמרי בחיים במשחקים שלהן, ופיגרו בשער אחד בלבד. אבל שתיהן הספיקו לחטוף עוד שני שערים כל אחת אחרי טעות השיפוט, מה שמלמד בעיקר על חוסר יכולת, מנטלית ומקצועית, להתמודד עם מצבים כאלה. במילים אחרות: שיפסיקו ליילל וילמדו מארה"ב.

חוץ מזה, לפחות באשר לאנגליה, גם אם טעות השופט גרמה להם עוול, הרי שהיא עשתה צדק עם המשחק – אנגליה לא היתה ראויה אפילו לשער אחד במשחק הזה, קל וחומר שניים. השערים שכבשה (כולל זה שלא אושר, כמובן) היו מקריים למדי, וחוץ מהם "האריות" לא הגיעו למצבים מיוחדים. אם השער של למפארד היה מאושר, אנגליה עוד היתה עלולה לגנוב ניצחון של מגיע לה. מה שמשמח אותי בכל הסיפור, חוץ מזה שאני יכול לחגוג ולהגיד "אמרתי לכם", היא שסוף סוף נגמר הבלוף שנקרא "נבחרת אנגליה". שוב נלמד הלקח: אתה יכול לעבוד על חלק מהאנשים כל הזמן ועל כל האנשים חלק מהזמן, אבל לא על כולם כל הזמן. מה שעבד (בערך) נגד נבחרות שנתנו לה כבוד והתמקדו בהגנה, לא עבד מול נבחרת שלא עשתה לה חשבון והעזה לתקוף אותה.

אלה שרוצים

שיא שלילי נשבר בגביע העולמי: רק שלוש נבחרות אירופאיות יהיו ברבע הגמר – שפל של כל הזמנים. זה מה שקורה כאשר שתי אירופאיות בכירות (?), איטליה וצרפת, פוטרות אותנו מעונשן כבר אחרי שלב הבתים. מה ניתן להסיק מכך? שהדרום-אמריקאיות טובות יותר? אני לא חושב שזה העניין. לדעתי, הטורניר הזה מבחין בין הנבחרות והשחקנים שרוצים ורצים, לבין אלה שעשו טובה שבכלל טרחו לעלות על המטוס לדרום אפריקה. ההבדל הוא בין נבחרות ושחקנים שעבורם זו זכות גדולה לשחק בגביע העולמי, ושרוצים להאריך ככל הניתן את החוויה, לבין אלה שרואים בזה מטרד-קיץ (או חורף, במקרה הזה) מעיק, ומתים לצאת לחופשה שלהם.

תסתכלו על 16 הגדולות: אין שם אחת שלא הרוויחה ביושר את מקומה (כן, אפילו אנגליה, שהיתה קצת פחות עלובה מיריבותיה בשלב הבתים). שני דברים מאפיינים את נבחרות השמינית: או שהן נבחרות שנהנות מכל רגע בטורניר (נניח גרמניה), או עקשניות שמאוד רוצות (נניח יפן, פראגוואי, אורוגוואי, סלובקיה), או כאלה שמרגישות שיש להן מה להוכיח (ארגנטינה), או שהן מספיק מוכשרות כדי להתקדם גם בלי להבריק (ברזיל, הולנד, גם ארגנטינה).

אז מהו הלקח? יש שניים. קודם כל לפיפ"א, שחייבת לפעול להורדת מספר המשחקים בעונה הסדירה, ולהביא את השחקנים הבכירים קצת יותר רעננים ויותר רעבים. הלקח השני הוא למאמנים: רוצים להצליח? פשוט מאוד: אל תתרשמו משמות ומ"כוכבים" – בשביל טורניר כזה צריך שחקנים שרוצים לשחק בגביע העולמי, שיש להם מה להוכיח, ושישחקו עבור המאמן שהביא אותם לנבחרת.

ראו לדוגמה את יואכים לאב מגרמניה, שהתעלם מהביקורת וזימן לנבחרת את מירוסלאב קלוזה ולוקאס פודולסקי – שניים שבקושי שיחקו או הבקיעו העונה. אז נכון שהחלודה ניכרת (ההחמצות, אוי, ההחמצות), אבל ההשקעה של שניהם, הרצון שלהם להוכיח לכולם שהזימון היה מוצדק, והשאיפה לחזור לעניינים לקראת העונה הבאה, הניבה עד כה תשואה של 4 שערים (שניים לכל אחד). הגול הנחוש של קלוזה הערב מול אנגליה, שניצח בקרב עיקש מול הבלם, הוא דוגמה מאלפת.

גשם בא

עוד תופעה מעניינת: אחרי שלב מוקדם עקר למדי (בערך 2.1 שערים למשחק, פחות אפילו מהגביע העולמי המחריד של 90'), קיבלנו מבול בשמינית – אתמול 6 שערים בשני משחקים, והערב כבר נסקנו ל-9 – ממוצע של כמעט 4 שערים למשחק עד כה בשמינית הגמר. כנראה שדרומית לקו המשווה, העולם באמת הפוך: בדרך כלל אלו שלבי הנוקאאוט שמספקים משחקים זהירים ומשמימים. אז אולי הסטטיסטיקה עוד תתיישר ביומיים הבאים, אבל אם לא, יש לי הסבר: ראשית, נפטרנו מכל הנבחרות המעצבנות שסוגרות משחקים, או אלה שלא הגיעו מוכנות לטורניר. שנית, וזה מתחבר לעניין ה"אלה שרוצים", אולי כשהנבחרות האלה מתקדמות בטורניר, הן צוברות יותר ביטחון ופחות מהססות לתקוף, וגם, אולי, הן מרגישות שכל דבר מעבר לשמינית הגמר יהיה בונוס, מה שמוליד משחק משוחרר וחופשי יותר. או שזו פשוט הנוכחות המאסיבית יחסית של הנבחרות הדרום אמריקאיות בשלב הזה. והנה, חזרנו לנקודה שבה התחלנו.