ארכיון תגיות: שאלקה 04

לפעמים חלומות מתגשמים

מסיבות שאינן תלויות בי (שירות מילואים) לא יכולתי להתייחס בזמן אמת לניצחון של קריית שמונה על הפועל ת״א ביום שני, ולעלייתה למקום הראשון עם סיום הסיבוב הראשון של ליגת העל. אבל לדברים טובים תמיד ראוי להתייחס, גם באיחור, ובכל מקרה, ק״ש תהיה במקום הראשון לפחות עד המחזור הקרוב.

כשהחל עידן הטייקונים בכדורגל הישראלי, מתישהו במחצית הראשונה של שנות ה-90, הייתי נער מתבגר עם דמיון מאוד מפותח. פינטזתי אז שאם יום אחד יהיה לי המון-המון כסף, ארכוש קבוצת כדורגל חביבה מאיזו עיירה קטנה ומרוחקת ואצעיד אותה לאליפות ולהישגים באירופה. מין סינדרלה כזאת ״סימפטית״ שתכה את כל הגדולות מתל אביב, חיפה וירושלים (אז עוד היתה בירושלים קבוצה גדולה. סליחה, לא יכולתי להתאפק) ותעקוץ את הקבוצות הגדולות ביבשת. האמת שבחזוני חשבתי על עיר כמו אילת, דימונה או ירוחם, אבל זה בגלל הנטייה והחיבה הפרטית שלי לדרום. בכל אופן, הגיאוגרפיה היא לא מה שמונע ממני להתפעל מההצלחה האדירה של עירוני קריית שמונה בעונות האחרונות.

ההצלחה של ק״ש מרגשת אותי באמת בכל נימי נפשי. פשוט משום שהבוס, איזי שירצקי, מגשים אחת לאחת את החלום שלי. שנות העשרה שלי כבר הרבה מאחורי, ואני התבגרתי והבנתי שטייקון עם המון-המון כסף אני כנראה לא אהיה, אז לא נותר לי אלא להתפעל ממלאכתם של אחרים.

אני חייב להודות שאני עוקב באופן קצת רופף אחר חדשות הספורט היומיומיות, ואני לא מרגיש מספיק בקיא בחומר כדי לנתח את ההצלחה של קריית שמונה לעומק. אבל דבר אחד כן תפס את תשומת לבי: עירוני ק"ש כמעט לא מייצרת כותרות או ידיעות חדשותיות שערורייתיות. אפשר להיאחז בטענה הקבועה על קיפוח והתעלמות התקשורת מהקבוצות הקטנות והפריפריאליות, וזה לא-לא נכון, אבל אפשר גם לראות את זה דרך עדשות יותר חיוביות: קריית שמונה לא מייצרת כותרות, כנראה משום שהיא מתנהלת בשקט ובמקצועיות, יש לה בעל בית אחראי ומאוזן (ע"ע על דרך הניגוד: הפועל ת"א, מכבי ת"א, בית"ר ירושלים, הפועל חיפה, הפועל פ"ת, עירוני אשקלון ועוד רבות ולא כל כך טובות) והקהל שם עדיין לא התרגל מספיק להצלחות כדי לפצוח במחאות רועשות ואלימות בעקבות עוד הפסד ליגה או משברון כזה או אחר.

התקשורת תמיד נוטה לסקר יותר את הקבוצות הגדולות ועתירות האוהדים (והרייטינג), אבל היא ממש לא מתעלמת מהקטנות כאשר הן מייצרות שערוריות עסיסיות נוסח פרוספר אזגי או תומר סיני/דני לוי. קריית שמונה פשוט לא מספקת חדשות כאלה, ובכדורגל המעפן שלנו, מה לעשות, זה דבר ראוי לציון. השקט בגזרת הכדורגל בגבול הצפון הוא קולה של המקצוענות.

כלום ושום דבר

הקבוצות הישראליות סיימו אמש באופן סופי ורשמי את חלקן במפעלים האירופיים, עם הפסדה של מכבי חיפה לשאלקה ונצחונה של סטיאווה בוקרשט על אא"ק לרנקה. נכון להיום, לנוכח חולשתה של הליגה ועליבותה של הנבחרת, זהו בדיוק מקומו של הכדורגל הישראלי ביבשת – מקום שלישי במוקדמות היורו ושלב הבתים של ליגת אירופה. לא יותר מזה.

ולמרות הכול, מכבי חיפה, גם בעונה פאתטית כמו זו, היתה צריכה להתקדם מהבית הזה לפחות לשלב הבא. הרי כל מה שנדרש ממנה היה עוד ניצחון על לרנקה או תיקו עם סטיאווה – משימה בהחלט אפשרית אפילו בעונה כזאת. אבל כנראה שגם בכדורגל אי אפשר לעבוד על כולם כל הזמן: האופן בו חיפה דחקה את עצמה החוצה מליגת אירופה מאוד מאפיין את העונה שעוברת על המועדון: ליד הביטוי "ירו לעצמם ברגל" בלקסיקון, צריך לשים מהיום את הפוסטר של מכבי חיפה. ואם צריך חיזוק לקביעה הזאת, הגיעו יוריצה בוליאט (שער עצמי) ויניב קטן (החמצת פנדל בשלב קריטי במשחק) ושמו על זה חותמת ענקית בגודל הוולבו של יענקלה שחר.

ואגב בוליאט, ובהמשך לפוסט קודם בנושא, אני לא זוכר מתי אי פעם היתה למכבי חיפה הגנה כל כך עלובה, בלתי מתואמת ושלומיאלית כמו זו הנוכחית. הגול העצמי של בוליאט אמש הוא באמת מזל רע, ודברים כאלה קורים לבלמים הטובים ביותר, אבל זה מצטרף לסדרה בלתי-נגמרת של פאשלות בלתי נתפסות, שמעניקות ליריבות של חיפה יתרון של שער לפחות, עוד לפני שהן בכלל בעטו לשער.

שאלקה עלתה אתמול בהרכב משני (בצדק מבחינתה), בלי המאמן הראשי שלה (אמא חולה), ופשוט באה להשתעשע ולא באמת לשחק כדורגל (דרקסלר מוסר עם העקב בתוך הרחבה שלו). זה היה זלזול בוטה – שאלקה ממש התחננה בפני מכבי חיפה שתיקח את המשחק. ועדיין נגמר 0:3 לגרמנים. מה זה אומר? שהגרמנים תמיד מנצחים, ברור, אבל זה מזכיר לנו שגם הקבוצה הבכירה ביותר שלנו לא רואה את הבונדסליגה אפילו עם טלסקופ-חלל, זה מה.

אין לי שום דבר חדש לומר בנושא. הכול ישן. אם אין לכם מה לעשות, תקראו את הפוסטים שלי מהעונה שעברה: הקילומטר החסר | נקודה למחשבה. תבלו.

נקודה למחשבה

ממש לא התחשק לי לכתוב שוב על "הפערים", אבל אמש, בסיום ה-0:0 בין הפועל ת"א לשאלקה שסידר לאדומים נקודה ראשונה בצ'מפיונס, הכריז הפרשן שלמה שרף כי "אין שום פערים בין הכדורגל הישראלי לאירופי" והוסיף כי המשחק הזה הוא "ההוכחה". כיוון ששלמה מאתגר לי את התזה עם ההוכחות החותכות שלו (אני מקווה שאתם מזהים סרקאזם כשאתם נתקלים בו), ראיתי לנכון לרענן אותה.

ובכן, לא מובן לי מדוע משחק אחד מצוין של הפועל ת"א מהווה הוכחה כל כך ברורה ל"סגירת הפערים", בעוד עשרות משחקי נפל אחרים – של מכבי חיפה, הפועל ת"א, מכבי ת"א, נבחרת ישראל ועוד – אינם עומדים לפחות כטיעון-נגד. אז לידיעת הפרשן המכובד, המשחקים הללו עדיין מוכיחים את ההפך – אם לא באופן איכותי, אז בטוח שבאופן כמותי.

אם לחזור לפוסט הקודם שלי בנושא, גם הפעם עולה נושא הקילומטרים החסרים: למרות העליונות הברורה של הפועל במגרש, שחקניה עדיין כיסו פחות מרחק מיריביהם, כלומר, רצו פחות (במובן של ריצה, לא במובן של רצון). עם זאת, מן הראוי לציין כי לפחות פה היה "צמצום פערים" מסוים: ההפרש עמד הפעם רק על חצי קילומטר בממוצע לשחקן (לטובת שחקני שאלקה), לעומת קילומטר שלם במשחק הקודם.

וצריך לציין עוד פרמטרים: שאלקה הגיעה לראשונה בתולדותיה למשחק ליגת אלופות במזרח התיכון, תוך שהיא מנצלת את הזמן גם לטיול בירושלים (אני לא רוצה אפילו לחשוב אילו צווחות על "חוסר מקצועיות" היו עולות מהתקשורת שלנו, אם קבוצה ישראלית היתה מגיעה למשחק חוץ, ויוצאת יום לפני המשחק לטיול בעיר אחרת). בנוסף, לגרמנים הספיק תיקו כדי לשמור על המקום השני בבית, והם כנראה הגיעו כדי להתגונן ולנסות להוציא 0:1 קטן.

ולא נשכח עוד נקודה: למרות העליונות הברורה והמצבים הקורצים, הפועל לא הצליחה לנצח. והרי זו בדיוק הטענה הקבועה שלנו לנציגותינו בחו"ל (כולל הנבחרת) – ש"חסר לנו גרוש ללירה", שאנחנו לא מסוגלים לתרגם עדיפות במגרש לניצחון. היה חסר רק גול מקרי של שאלקה כדי לשים חותמת ברורה יותר על התזה הזאת.

ובכל זאת, מגיעות גם מחמאות להפועל ת"א, שהגיעה בהרכב חסר ובלי שחקני מפתח (וגם איבדה את דה-סילבה במהלך המשחק), ושיחקה בסך הכול טוב מאוד (חוץ מהחלוצים, שעשו הכל בסדר חוץ מאשר את התפקיד שלהם, שהוא לשים את הכדור מאחורי השוער). כנראה שזה כבר לא יספיק להמשך ולמקום השלישי בבית, אבל זה לא יזיק לקופת המועדון, שכבר אמש התעשרה בכ-400 אלף יורו.

מה שכן צריך להדאיג את הפועל, זה חוסר היציבות עד כה. בעונה שעברה היתה היציבות והעקביות ביכולת, הגורם העיקרי לזכייה בדאבל. בינתיים, מגע הקסם של גוטמן עוד לא ניכר: הקבוצה משחקת טוב בלי שחקני מפתח; משחקת רע עם ההרכב הראשון המלא. בקיצור, משהו לא עובד שם. ועדיין, ההימור שלי הוא שהפועל תרוץ חזק מאוד בצמרת, בדיוק כמו בעונה שעברה, אולי בתוספת של סוס שלישי במירוץ האליפות. וזה לא יהיה בהכרח בזכות היכולת שלה, אלא כי הליגה שלנו מחורבנת – אפרופו הפערים מאירופה…

והעיקר ששלב הבתים מסתיים עוד שני מחזורים, ונוכל סוף סוף לצפות קצת במשחקים של קבוצות אחרות.