ארכיון תגיות: ראובן עטר

החולצה הירוקה כבר לא מציאה

האמת, לא חשבתי שראובן עטר יצליח בענק כמאמן מכבי חיפה. חשבתי שזו בחירה טובה לתפקיד המאמן, אבל לא באמת האמנתי שהוא ייקח את מכבי חיפה למחוזות שטרם היתה בהם.

מסתבר שטעיתי.
ראובן עטר הצליח להביא את מכבי חיפה למקום שבו היא מזמן, אבל ממש מזמן לא היתה בו – עמוק בתחתית, עם פתיחת העונה הגרועה ביותר מאז 1977, עונה שבסיומה היא ירדה ליגה. אני לא חושב שמכבי חיפה תרד ליגה העונה (אם כי בליגה שבה מ.ס. אשדוד מועמדת לאליפות, הכול אפשרי), אבל קשה גם לראות את העונה הזאת מתפתחת למשהו שהוא יותר ממאבק על תפיסת מקום בחלק העליון של הטבלה.

מה קורה במכבי חיפה? הלואי וידעתי. הלואי והם היו יודעים, כי אז אולי היו להם פתרונות. לפרשנים יש נטייה במקרים כאלה ללכת למחוזות הפסיכואנליזה, לדבר על "ציפיות" ועל "עומס מנטלי", ולהגג על רעב ושובע וכיו"ב. בהינתן התנאים האובייקטיביים (תקציב ענק, מתקנים ותנאים מצוינים, שקט תעשייתי וכל אלה) ההסבר הפסיכולוגי נראה כמו ההסבר המתבקש.

אני רוצה להציע הסבר הרבה יותר פשוט, וכמעט חתרני: מכבי חיפה היא פשוט לא קבוצה טובה, ואין לה שחקנים מספיק טובים. באמת. אני עובר על הסגל ועל ההרכב של מכבי חיפה, ושואל את עצמי במה הוא יותר טוב מזה של קריית שמונה, או אשדוד או נתניה או בני יהודה. זה אולי לא מצדיק שתי נקודות מתוך 15 אפשריות ומקום בתחתית העמוקה, אבל זה בוודאי לא סגל לאליפות.

הסגל של מכבי חיפה, כמו של כל קבוצת כדורגל מצליחה, תמיד התבסס על שלושה מקורות עיקריים: מחלקת הנוער המפוארת של המועדון, רכש חכם וממוקד של השחקנים הישראליים הטובים ביותר בליגה, ורכש של שחקנים זרים.
נתחיל מהאחרון: ברכישת שחקנים זרים, למכבי חיפה מעולם לא היה יתרון מיוחד על שאר קבוצות הליגה. בכלל, הבאת זרים לישראל היא לדעתי הימור מוחלט וקניית חתול בשק – עוד לא נמצאה הנוסחה של זר מצליח בישראל, ועוד לא נרשם מאמן או מועדון שמתמחים בתחום הזה. למכבי חיפה היו כמה הצלחות גדולות בבחירת זרים, וגם כמה נפילות. בעונה הנוכחית, קשה לומר שהזרים משחקים תפקיד מרכזי בקבוצה. ראובן עטר ניסה ללכת על הנוסחה של רכישת זרים שהצטיינו בקבוצות אחרות בליגה (דמאו ואנדלובו). בינתיים זה לא הולך. אני חושב שהמדד הזה בעייתי: הצטיינות בעונה אחת בליגה העל החלשה שלנו היא בעיניי לא ערובה לשום דבר.

לגבי הרכש הישראלי, גם פה מכבי חיפה לא בדיוק עשתה נפלאות העונה וגם לא בעונות הקודמות. קחו למשל את עידן ורד וחן עזרא. ללא ספק שני יהלומים, שמסוגלים לעשות עם הכדור דברים שגורמים ללסת שלי להישמט לרצפה. אבל השניים האלה לא עולים על יהלומים אחרים שמסתובבים בליגה: כשרון גולמי מופלא, לצד פגמים קשים ובלתי נתפסים בכמה מהיסודות של המשחק, ביניהם המסירה, קריאת והבנת המשחק, שחרור הכדור בזמן, כוח וכושר גופני ועוד. באשר לשלומי אזולאי, אלון תורג'מן, ואוראל דגני – באמת שאין לי מושג מה הם עושים בהרכב ובסגל של מכבי חיפה. לא שהם שחקנים רעים, אבל הם גם לא בדיוק העילית של הליגה (שזה מה שאני מצפה למצוא בהרכב של מכבי חיפה). מכל הרכש הישראלי החדש, רק אביחי ידין נראה מבטיח, אלא שהוא הגיע מאוחר ועדיין אינו בכושר משחק.

ובאשר למחלקת הנוער המפוארת, נכון לעכשיו הנציג הבולט ביותר שלה בהרכב הוא הקפטן הוותיק יניב קטן – וזה לא נאמר לזכות המועדון. נכון, כשהוא נמצא ב"זון", קטן משדרג את הקבוצה בכמה רמות. אבל כשהוא חלש ולא מדויק, כל הקבוצה נגררת אחריו אל הבינוניות, כיוון שהכדורים ממשיכים ללכת אליו, בעוד הוא לא מייצר מהם שום דבר אפקטיבי. למרבה הצער, זה המצב ברוב המשחקים. יניב קטן כבר אמור בשלב הזה לטפח את היורש שלו, וזה לא ממש נראה באופק: אייל גולסה מסרב עדיין לפרוץ; כנ"ל טאלב טוואטחה (שבכל מקרה לא נראה כמי שמצופה ממנו להנהיג את הקבוצה אי פעם); הראש של דקל קינן עדיין לא נחת בארץ בעקבות הגוף שלו (שגם הוא לא ממש נמצא בכושר משחק).
איפה כל השחקנים הצעירים והמבטיחים שמספרים לנו עליהם כבר שנים? אני מסתכל בסגל ורק שם אחד מוכר ניבט אלי – רועי עטר, הבן של המאמן. אולי יהיה חלוץ גדול יום אחד, אבל לא בעונה הזאת.

הדבר היחיד שראוי לציון במכבי חיפה העונה, הם האוהדים, שמגלים בגרות ואיפוק מפתיעים. אולי לא מפתיע, בהתחשב בעובדה שהם כבר עשר שנים לפחות קוראים להבאתו של ראובן עטר למועדון. נראה כמה זמן יצליח הגרעין הפעיל של האוהדים לשמור על סבלנותו ולרסן את הרוב הדומם-בינתיים.

אז מה יהיה? אני לא אוהב להתנבא (ליתר דיוק, אני אוהב להתנבא, אני לא אוהב לטעות), אבל אני מעריך שבסופו של דבר מכבי חיפה תצליח להתייצב על מסלול של נצחונות. בליגה המעפנה שלנו, סדרה של 4-5 נצחונות רצופים, עשויה להחזיר אותה לצמרת הגבוהה ולמאבק על אליפות או מקום באירופה. אבל עם סגל שאינו טוב יותר מזה של קבוצות הצמרת, זה יהיה מאוד מאוד קשה.