ארכיון תגיות: קלישאות

נשארו רק הקלישאות

אחרי ערב כזה של כדורגל, אתה מוצא את עצמך עם שתי אפשרויות תגובה: נהמות ושאגות חד-הברתיות ונטולות-עיצורים מחד, או התדרדרות לקלישאות עבשות כמו "זו הסיבה שאנחנו כל כך אוהבים כדורגל" מאידך. אז היות ואת השאגות הספגתי היטב בקירות דירתי, פה תמצאו את הקלישאות. אפילו סימנתי לכם אותן, שלא תתקשו למצוא. אז כן, מה שהתחולל הערב באליאנץ ארינה במינכן,  היה משחק לפנתיאון אשר מייצג את כל מה שיפה בכדורגל. וזה בכלל לא משנה אם אתה מכור לאינטר, כמוני, או שנפשך יוצאת דווקא לבאיירן (למה?), כמו אותם עשרות האלפים שמילאו את הצמיג הענק הזה במינכן.

עוד בשלב מוקדם של המחצית הראשונה, הבנתי שאנחנו צופים פה באחד המשחקים הגדולים של העונה. דבר-מה בקצב, בבלגן שהשתרר לפרקים על המגרש (בעיקר בהגנה של אינטר), בריקודים של רובן וריברי, רמז שהולך להיות פה משהו עצום. ולא היה רחוק שהמשהו הזה יהיה תבוסה עצומה של אינטר. באיירן תקפה גלים-גלים, ולמרות שהאמונה אף פעם לא נוטשת אותי, לא הרגשתי שאינטר, שנראתה על סף התפרקות אחרי ה-2:1, הולכת לצאת מנצחת מהמשחק הזה. אבל האמת היא, שבאותם רגעים ממש לא היה אכפת לי איך ייגמר המשחק – עד כדי כך נהניתי ממנו. סיכמתי ביני לבין עצמי, שאם כבר למות, אז לפחות למות יפה. היה אפילו שלב שבו כדור של גומס התגלגל על קו השער של אינטר באחד המהלכים המוזרים של המשחק, שהתבלבלתי לרגע וכמעט צעקתי לו "נו, נו, תיכנס!". שכרון חושים.

ואז הגיעה המחצית השניה (אלא איזו מחצית תגיע, השלישית?). באיירן עוד עשתה סימנים שהמגמה של המחצית הראשונה תימשך גם לתוך המחצית השנייה, אבל ללאונרדו היו תוכניות אחרות (בניגוד, כנראה, למאמנים שיש להם תוכניות איך להפסיד). אלא שאז הוא הסתובב לספסל וראה שם רק את התלתלים של קוטיניו – ילד ברזילאי בן 18 שעוד לא קרע זוג נעליים אחד. הבחור הצנום נזרק למים הקרים, ואני כבר הרגשתי שהאמונה בכל זאת נוטשת אותי – אם זה הנשק הסודי של אינטר, אז מצבנו קשה. אז קוטיניו הקטן קצת התרגש בהתחלה, ועשה כמה טעויות, אבל בהמשך השתלב במערך ואפילו החל במהלך שהביא לשער השיוויון של אינטר.

אז כניסתו של קוטיניו אולי סימנה את השינוי, אבל האיש של המשחק הוא ללא ספק סמואל אטו עם שער ושני בישולים. עד עצם היום הזה לא ברור עדיין מה מתחולל אצל האיש הזה בראש, אבל מה חשוב הראש כשיש לך כזה כישרון ברגליים. הבישול לסניידר בשער השיוויון עוד היה שגרתי למדי, אבל מה שהוא עשה בדרך לשער הניצחון היה שילוב מופלא של טכניקה, נחישות, לב וגם חוכמה וראיית משחק. תך כדי הטיול שלו ברחבה, עוד ראיתי בעיני רוחי איך הוא מחרבש את המהלך הזה והולך עם הראש בקיר, אבל אז הוא נתן את הקטנה לפנדב, שכמעט קרע את הרשת. אינטר חזרה מהקבר.

הלם ביציעים, וצרחות היסטריות בדירתי. בדקות שנותרו, חלפה לי בראש רק מחשבה אחת: זה לא נגמר עד שזה נגמר. כי אתם יודעים, כדורגל משחקים 90 דקות ובסוף הגרמנים מנצחים. אבל לא הערב. השעון אזל לאדומים, ואלופת אירופה (כן כן, עדיין) הוכיחה שהיה מוקדם להספיד אותה, ושהשמועות על מותו של הכדורגל האיטלקי היו מוקדמות. השופט שרק לסיום ונתן את האות לחגיגה הגדולה של השחורים-כחולים. ולנו נשאר רק למחוא כפיים ולשאת תפילה חרישית לקראת ההגרלה ביום שישי: תביאו את ברצלונה!