ארכיון תגיות: נבחרת גאנה

שער ליקום מקביל

חוזרים לשנות ה-90 בשער ברנדנבורג

חוזרים לשנות ה-90 בשער ברנדנבורג

במחצית המשחק בין גרמניה לגאנה, בהקרנה הפומבית בשער ברנדנבורג, קיבלו ההמונים שבאו לצפות בצוותא במשחק, הופעה של ההרכב הצעיר והמבטיח Right Said Fred. זה נראה כמו המשך הולם למחצית הראשונה, שבה גרמניה נראתה כמו גירסת שנות ה-90 שלה: כבדה, איטית, טקטית במובן הרע של המילה, וחסרת מעוף ויצירתיות. חשדתי שמה נפלתי דרך חור תולעת ונחתתי 20 שנה אחורה.

ההופעה של הפרדים היתה גם האות שלי לנטוש את המתחם הצפוף והמחניק ולחפש לי מקום נוח יותר לעקוב בו אחר המשחק. מצאתי בר ספורט שהיה מלא באסייתים כלשהם (סליחה, אני לא מבדיל בין סינים ויפנים וקוריאנים ווייטנאמים, וגם אתם לא), מאופרים בצבעי שחור-אדום-זהב ושעודדו באדיקות את נבחרת גרמניה. אני באמת מתחיל מתחיל לחשוב ברצינות ששער ברנדנבורג הוא בעצם פורטל ליקום מקביל ומוזר במיוחד. מה קורה פה? אני רוצה הביתה!

טוב, המחצית השנייה כבר היתה סיפור אחר לגמרי. הפרשנויות של אחרי המשחק גרסו כי במחצית הזאת קיבלנו את המשחק הכי טוב עד כה של הגביע העולמי. אני לא כל כך מתעסק בקביעות מהסוג הזה, אבל אכן היה משחק מותח ומסעיר, שיכול היה להיות מוכרע לכל צד, ולכן התיקו בהחלט שיקף את מהלכו.

השיא של מירו

בגביע העולמי לפני ארבע שנים, כשמירוסלב קלוזה הורחק בכרטיס אדום טפשי במחצית הראשונה של המשחק השני (ובכך הורחק גם מהמשחק הבא), חשבתי שבכך נסתם הגולל על הסיכוי שלו לשבור את שיא הכיבושים של רונאלדו. הייתי מאוכזב מההרחקה הזאת יותר מאשר מההפסד של גרמניה במשחק (1:0 לסרביה).

אפשר היה לחשוב שיואכים לב צירף את מירו לסגל, רק כדי לתת לו הזדמנות אחרונה לשבור את השיא (וגם את שיא ההופעות בגביע העולמי של לותר מתיאוס, אם כבר). אבל בנבחרת גרמניה לא מתעסקים בגימיקים. קלוזה בסגל כי הוא שחקן נפלא שמכריע משחקים. ועובדה היא כי לב שלח אותו למערכה במצב של פיגור כדי להציל את המולדת (טוב, הוא בעצם נולד בפולין, אבל הבנתם), וזה בדיוק מה שהוא עשה, עם השפיץ של הנעל ברגע הנכון ובמקום הנכון. העובדה שהוא השווה עם השער הזה את השיא של רונאלדו (וגם הגיע ל-70 כיבושים בנבחרת) היא "רק" בונוס משמח במיוחד.

המזל הולך עם הטובים יותר

פינת הסמסים היומית: לפני ארגנטינה-איראן, קיבלתי מאחי את צמד ההודעות הבאות:

SMS-Argentina-Iran

בתוספת הזמן של המשחק כבר הרמתי את הטלפון כדי לסמס לו, שאמנם נגמר 0:0, אבל דווקא נהניתי. במיוחד מהמשחק האמיץ  והחכם של האיראנים, וגם מאוזלת רגלה של ארגנטינה. ואז הגיע הגמד ושחרר את השמאלית המסובבת שלו לרשת (ומי האידיוט שמשאיר אותו פנוי אותו לבעיטה אלכסונית ברגל שמאל, כאילו הוא לא ראה מימיו משחק של ברצלונה?).
אני אוהב את המשפט "המזל הולך עם הטובים", כי הוא רומז שלמעשה, אין דבר כזה מזל עיוור וגחמני – רק מי שמתאמץ ורוצה והוא גם מוכשר במידה סבירה, נהנה לעיתים קרובות ממה שאנשים נוהגים לכנות "מזל". לדעתי יש לארגנטינה מספיק מה"מזל" הזה כדי ללכת עד הסוף. היא לא קבוצה טובה, לטעמי, אלא אוסף של אינדיבידואלים טובים, אבל יש לה את מסי, שיש לו מספיק כישרון ברגליים כדי להפוך נבחרת טובה לנבחרת עם "מזל". יש לארגנטינה מזל שיש להם אותו.

ומה לגבי האיראנים? שגם רצו והשתדלו והתאמצו ושיחקו נהדר? מה עם המזל שלהם? טוב, קבלו עדכון לפסוק: "המזל הולך עם הטובים יותר".
ואם נחזור רגע לסמס ההוא, אז לשתיהן הגיע לנצח.

הופה, אפרופו מזל, הרי ידיעה שהתקבלה זה עתה >> (כנסו כנסו)

בין איטליה לברזיל

רייט סד פרד המקורי מגלה עניין במשחק של ניגריה ובוסניה

רייט סד פרד המקורי מגלה עניין במשחק של ניגריה ובוסניה

זה אולי טורניר הגביע העולמי המהנה ביותר מאז שאני זוכר את עצמי.
בעבר היתה איזו הסכמה מדכדכת, שהמשחקים בטורנירים האלה לא ״אמורים״ להתעלות לרמה גבוהה, ולא היו חסרים הסברים לכך: התשישות של השחקנים אחרי העונה הקשה; חוסר התיאום בין שחקנים שמגיעים מליגות שונות ולא רגילים לשחק ביחד; האגו של הכוכבים וחוסר הסמכותיות של המאמנים; מזג האוויר וכו׳ וכו׳.

לאחרונה הגעתי להמסקנה שה״אחראי״ לתובנה הזאת הוא הגביע העולמי של איטליה 90׳, שהיה, ועל כך אין ויכוח, הגרוע ביותר אי פעם. למעשה, כשאני משחזר לאחור, חוץ מהטורניר המחריד ההוא, שהיווה סוג של נקודת שבר או קו פרשת מים, כל הטורנירים שלאחריו היו מהנים למדי, והרמה הכללית, כמו גם ממוצע השערים, נמצאים במגמת עלייה. אפשר אולי להגיד שבברזיל 2014 השתחררנו סופית (טוב, אולי זה רק אני) מהטראומה של איטליה 1990.

ונסיים עם פינת מירוק המצפון היומית, כי באמת שקשה להתעלם מהעוולות – קטע סאטירי חריף במיוחד על ארגון THIEFA (אהבתי את משחק המילים):

בית ד': שוטי שוטי ספינתי

סקירת בתי הגביע העולמי מתקדמת במלוא המרץ, והנה הגענו לזה שמאכלס את הפייבוריטית שלי, הלא היא נבחרת גרמניה (לחצו כדי לקרוא עוד על יחסיי עם הגרמנים)

בית ד': גרמניה, אוסטרליה, סרביה, גאנה

חוץ מהיותה אחת משתי הנבחרות המצליחות ביותר בתולדות הגביע העולמי (ביחד עם ברזיל), נדמה כי גרמניה היא גם אלופת עולם נצחית בהגרלות. כמו בטורנירים קודמים (כולל המוקדמות וכולל אליפויות אירופה), גם הפעם נהנית גרמניה מבית נוח יחסית, ממנו היא אמורה לשייט בקלילות לשלב הבא. מי תהיה זו שתחבור אליה? הלב אומר אוסטרליה, המוח אומר ללב שהוא לא יודע כלום מהחיים שלו.

גרמניה

מפי הסוס: גם כשאינה במיטבה, גרמניה היא מועמדת טבעית להגיע לפחות לחצי הגמר, כאשר גם זכייה בגביע לא תפתיע אף אחד. הסגל המלהיב מ-2006 אמנם כבר בדעיכה, באלאק בספק ו-ווסטרמן פצוע, אבל ההגנה עדיין חזקה מאוד, ובמקרה כזה אפשר לסמוף על ההתקפה שתשחיל לפחות אחד, אתם יודעים, גומס דוחק עם הברך לאחר ערבוביה ברחבה. כזה. חוץ מזה, כל התובנות המיוחסות תמיד לנבחרת הגרמנית, עדיין תקפות – "כדורגל משחקים 90 דקות"… "גם כשהם כבר על האוטובוס…" וכו'.

כאמור, כל דבר חוץ מהמקום הראשון בבית יהיה סנסציה, ולמעשה, כל דבר פחות מרבע גמר יהיה בבחינת הפתעה. גרמניה אמורה לפגוש בשלב הבא את ארה"ב, אנגליה או סלובניה, אבל זה כלום לעומת מלחמת העולמות שמסתמנת ברבע הגמר – מפגש היסטרי נגד ארגנטינה, כוחות האופל נגד כוחות האור. כדי שזה יקרה, שתיהן צריכות לסיים במקום הראשון בבתים שלהן (וגם להגיע לרבע הגמר, כמובן).

הכל אישי: אהדתי לגרמניה ידועה, ובשנים האחרונות זה כבר לא הופך אותי למוקצה לחלוטין, לאור השינוי הדרמטי שחל בסגנון המשחק של ה"מאנשאפט". יכול להיות שזה כל מה שגרמניה היתה צריכה כדי לא להיות נבחרת כה שנואה? כנראה שלא, יש עוד סיבות לשנאה, אבל עדיין, זה מעניין לראות כמה מהפופולריות של נבחרת תלוי בסגנון המשחק שלה. עדיין לא החלטתי אם זה מוצא חן בעיניי (כי טוב לראות שהרבה אנשים מתעסקים בכדורגל וסגנון משחק ולא תקועים עם דעות קדומות), או לא (כי אני לא אוהב את הסחף הזה אחר נבחרות אופנתיות).

בניגוד אולי לגישה המקובלת, אני לא בעד הגרלות נוחות. נבחרת שרואה עצמה כמועמדת לזכייה בגביע לא צריכה להתעסק עם תוצאות ההגרלה, ואמורה לעבור כל נבחרת שתתייצב מולה. בנוסף, ככל שהדרך קשה יותר, כך הזכייה מתוקה יותר, והזכות להעיף בדרך יריבות שנואות כמו אנגליה או ארגנטינה, היא בבחינת בונוס משמח.

על מי אני אשים עין: אם מתעקשים, אז על מירוסלאב קלוזה, שעבר עונה קשה בבאיירן וגם איבד את המקום בהרכב הנבחרת. מירו הוא השחקן הפעיל היחיד היום שיכול לחלום על תואר מלך השערים של הגביע העולמי בכל הזמנים. עשרה שערים כבר יש לו, והוא זקוק לעוד ששה כדי לעבור את רונאלדו (מס' 9, הברזילאי, השמן). חמישה שערים יספיקו לו כדי לעבור את גרד מולר האגדי, ולהפוך לגרמני הכי כובש בגביע העולם. אין כמו הבית המוקדם והיריבות הבינוניות כדי לשפר את המאזן.

אוסטרליה

מפי הסוס: היו ימים שאוסטרליה היתה נבחרת הכדורגל הכי שנואה בישראל, הרבה בזכות מאמנה, פרנק ארוק ימ"ש. לפחות נפרדנו מהבית האוקייאני המאוס ההוא עם טעם טוב ועם הגול המטורף של אלי אוחנה (כנסו כנסו), שהשאיר את האוזיס בבית (ושלח את ישראל לדבר ללמפה בבראנקייה, קולומביה).

הרבה מאוד מים זרמו מאז בירקון (כן, כולל אלה שהטביעו את המשלחת האוסטרלית למכביה), ואיפה אנחנו ואיפה אוסטרליה (וגם ניו זילנד, אם כבר לזרות מים מעופשים על הפצעים). ומי שחושב שדרכם של האוסטרלים לגביע העולמי קלה היא, טועה. האוסטרלים עברו ב-2006 מההתאחדות האוקיינית המגוחכת (הכוללת בין היתר את המעצמות סמואה, פפואה, איי שלמה, ונואטו ואיי קוק), להתאחדות האסייתית החזקה יותר. בעצם, מהלך שדומה במקצת לזה שעשתה ישראל כשנטשה את אוקייניה והתקבלה כחברה באופ"א. אבל בניגוד למעבר הטראומטי של ישראל לאירופה, האוסטרלים הצליחו כבר בקמפיין הראשון שלהם באסיה להעפיל לגביע העולמי.

הכל אישי: מצבי נוח בבית הזה. אשמח מאוד אם אוסטרליה תצטרף לגרמניה ותעלה לשלב הבא. יש להם גם סיכוי טוב לפגוש שם את אנגליה – יריבה שמן הסתם אמורה לעורר אצלם מוטיבציה מיוחדת.

על מי אני אשים עין: על האוסטרליות ביציע.

סרביה

מפי הסוס: בין אם קוראים לה יוגוסלביה, סרביה-מונטנגרו, פורמר-יוגוסלביאן-רפובליק או סתם סרביה, זו תמיד נבחרת שאסור לזלזל בה. ביחד עם סלובניה, לרפובליקה היוגוסלבית לשעבר יש שתי נציגות בטורניר, כאשר גם קרואטיה (נקודה מהפלייאוף במוקדמות) ובוסניה (הודחה בפלייאוף) לא היו רחוקות מלהגיע לדרום אפריקה. דמיינו לעצמכם. זה רק מלמד איזו עוצמה ומסורת ספורטיבית מבעבעות שם, בבלקן. סרביה נבחרת לא-צפויה שעלולה גם להתבזות (משום מה נזכרתי בתבוסה שלהם 6:1 להולנד ברבע הגמר של יורו 2000), אבל עם המסורת והשמות בסגל יש שם מספיק אנרגיה וכישרון כדי להגיע אפילו לרבע הגמר.

הכל אישי: סרביה נמצאת אצלי ב"רעות" מסיבה אחת עיקרית: משום שבמלחמה הארורה ההיא, שאף צד בה לא היה צדיק גדול, סרביה היתה הגרועה מכולן (זה בסדר, גם קרואטיה ובוסניה מככבות אצלי ב"רעות"). חוץ מזה, מבין נבחרות הבית, היא זו שנראית לי כהכי מסוכנת לגרמניה, עם לפחות 11 נציגים מהליגות הבכירות באירופה (שלושה מהם בבונדסליגה).

על מי אני אשים עין: חוץ מהקפטן, יקיר הבלוג דיאן סטנקוביץ' מאינטר, אני מתכוון לשים עין על החמישייה הסודית: אנטוניו רוקאבינה, אלכסנדר קוראלוב, גויקו קאצ'אר, ננאד מיליאש, ודראגן מרדייה. למה? כי הם היחידים בסגל שהשם שלהם לא מסתיים ב-יץ'. זה למה.

גאנה

מפי הסוס: אני יודע שלא צריך לזלזל בנבחרת שהגיעה לשמינית גמר הגביע העולמי (2006), שסיימה במקום השני באליפות אפריקה האחרונה (ובמקום השלישי באליפות של 2008) ושיש לה שחקנים במיטב הליגות באירופה, אבל יש לי תחושה שגאנה הולכת לקבל חזק בראש בדרום אפריקה. זה הלפחות רושם שהשאיר עלי המשחק העלוב שלהם נגד הולנד (4:1) לפני כמה ימים.

הכל אישי: אין לי שום עניין אישי בגאנה. מבחינתי היא יכולה לעוף כמה שיותר מהר ועם כמה שיותר גולים ברשת. לא אצטער ולא אשמח.

על מי אני אשים עין: שמחתי לגלות בסגל את ג'ון פנטסיל הזכור לטוב, לשעבר במכבי ת"א. אז עליו (אם הוא ישחק).

הימורים ומשאלות לב

מי אני חושב שיעלו לשלב הבא: גרמניה ואוסטרליה
מי אני רוצה שיעלו לשלב הבא: גרמניה ואוסטרליה
מי עלולה לדפוק לי את שני הסעיפים הקודמים: סרביה
מי עלולה להוציא אותי ממש אידיוט: גאנה

עוד…

מוות לעניים – סקירת בית א' | הברדק חוגג – סקירת בית ב' | דאבל פסים וכוכבים – סקירת בית ג'
הפוליטיקה של הגביע העולמי – מפת הכדורגל שלי