ארכיון תגיות: נבחרת ארגנטינה

החביבה, הקשוחה והשכונה

זה לא חדש שהרמה המוצגת במשחקי גביע העולם ובטורנירי נבחרות בכלל, רחוקה מאוד מזו שאנו רגילים לראות במהלך העונה בליגת האלופות ובליגות הבכירות של אירופה. למרות שמדובר למעשה באותם שחקנים, יש כמובן הבדל מהותי בין יכולת של קבוצה שמתאמנת יום-יום ביחד, ליכולת של נבחרת ששחקניה מתכנסים במקרה הטוב פעם בחודש. שלא לדבר על התשישות אחרי עונה של יותר מ-60 משחקים, ועל המחויבות העדיפה של השחקנים למעסיק שלהם, שמשלם להם הרבה מאוד כסף, לעומת מחויבותם הלעיתים-מוטלת-בספק, לנבחרת הלאומית.

ההקדמה הזאת מתמצתת לדעתי היטב את שני ימי המשחקים הראשונים בגביע העולם. הנבחרות עם הסגלים עמוסי הכוכבים, צרפת, ארגנטינה ואנגליה, הציגו משחקים עייפים וחסרי מעוף, ושתיים מהן גם נענשו על כך באיבוד נקודות (אנגליה וצרפת). נכון לעכשיו, הנבחרות המעניינות והקבוצתיות יותר שייכות דווקא לדרג הביניים – דרום קוריאה החביבה וארה"ב הקשוחה.

וזה לא מפתיע: השחקנים שלהן רעננים יותר בהשוואה לכוכבים של הגדולות. גם העובדה שהם עדיין רעבים ומחפשים לשדרג את החוזים שלהם, מזריקה מרץ לשרירים העייפים. בנוסף, אני חושב שבנבחרות הקטנות והבינוניות, שאינן עתירות כוכבים ואגו, יש למאמן יותר סמכות ויותר יכולת להשפיע על תבנית המשחק.

זה ניכר בעיקר אצל הקוריאנים, שפשוט שיחקו נפלא מול יוון, עם יציאה מהירה ומתואמת קדימה, מסירות בנגיעה אחת, חילופי מקומות, המון פירגון וחדוות משחק, לחץ על מוליכי הכדור וסגירה הרמטית בהגנה. נכון, זו לא חוכמה גדולה מול החתיארים של יוון, והמבחן האמיתי שלהם יהיה במשחקים הבאים, אבל קוריאה פשוט נראתה כמו קבוצה, מאומנת ומגובשת, מה שקשה לומר על הנבחרות האחרות ששיחקו עד כה.

אורוגוואי, למשל, מעיפה כדורים לפורלאן וסוארס ומקווה לטוב. צרפת אותו דבר עם ריברי. לניגריה יש על משבצת האילתור את יעקובו וקייטה. האנגלים משחקים כמו אנגלים, עם פריצות באגף והגבהות לרחבה. דווקא הגול שהבקיע ג'רארד הגיע ממהלך חריג של דאבל פס באמצע – היוצא מן הכלל המעיד על הכלל.

וארגנטינה? שכונה. כל אחד לוקח כדור ויאללה. אוקיינוס של כישרון בהתקפה, ואפס תיאום בין השחקנים. מסי ליהטט כהרגלו, אבל לא כבש, טבס נכנס שוב ושוב עם הראש בקיר, היגואין לא ממש הורגש, די-מריה נמוג. אז נכון שאניימה היה פשוט נפלא בשער (וואו איזה משחק!), אבל מסי וחבריו משחקים כל העונה מול שוערים לא פחות טובים ממנו. עם יותר תיאום וריכוז, זה היה נגמר ברביעייה.

אז סביר להניח שקוריאה תיעצר בשלב מוקדם, ואולי אפילו לא תעבור את שלב הבתים. כנ"ל ארה"ב. לעומתן, בארגנטינה, ואולי גם בצרפת ואנגליה, יש מספיק שחקנים מוכשרים, וכמובן מסורת וטונות של ניסיון, כדי להגיע לשלבים הסופיים. אבל אפשר רק לנחש איך הן היו נראות אם היתה להן גם את המחויבות והמוטיבציה של קוריאה וארה"ב.

ואגב ארה"ב, אמרתי לפני המשחק שאנגליה לא תנצח אותם. אני רק מצטער שלא העליתי את זה על הכתב כדי להוכיח שאמרתי. זה היה צפוי כל כך – לא רק הלוזריות של אנגליה, אלא גם העמידה הטובה של האמריקנים. מי שהופתע, פשוט סובל מנקודת עיוורון כפולה: 1) הוא לא מכיר את נבחרת ארה"ב. 2) הוא בא, כמו הרבה ישראלים פתיים, עם הטייה תודעתית ברורה לנבחרת אנגליה. תגידו, אינשטיין ונוימן, לא ראיתם מעולם משחקים של נבחרת אנגליה? אתם לא יודעים שזו היכולת הרגילה שלה?

הסיכום: אני מרוצה. לא ציפיתי להצגות, אבל בינתיים זה מתפתח כמו טורניר גביע עולמי קלאסי: הגדולות פותחות בדשדוש, הקטנות רצות, ובסוף הגרמנים מנצחים. אה לא, זה מחר.

ועוד מילה טובה לסיום: הצילום בטורניר הזה הוא פשוט ליגה אחרת. הכי טוב שראיתי אי פעם. נדמה כאילו יש שתי מצלמות על כל שחקן, ואנחנו מקבלים לפעמים כמה קלוזאפים, מכמה זוויות, על כל מהלך. איזו באסה לשופטים (שבינתיים, טפו טפו, לא השפיעו על התוצאות).

בית ב': הברדק חוגג

סקירת הבתים של גביע העולם 2010 נמשכת, והפעם אנו מגיעים למשכנה של האיומה והנוראה מכולן, הלא היא המנהיגה הבלתי מעורערת של "ציר הרשע" – ארגנטינה.

בית ב': ארגנטינה, ניגריה, דרום קוריאה, יוון

בית ב' נראה על פניו כבית משעמם למדי, להוציא כמובן את המשחק המסקרן בית ארגנטינה לניגריה, שאמור להיות קרב ישיר על ראשות הבית. היות ובית ב' מוצלב עם בית א', זו שתדורג ראשונה תחמוק כנראה ממפגש עצבני עם צרפת בשמינית הגמר, בהנחה זהירה שהצרפתים לא יפשלו בצד שלהם.

ארגנטינה

מפי הסוס: עם כל סלידתי האישית מ"קיסרית הרשע" ומהמסומם השמן שעומד בראשה, אין מנוס מלהודות שמדובר באחת הנבחרות המפחידות והחזקות בטורניר, לפחות על הנייר, ולפחות בצד של ההתקפה. המבחן האמיתי של דייגו ארמנדו יהיה לתמרן בין ערימות האגו שיש לו בסגל, תוך התמודדות עם האגו שלו עצמו, שגדול יותר משל כל שחקניו ביחד.

למרות השמות והכשרונות, ארגנטינה הגיעה לדרום אפריקה עם הלשון בחוץ ושפשופים של אספלט על החזה, אחרי טורניר מוקדמות מהגיהנום, שכלל הפסדים מביכים לוונצואלה ואקוודור, תוצאות תיקו תמוהות מול פרו, הפסד לא נעים לברזיל, והשפלה אחת בלתי נתפסת – תבוסה 6:1 לבוליביה. את מסע הבלהות הזה חתם מופע האימים של מראדונה באותה מסיבת עיתונאים בה הזמין את אנשי התקשורת לבצע בו מין אוראלי.

ארגנטינה בוודאי נשמה לרווחה כשהתבררו תוצאות הגרלת הבתים: זהו בדיוק הבית המתאים להתאושש בו. יוון וקוריאה אמנם קצת נודניקיות, אבל לא אמורות לעצור את מסי, קון, מיליטו ושות'. מהצד האחר, אם בטורניר המוקדמות אפשר להפסיד לנבחרות הקטנות ולתקן בהמשך, בשלב הבתים של גביע העולם אין הזדמנות שניה: הפסד לניגריה במשחק הראשון (אפשרי בהחלט) ותיקו מול קוריאה במשחק השני (לא בלתי מתקבל על הדעת), וארגנטינה תיקלע לסחרור אימים שלא ברור איך תצא ממנו. אוי, זה יהיה מענג.

הכל אישי: שנאתי היוקדת לנבחרת ארגנטינה ידועה וארוכת שנים, וחזרתו של מראדונה לעניינים רק מעצימה אצלי את התיעוב. עם זאת, בתור אדם ספורטיבי ברוחו, אני לא יכול להתכחש לעובדה שמדובר בנבחרת ראויה ביותר. לכן אפתיע (גם את עצמי), ואומר שאני דווקא מעדיף כי ארגנטינה תעפיל לפחות לשלב הבא, ולו כדי שיוון או קוריאה החלשות לא יעשו זאת במקומה. מה שכן, עדיף מבחינתי שהיא תעוף לכל המאוחר ברבע הגמר, ולו כדי להתמוגג מהשחיטה הפומבית של מראדונה ושחקניו בתקשורת הארגנטינית.

על מי אשים עין: האמת שקשה להחליט. על מסי, שעדיין לא הביא לנבחרת את היכולת מברצלונה? על מיליטו אלוף אירופה? ורון הקשיש? כנראה שעל כולם.

ניגריה

מפי הסוס: הנבחרת הכי ישראלית בטורניר עם שלישיית השוערים אניימה (הפועל ת"א), איינוגבה (בני יהודה) ואג'ידה (הפועל פ"ת), וכמובן לא נשכח את יקירנו יעקובו אייגביני. כרגיל אצל הניגרים, השאלה אינה האם יש כישרון ופוטנציאל (יש, בטונות), אלא האם יצליחו שם להוריד את הברדק והסקנדלים למינימום. אני מקווה שכן, כיוון שניגריה תמיד סיפקה משחקים מצוינים ומותחים בגביע העולמי, וכדאי לכולנו שהיא תגיע כמה שיותר רחוק, ואולי אפילו תשבור את מחסום שמינית הגמר המעיק.

הכל אישי: הנשרים ממוקמים אצלי באגף הטובות. אם יצליחו לנצח את ארגנטינה, הם גם יקבלו מקום בהיכל התהילה הפרטי שלי.

על מי אני אשים עין: על ה"ישראלים" כמובן. אני פרובינציאלי גאה.

יוון

מפי הסוס: אוי, יוון. אחת הנבחרות היותר מנג'סות שיש. הקסם שהביא אותם לזכייה ההיסטורית באליפות אירופה ב-2004, קצת פג, אבל זו עדיין נבחרת שתוציא את המיץ לכל מי שתתייצב נגדה. עם הברדק בארגנטינה ובניגריה, היא עוד יכולה לגנוב משתיהן נקודות ולחלום על השלב הבא.

מעניין יהיה לראות איך ישפיע המצב הקשה במדינה על השחקנים: האם ירוצו בטירוף כדי להביא קצת שמחה לעם היושב ביוון? אני לא כל כך בטוח. כלומר, הם ירוצו, אבל לא בהכרח למען המולדת – עבור השחקנים האלמונים-יחסית של יוון, זו הזדמנות לתפוס חוזה שמן באירופה, ולהדחיק עוד יותר את המשבר הכלכלי.

הכל אישי: בדרך כלל אני די אדיש כלפי יוון, אבל העובדה שהיא עומדת לפני צמד משחקים נוסף נגד נבחרת ישראל בטורניר בינלאומי, לא משאירה לי ברירה אלא לדחוק אותה לצד של הרעות. כדי להתרגל.

על מי אשים עין: אנגלוס חריסטיאס. הכוכב הגדול של הזכייה ביורו 2004, צריך עוד 6 שערים כדי להתייצב במקום הראשון בטבלת כובשי כל הזמנים של יוון. עם קצב ההבקעה של יוון לא סביר שהוא ישיג אותם בטורניר הזה, אבל יהיה מעניין לעקוב (כי ברור שאת השער שיזניק אותו למקום הראשון הוא יכבוש נגד ישראל בקמפיין מוקדמות יורו 2012).

דרום קוריאה

מפי הסוס: הלוגו של ההתאחדות הקוריאנית יפהפה (ראו משמאל). חוץ מזה, מה עוד אוכל לומר על נבחרת דרום קוריאה? הלכתי לבדוק באיזו קונסטלציה תיאורטית ייתכן דרבי בין שתי הקוריאות, שזו הדרך היחידה בה הנבחרות הללו יעוררו עניין כלשהו בשאר העולם, ומצאתי שמפגש כזה יכול להתרחש רק בגמר (או במשחק על המקום השלישי), אז לא משנה.

הכל אישי: ב-2002 עוד החזקתי להם אצבעות, כיוון שהמסע המופלא שלהם עד לחצי הגמר (בסיוע נדיב של השופטים, יש לציין), היתה סיפור ספורטיבי יוצא מהכלל. עכשיו, כשחוס הידינק כבר מזמן לא שם, אבדה שארית העניין שלי בהם. יאללה, הביתה.

על מי אשים עין: אנא אערף?

הימורים ומשאלות לב

מי אני חושב שיעלו לשלב הבא: ארגנטינה וניגריה
מי אני רוצה שיעלו לשלב הבא: ניגריה וארגנטינה (בסדר הזה). כאמור, למרות שנאתי היוקדת לארגנטינופת, אני באמת חושב שזה יהיה ממש מעפן אם יוון או דרום קוריאה (או שתיהן) תעלינה. אני מעדיף שהכבוד להעיף את המראדונות ייפול ברגלי נבחרת שאני אוהב (אולי צרפת בשמינית הגמר? ויש מצב גם לגרמניה ברבע או בחצי…).

עוד…

מוות לעניים – סקירת בית א' | הפוליטיקה של הגביע העולמי – מפת הכדורגל שלי