ארכיון תגיות: נבחרת אירלנד

בנימה אופטימית זו

לא צפיתי אמש במשחק של נבחרת ישראל נגד פורטוגל. אם כבר משחק חסר חשיבות, העדפתי את זה של גרמניה נגד אירלנד, וכמובן שהעדפתי לצפות במשחק בטלויזיה בפאב, בחברת אוהדים אמיתיים (ושתויים), מאשר בבית, על מסך מחשב, עם סטרימינג מקרטע בחברת שני חתולים ישנוניים (שאדישותם לעניין הולמת היטב את חשיבותם, או אי-חשיבותם, של המשחקים).

נתחיל מגרמניה.
ובכן, מדובר בנבחרת (גילוי מסעיר בעוד 3… 2… 1…) מאוד מפחידה. גם בהרכב החסר והמוזר שבו עלתה למשחק. גרמניה היתה זקוקה לניצחון כדי להבטיח באופן רשמי וסופי את עלייתה לגביע העולם. והגרמנים, כרגיל, התייחסו ברצינות תהומית לעניין, ופתחו את המשחק בלחץ, השיגו את השער שלהם, ואז המשיכו ללחוץ וללחוץ… ובכן, עד סוף המשחק (נגמר 0:3). עכשיו אפשר להתחיל לברר מחירי כרטיסי טיסה לריו.

מזמן לא ראיתי משחק כה חד-צדדי במוקדמות גביע העולם (כלומר, משחק כה חד-צדדי בין שתי נבחרות אמיתיות – לא איי פארו, ליכטנשטיין, סן מרינו וכיו"ב). אמנם אירלנד של היום הרבה פחות ״טראבל-מייקרית״ משהיתה עד לא מזמן, אבל יש לה מסורת של אחת שעושה צרות לנבחרות הגדולות. אז או שהיא איבדה את זה לחלוטין, או שהמכבש הגרמני ביטל אותה לחלוטין. אני מאמין ששתי התשובות נכונות.

ג'וני לוגן שר את ההמנון האירי

ג'וני לוגן שר את ההמנון . מחריד.

האמת, אולי הם לא הצליחו לצאת מההלם מזה שהגרמנים הטריחו עד לקלן את ג׳וני לוגן, כדי שישיר את ההמנון האירי. כן, זה היה מחריד כמו שזה נשמע.

בסיום המשחק קלטו המצלמות את רובי קין הנסער (שישב על הספסל ולא שותף במשחק) בא בטענות כלשהן ליואכים לב, מאמן גרמניה. האמת, אני לא יודע על מה יצאו העצבים של קין – אף אחד לא גזל מאירלנד שום דבר במשחק הזה. היא פשוט לא הגיעה אליו.  ואולי רובי ידידנו בכלל התעצבן כי לא הצליח לקבל חתימה מג'וני לוגן. כנראה שלעולם לא נדע.

ומהגרמנים, לנבחרת של "הגרמני".
כיוון שאני אדם אופטימי מטבעי, אנסה לסכם בנימה חיובית את הקמפיין של ישראל במוקדמות גביע העולם.
ראשית, ישראל תסיים את הבית במקום השלישי, שזה, אם להיות ריאליים, בדיוק מקומה ביבשת – באמצע, בפער סביר (וכנראה בלתי ניתן לגישור בדור הקרוב) מהדרג הראשון והשני. כלומר, לא התקדמנו אבל גם לא נסוגנו. שמרנו על מקומנו. זה יפה. באמת. בלי ציניות.

אם לשמור על הקו הריאלי, ישראל לא תוכל להעפיל לטורניר גדול כל עוד נבחרות מהקליבר של פורטוגל ורוסיה יוגרלו איתה באותו בית. לקראת הקמפיינים הבאים, נצטרך פשוט לחכות בסבלנות להגרלה קצת יותר סלחנית, נגיד כמו בית ה' המוזר-משהו (שכולל את שוויץ, איסלנד, סלובניה, נורווגיה, אלבניה וקפריסין – אולי הבית הכי שוויוני בטורניר). כמובן שעדיף להשקיע בנוער, בתשתיות, במתקנים וכאלה, אבל כאמור – אני ריאלי, ואני רוצה לראות את ישראל בטורניר גדול עוד בימי חיי. אז אני בונה על הגרלה נוחה וקצת מזל, ולא על כך שהכדורגל הישראל יהפוך בעתיד הנראה לעין למקבילו השוודי, או הדני, או השווייצרי.

לפחות חרטנו עוד הישג "מרשים" על לוח ההישגים המצ'וקמק שלנו – שתי תוצאות תיקו מול פורטוגל! נשמע כאילו נטשתי את הקו הקודם ועברתי לנימה סרקסטית יותר, אז לא ממש – אני באמת חושב שמדובר בהישג יפה ומרשים ומכובד.

אבל האמת היא, כשבוחנים את ההישג הזה מקרוב, הוא לא כל כל מרשים.
התיקו 3:3 ברמת גן? ללא ספק אחד המשחקים הטובים והמרתקים (והמשוגעים) של ישראל אי פעם, אבל להוביל 1:3 בבית ולא לנצח – זו לוזריות לשמה. זו היתה הנקודה הקריטית, שבה יכלה ישראל להתעלות מעל מקומה הטבעי (הנבחרת השלישית בטיבה בבית, כאמור) ולאיים (נניח) על אחד משני המקומות הראשונים. זה לא קרה, ולכן ישראל שומרת על מקומה בדרג השלישי, ואני חוזר למה שאמרתי קודם: ביצרנו וחיזקנו את מקומנו בדרג הזה, ולא התקדמנו מילימטר.

וה-1:1 אמש? לי הוא מזכיר יותר מכל את הניצחון (הסנסציוני?) 1:2 על רוסיה במוקדמות אליפות אירופה 2008. ללא ספק הישג מרשים, אבל בגארבג' טיים. כן, כמו הניצחון המיתולוגי ההוא על צרפת. כאלה אנחנו וכאלה כנראה גם נישאר – אלופי העולם במשחקים חסרי חשיבות.

אבל הבטחתי סיכום חיובי, ולכן אסיים בזה: בכל זאת, לא היינו ניצבים חסרי חשיבות בבית הזה. הנה, דפקנו את פורטוגל. בדיוק כמו את צרפת בשעתה, וכמו את רוסיה בקמפיין מוקדמות יורו 2008. וגם החזרנו את החוב לרוסיה. אותי זה מספק.

הקו החם

התחלתי לכתוב את הפוסט הזה אתמול, עוד לפני המשחק בין אוקראינה לאנגליה. אחד הדברים שכתבתי ומחקתי היום, זה שהאליפות הזאת לא מספקת לי השראה לכתיבה – הרמה טובה מאוד יחסית לטורנירים כאלה והמשחקים מהנים, יש גולים בשפע (אפילו לא תוצאת 0:0 אחת!), אין הפתעות יוצאות דופן ו… אין כמעט טעויות שיפוט קריטיות.

אופס.

זה, כאמור, היה אתמול. מסתבר שפתחתי פה לשטן, כי הנה התרגשה עלינו הטעות הגדולה הראשונה עם הגול שלא אושר לאוקראינה, והפולמוס הצפוי אודות השימוש בטלויזיה ובעזרים טכניים בשיפוט, יצא לדרך. אז גם אני קופץ על העגלה הזאת.

קו לעיוור
צפיתי ב"שער" של אוקראינה בהילוכים חוזרים מכל הזוויות האפשריות. זו שהכי משכה את תשומת לבי לא היתה דווקא הזווית העליונה, שבה רואים את הכדור חוצה את הקו, אלא אחת הזוויות האחוריות, שבה ניתן להבחין בשופט הרחבה עומד בפישוק, קצת כפוף, קרוב מאוד לקורה, ומתבונן בדריכות ובנחישות לתוך השער. בהנחה שמוציאים מהחשבון שיקולים זרים, הרי שגם מהזווית המצוינת הזאת, ועם הרבה זמן להתכונן לאירוע (הכדור נע בקשת ובאיטיות לתוך השער), השופט לא הצליח לראות אם הכדור חצה את הקו.

אני מרחם על שופטי הרחבה, שקיבלו משימה בלתי אפשרית. עסקני אופ"א ופיפ"א עושים מהם צחוק: עין אנושית לא יכולה להכריע במצבים כאלה, ואי אפשר לבוא בטענות לשופט מהמשחק אמש: גם בזווית העליונה, ועם הקפאת התמונה ברגע האמת, רואים איזה כתם מטושטש, שקשה להסיק ממנו איפה נגמרת הגרב של ג'ון טרי ומתחיל הכדור (אולג בלוחין, מאמן אוקראינה: "הכדור עבר את הקו בחצי מטר לפחות". נו, באמת). אז מה רוצים מהשופטים, שיש להם שנייה וחצי לקבל החלטה על אירוע שנמשך חצי שנייה? ועוד נקודה חשובה: שופטי כדורגל פשוט לא מיומנים ולא מנוסים בסוג כזה של שיפוט. היה צריך לגייס לתפקיד הזה שופטי-קו מהטניס. או לחילופין, להכניס כבר לשימוש עזרים טכניים.

עד כאן בנושא הזה. ועכשיו עוד כמה הערות לסיכום שלב הבתים.

כתום עתיק
הולנד, סגנית אלופת העולם, הלכה הביתה מוקדם. זו לא פעם ראשונה שזה (או דומה לזה) קורה. זה קרה לצרפת ב-2002, 2008 ו-2010. זה קרה לאיטליה ב-2010. זה קרה אפילו לגרמניה ביורו 2004. אז למה זה קורה? משחקי אגו, כוכבים מזדקנים ועייפים מתלאות העונה (רובן), זחיחות – כל התשובות נכונות. אני הייתי מוסיף עוד הסבר: שמרנות. כדי להישאר בטופ, צריך לחדש ולהתחדש, לבוא עם רעיונות חדשים. ברט ואן-מרויק האמין שהוא יוכל לרוץ באליפות הזאת עם הסגל, ההרכב והשיטה שהביאו לו את סגנות אליפות העולם ואת המקום הראשון בבית המוקדמות. הרכב מנצח לא מחליפים? זה אולי נכון ממשחק למשחק, לא מטורניר לטורניר. אם אתה לא מחדש, לא מגוון ולא מפתיע את היריבים שלך, ההרכב המנצח שלך לא יישאר כזה לאורך זמן.

כתרגיל אקדמי, השוויתי בין ההרכב של הולנד במשחק הכי חשוב שלה בטורניר, מול גרמניה, ובין ההרכב שלה בגמר גביע העולם. האמת שהופתעתי לגלות עד כמה הם דומים – ההרכב הפותח במשחק הזה כלל 9 שחקנים שפתחו מול ספרד בגמר גביע העולם לפני שנתיים. מה אתה חושב לעצמך, ואן מרויק, שהשמועה על המצאת ה-DVD טרם הגיעה ליואכים לאב ומרטן אולסן?

גרמניה האחרת
מרבים לדבר על השינוי הסגנוני והפרסונלי שחל בנבחרת גרמניה. על הכדורגל היפה שלה, על קיבוץ הגלויות שבסגל שלה. אני חושב שהדבר הכי יפה שעובר על נבחרת גרמניה, זו הפיכתה לאנושית יותר. גרמניה הישנה היתה לא רק אפורה ומשעממת בסגנון המשחק שלה, אלא גם שידרה מכאניות ורובוטיות – חבורה של שחקנים גבוהים ומרובעים. לותר מתיאוס כאלה.

גרמניה החדשה לא רק מגוונת מבחינה אתנית, יש בה גם משהו אנושי יותר. אפשר היה להבחין בכך במשחק נגד הולנד: אחרי השער המצמק, השחקנים הגרמנים נראו קצת מבוהלים (כן, גרמנים מבוהלים) ואובדי עצות. כך היה גם בחלק הראשון של המחצית השניה נגד דנמרק – הדנים הסתגרו בהגנה, יצאו להמתפרצות, והגרמנים נראו מבולבלים ומבולגנים (כן, גרמנים מבולגנים). גם שער הניצחון הושג בהתקפה מתפרצת לא-הכי-מסודרת – הכדור הגיע די במזל לבנדר, המגן, שכבש מקרוב. יתכן ו"האנושיות" הזאת תהיה בעוכריה של גרמניה נגד יוון, או בהמשך (אינשאללה) נגד נבחרות חזקות יותר, אבל בינתיים היא ממשיכה לקנות לה אוהדים חדשים.

כאפות בשדה התעופה
כשצפיתי שלשום במשחק של ספרד נגד קרואטיה (0:1), הבנתי פתאום שעל הספרדים עובר משהו דומה למה שעבר על ההולנדים, בהבדל אחד: לספרדים היתה נבחרת אחת חלשה במיוחד בבית – אירלנד – שאותה הם לא התקשו לנצח. להולנד היו שלוש יריבות חזקות. נכון שמרבע הגמר והלאה זה כבר סיפור חדש לגמרי, אבל אני מתקשה להשתחרר מהרושם שהותירו עלי שני המשחקים של ספרד נגד איטליה (1:1) ונגד קרואטיה. להזכירכם: רק כחוט השערה היה בין אלופת העולם ואירופה לבין הדחה מוקדמת. שער אחד של קרואטיה (או של איטליה), והספרדים היו מחליפים כאפות עם ההולנדים בשדה התעופה. מבין הטוענות לכתר, ספרד הכי פחות מרשימה בינתיים. דל בוסקה, כמו ואן-מרויק, הוא מאמן שמרן ומשעמם. זה מספיק בשביל לתפור את אירלנד 0:4 ולגנוב ניצחון מקרי על קרואטיה. לא יודע אם זה יספיק לתואר.

איזהו חלש
לדעתי, הנבחרת הכי מעניינת בבית ג' היא אירלנד. בכל סיקור שלה, דאגו הכותבים (או שמא העורכים) להוסיף לאירלנד את התואר "הנבחרת החלשה בטורניר". אויש, תסתמו כבר. כאילו, לא מספיק שהם הפסידו שלוש פעמים, ספגו תשעה וכבשו אחד, צריך גם להעליב אותם? אני דווקא לא חושב שזו הנבחרת החלשה ביותר מבין ה-16 שהגיעו ליורו. אירלנד קיבלה בית אכזרי – לא מן הנמנע שבבית אחר היתה מתמודדת על עלייה לרבע הגמר.

הכול תלוי בשאלה איך מודדים חולשה. אם נמדוד את זה לפי היחס בין הפוטנציאל של הקבוצה למימושו בפועל, אזי אירלנד תופסת לדעתי מקום טוב באמצע. מי נמצאת מתחתיה? הולנד, למשל. ומי מעליה? אנגליה, שעושה נסים ונפלאות עם הסגל האפרפר והבינוני שלה. וגם צ'כיה, לדוגמה. ויוון. בשביל מדינה קטנטנה עם ליגה בינונית-מינוס (מזכיר לכם משהו?), אירלנד עושה הרבה כבוד לעצמה. הלואי עלינו. והלואי על כולם האוהדים שלה.

ליגת האלופות

בית ג׳: ספרד, איטליה, אירלנד, קרואטיה

שתי אלופות עולם מאכלסות את בית ג׳, ואפשר להניח ששתיהן רואות בעצמן מועמדות לזכות גם בטורניר הזה. עבור השתיים האחרות, העפלה לרבע הגמר תרים בהתאם גם את הציפיות.

ספרד

מפי הסוס: עד לפני 4 שנים בלבד אהבנו ללעוג לספרדים. חשבנו שזו הלוזרית הכי גדולה שיצאה מהיבשת, תודות לרקורד הדל-עד-לא-קיים שלה בטורנירים הגדולים. היום, כשבכיסה אליפות עולם ואליפות אירופה, ספרד תנסה לעשות משהו שאף נבחרת לא עשתה לפניה – לזכות בתואר שלישי ברציפות. נראה לי שאחרי זה אף אחד כבר לא יגיד ״לוזרים״ ו״נבחרת ספרד״ במשפט אחד.

עם המאזן השני בטיבו בטורניר המוקדמות (8 נצחונות ב-8 משחקים, יחס שערים של 6-26 – שנייה רק לגרמניה), סגל מנוסה מאוד שמבוסס על כוכבי הקבוצות הטובות בעולם, זו הנבחרת שנראית הכי ראויה ובשלה לתואר. אצל הספרדים, הכול כרגיל תלוי בראש של השחקנים וברמת המתח החברתי (שלא לומר הלאומי) בתוך הנבחרת. ספרד פותחת את הטורניר במשחק מול איטליה. לדעתי זה דווקא סידור נוח יחסית: פאשלה במשחק הקשה הזה, ויש עוד שניים כדי לתקן. הבעיה היא שגם באיטליה חושבים ככה…

למה אני בעדם: למרות הרקורד של השנים האחרונות, ספרד עדיין נתפסת אצלי כאנדרדוג, בשל פוטנציאל המעידה שלה. אני אוהב נבחרות מתוסבכות כאלה.
למה אני נגדם: זה אנדרדוג זה?

פינת הנוסטלגיה הפרובינציאלית: אי אפשר שלא להיזכר בגול ההוא של ראול באיצטדיון רמת גן, במוקדמות גביע העולם 2002 (בדיוק היום לפני 11 שנים – 6.6.2001) שקבע את אחת מתוצאות התיקו הכי מאכזבות בתולדות נבחרת ישראל: ״רק״ 1:1 מול ספרד הגדולה. אני בכלל פספסתי את המחצית הראשונה ואת שער היתרון המפתיע של ישראל, אז נשארתי עם שני זכרונות כואבים מהמשחק הזה: השער ההוא של ראול בדקה ה-63, והפציעה הקשה של ניר דוידוביץ (שנגרמה בעקבות יציאה מטופשת מהרחבה לכיוון דגל הקרן), שממשיכה להציק לו, כך אומרים, עד היום.

איטליה

מי שרוצה לשים כסף על זהותה של אלופת אירופה הבאה, איטליה היא השקעה מעניינת עם פוטנציאל גבוה. אפשר לשים סכום קטן יחסית וליהנות מתשואה גבוהה מאוד אם הכחולים יניפו את הגביע. והרי אף אחד לא באמת יופתע אם זה מה שיקרה… מבין הגדולות של אירופה, איטליה מדורגת אחרונה מבחינת יחס ההימורים (אפילו אנגליה נחשבת על ידי בתי ההימורים כבעלת סיכויי זכייה טובים יותר). זו עמדה נוחה מאוד לאיטלקים, שמגיעים בלי יותר מדי ציפיות – בדיוק כמו באליפות העולם 2006. ובדומה לאליפות ההיא, גם הפעם מרחפת פרשת שחיתות מעל הליגה האיטלקית, ונראה שכולם מתרגשים מזה, חוץ מהאיטלקים. הם הרי כבר רגילים.

למה אני בעדם: איטליה היא חברה קבועה ב״ציר הרשע״ שלי. עם זאת, גם בה יש משהו מתוסבך שמעורר אצלי לפעמים איזו פינה חמימה ורחומה.
למה אני נגדם: כי מהר מאוד אני תופס את עצמי ומכבה את הפינה הסוררת הזאת. מעולם לא סבלתי את חבורת הפרימדונות הזאת.

פנ״פ: 40 שנה חלפו מאז המשחק האחרון בין ישראל לאיטליה, וגם הוא היה משחק ידידות (הפסדנו, אם זה מעניין מישהו). אבל שנתיים קודם לכן השיגה ישראל מול איטליה את אחת התוצאות המופלאות בתולדותיה: 0:0 הירואי בגביע העולם 70׳. אותה איטליה המשיכה מהמשחק הזה עד לגמר גביע העולם (שם הפסידה לברזיל הגדולה).

קרואטיה

מפי הסוס: הנבחרת שהגיעה לטורניר מהבית ה״ישראלי״ במוקדמות, היתה בנסיבות אחרות נחשבת למועמדת טבעית להעפיל לשלב הבא. לא ברור איזו קרואטיה מגיעה לפולין – בית המוקדמות שהיא הגיעה ממנו לא נותן אינדיקציה לשום דבר. העובדה שקרואטיה התקשתה בבית הזה (שני הפסדים: לגיאורגיה וליוון) והעפילה רק מהמקום השני ומהפלייאוף, לא מבשרת טובות מבחינתה. ברור שתור הזהב של הנבחרת הזאת מאחוריה, אבל אני אף פעם לא מזלזל בנציגות יוגוסלביה לשעבר.

למה אני בעדם: בבית הזה, קרואטיה היא אנדרדוג מובהק. חוץ מזה, בסגל שלה נמצא יוריצה בוליאט – בלם מכבי חיפה.
למה אני נגדם
: כי הם אנטישמים, אנא עארף.

פנ״פ: לישראל וקרואטיה יש רקורד משותף עשיר למדי, יחסית לעובדה שמדובר במדינה שקיימת רק 20 שנה: שני קמפיינים של מוקדמות (יורו 12 ו-08) וארבעה משחקי ידידות. המאזן עגום מבחינתנו: 7 נצחונות לקרואטיה ותיקו אחד. אני נזכרתי בתיקו הזה (3:3) ולא בגלל התוצאה: בעת נגינת ההמנון הקרואטי, נקטעה לפתע המוסיקה, ומהרמקולים נשמעו קולות חריקה איומים. המארגנים לא הצליחו לנגן את ההימנון. וכאילו כדי להוסיף על המבוכה, הוחלט לנגן אותו לפני פתיחת המחצית השניה. לאחר המשחק התברר כי הקובץ של ההמנון, שהורד בחופזה מהאינטרנט, היה פגום. חלם.

אירלנד

מפי הסוס: בהנחה שאתה לא אנגלי, איך אפשר שלא לחבב את נבחרת אירלנד? תמיד לוחמת ונחושה, תמיד עושה צרות לגדולות, תמיד מלווה בעשרות אלפי אוהדים חמודים ומסורים (ושתויים) שצובעים את האיצטדיון בירוק. אירלנד היא נבחרת מהסוג שהייתי רוצה שישראל תהיה: בלי יומרות גדולות מדי, אבל כזאת שמעפילה מדי פעם לטורניר חשוב וגם מותירה עליו חותם.

אירלנד מגיעה ליורו בפעם השנייה בלבד בתולדותיה, ואחרי שלא הופיעה במסגרת הזאת 24 שנים. גם גביע העולם האחרון שבו השתתפה היה כבר די מזמן: 2002. בדרך כלל היא גם עושה משהו בטורנירים האלה: עולה שלב, או לפחות מכריעה גורלות של בתים. גם הפעם נראה שהיא תסתפק בלעשות צרות לאחרות.

אני אשמח לחזות שוב ברובי קין הוותיק, שנעלם לנו מהרדאר כשעבר ללוס אנג׳לס גלקסי מה-mls. האמת שחשבתי שהקפטן האירי מתקרב כבר לגיל 40, אבל מסתבר שהבחור רק בן 31, ומחזיק ברקורד די מדהים: 117 הופעות במדי הנבחרת ו-53 שערים.

למה אני בעדם
: כבר כתבתי – איך אפשר לא להיות בעדם?
למה אני נגדם: לא מצאתי סיבה. אני עשוי להיות נגדם רק אם במקרה שישחקו נגד גרמניה, אבל התסריט הזה אפשרי רק בחצי הגמר ומעלה, אז אני לא עוצר את נשימתי.

פנ״פ: 26.3.2005, איצטדיון רמת גן. אני עושה היסטוריה קטנה: לראשונה בחיי הלכתי לצפות במשחק כדורגל של נבחרת ישראל. המאורע: משחק במוקדמות גביע העולם. היריבה: אירלנד. שער מוקדם של קלינטון מוריסון מבישול של רובי קין (אלא מי) העלה את אירלנד ליתרון, המם את האוהדים בכחול-לבן והקפיץ לאוויר את 2000 ומשהו האוהדים האירים השתויים, שרוכזו ביציע הדרומי המעפן. ואז זה הגיע: דקה 90
, עבאס סואן מקבל כדור 20 ומשהו מטר מהשער, מניף את הרגל ויורה שטוח לפינה של שיי גיבן. יציעי האיצטדיון הלאומי כמעט וקורסים. 1:1 בסיום. תוצאה יפה לנבחרת שלנו, שהיתה קרובה מאוד בקמפיין הזה להעפלה לגביע העולם. גם המשחק השני נגד אירלנד, הסתיים בתיקו דרמטי לאחר פיגור מוקדם של 2:0. אתם מוזמנים לקרוא אודותיו בלינק הזה

הימורים פה

זה יהיה קשה, אבל ייגמר כפי שכולם חושבים שייגמר: ספרד ואיטליה בשלב הבא.