ארכיון תגיות: ההתאחדות לכדורגל

צוללים קדימה

כנראה שצריך לנשום עמוק ולפתוח עוד עונה של כדורגל ישראלי.
היי, אני אולי חייב לעשות את זה (כי יש לי בלוג ספורט וזה), אבל אני לא חייב לאהוב את זה.

הכי פחות גרועים
תקשורת הספורט חתכה, ובצדק, את מכבי חיפה על פתיחת העונה האיומה שלה. אותה תקשורת גם ביקרה את מכבי ת"א על היכולת שהציגה בשני המשחקים שלה, ובייחוד על המשחק אמש (0:1 על מכבי נתניה) בטענה ש"זה לא יספיק לאליפות".
מכבי חיפה אכן צריכה לקחת את עצמה בידיים, אבל לזכותה ייאמר שהיא התחילה את המסע שלה העונה עם משחקים נגד שתיים מהקבוצות הטובות בליגה, שלא נעים להפסיד להן, אבל גם לא נורא. גם מכבי ת"א לא שיחקה נגד נמושות, והיא אפילו ניצחה פעמיים, ולדעתי היא בחלט מועמדת בכירה לאליפות – אולי אפילו הכי בכירה (קשה לי לראות את קריית שמונה רצה ביכולת גבוהה גם בליגה וגם באירופה).
אז מה בשורה התחתונה? אותה מסקנה שאני מציג תמיד: זו ליגה חלשה, ולא צריך להיות טוב כדי לזכות באליפות. מספיק להיות הכי פחות גרוע. אה, ועוד משהו: אני לא זוכר בימי חיי אליפות של מכבי ת"א שבה היא דרסה את הליגה עם רביעיות וחמישיות (זה יותר התחום של מכבי חיפה). כך בדיוק נראו כל האליפות של מכבי ב-20 השנים האחרונות: הרבה 0:1-ים קטנים ומשמימים.

הליגה השנייה
אני לא מקבל את הגישה הגורסת כי עדיף לקריית שמונה לשחק בליגה האירופית הצנועה-יותר מאשר בליגת האלופות. לק"ש היתה הזדמנות אולי-בלתי-חוזרת לעשות גם היסטוריה פרטית וגם סנסציה קטנה בקנה מידה אירופי, ובעיקר – הזדמנות להתמודד מול אימפריות ולעלות על הדשא של כמה מהאצטדיונים הטובים בעולם. לא שאני מזלזל באתלטיק בילבאו, ליון וספרטה פראג, אבל מספיק כבר עם מס השפתיים הזה: תמיד עדיף לשחק בליגת האלופות.

הקיר החדש של תא הכבוד באיצטדיון ר"גראש בקיר
אתמול, כהכנה לפתיחת מוקדמות גביע העולם והמשחק הביתי הקרוב נגד רוסיה, פרסמה ההתאחדות לכדורגל באינסטגרם ובדף הפייסבוק שלה, תמונה מוזרה-משהו (ראו משמאל, לחצו להגדלה) עם הכיתוב: "ככה נראה תא הכבוד החדש באצטדיון הלאומי ברמת גן. מה דעתכם?"

את דעתי המנומקת אתם יכולים לקרוא בתגובות שמימין לתמונה (לחצו להגדלה, כן?). מה שמעניין יותר זו תגובת ההמשך של אנשי המדיה החברתית של ההתאחדות (גם שם, מימין לתמונה), שהבהירה לאוהדים הכועסים כי מדובר רק בקיר החדש של תא הכבוד, ולא בתא כבוד חדש. עדיין לא ברור איזו תועלת או בשורה יש בכך לאוהדים, שגם בקמפיין הקרוב של הנבחרת ימשיכו להידחס במכלאות הבקר המתפוררות של ה"איצטדיון" הלאומי. נו טוב.
ידידי אבה"ל (כן, מזכיר קצת אהבל) סיכם זאת היטב: "זה נראה כמו קיר הכניסה ל'יד ושם'".

שלכם, בחזירות
התקשורת בספרד מדווחת כי כריסטיאנו רונאלדו דורש מריאל מדריד שדרוג בשכרו. לא, הוא לא רוצה הצמדה רטרואקטיבית למדד המחירים לצרכן, או עדכון שכר לפי שער היורו החדש – הוא דורש העלאה של 150 אחוז – מ-10 מיליון יורו בעונה, ל-25 מיליון. עכשיו, זכותו לדרוש. זכותה של ריאל לשלם לו את הסכום הזה. זכותה גם לסרב ו/או למכור אותו למנצ'סטר סיטי, שמוכנה לשלם 95 מיליון ליש"ט. שוק חופשי, לא? הבעיה היא, כרגיל, במסר החזירי שזה מעביר – בעיקר בימים של אי יציבות כלכלית באירופה. והכי עצוב: כדי שריאל תוכל לממן את תוספת השכר הזאת, או כדי שהסיטי תוכל לשלם תמורת ההעברה, הן יצטרכו "לעדכן" גם את מחירי הכרטיסים או החולצות או שניהם, שכבר כיום הם מופרזים ולא בדיוק בהישג ידו של האוהד הממוצע. איך האוהדים יכולים להמשיך להריע לשחקנים האלה?

בעיטה בראש

חבר קרוב, אדם שאני מעריך את דעתו בדרך כלל (אם מוציאים מהחשבון את התספורת המוזרה שהוא עשה לאחרונה), הזמין אותי היום בפייסבוק ל"חרם על מחזור הפתיחה של עונת 2012-13 בכדורגל!" (סימן הקריאה במקור). אני לא מבין מה הוא רוצה מחיי. ממילא לא התכוונתי ללכת. המחזור הראשון הוא באוגוסט. ואני בים. או בפארק. או במיזוג עם ספר טוב. אין כוח שבעולם שיוציא אותי לאיצטדיון לצפות בלייב בכדורגל ישראלי.

אני בכלל לא מבין את הצורך בחרם הזה. הרי אין בו שום חדש. אם לשפוט לפי צלילת הרייטינג הטלוויזיוני, או הצניחה החופשית במספר הצופים הממוצע במגרשים, הרי שהחרם הזה מצוי בעיצומו כבר שנים. במה בדיוק יהיה מחזור הפתיחה של עונת 12-13 שונה מכמעט כל מחזור אחר בעונה האחרונה או בעונות שקדמו לה?

לאף אחד לא אכפת מהחרם שלכם, חברים. אנחנו דבקים בו בעקשנות כבר שנים, והכדורגל הישראלי ממשיך להתנהל, אם אפשר לקרוא לזה ככה. ממשיך לדדות, לצלוע, לזחול, להתפלש, להתבגזם (נו, המצאתי פועל. יש לכם תיאור יותר טוב?).
אם לעסקנים היה אכפת מהחרם הזה, מהמחאה המאוד-בוטה הזאת של אלפי אוהדים, הם כבר היו עושים משהו בנידון, לא? אם מישהו היה מקשיב לזעקתנו המתמשכת, הוא היה מחריב את איצטדיון ר"ג ומקים במקומו איצטדיון חדש ומודרני, ובונה באותה הזדמנות מתקנים נוספים כאלה בכל הארץ; הוא היה מטפל במחירי הכרטיסים; דואג לקיים את כל משחקי המחזור באותו יום ובאותה שעה; מרחיק את הבריונים מהיציעים; מטפח כשרונות צעירים ומבטיחים במקום ערסים עצלים וכו' וכו'. אבל אף אחד לא עושה את זה, כי אף אחד לא מקשיב ולאף אחד לא אכפת. מ.ש.ל

אתם יודעים מה, עזבו את העסקנים. ברור שלא אכפת להם. הבעיה היא שגם לציבור המוחה והמצביע-ברגליים כבר לא ממש אכפת. למה שנתאמץ להפיח חיים במתים, כשיש לנו אלטרנטיבות. קאמפ נואו ואולד טראפורד נמצאים במרחק של חבילת נופש אטרקטיבית וכמה שעות טיסה, או אפילו ממש בסלון, על מסך HD וכמה בקבוקי בירה וערימת פיצוחים בהישג יד.

אני שוב מזכיר לכם: ההספק של עבדכם מתחילת השנה מסתכם בשני משחקי פוטבול אמריקני, משחק הוקי קרח אחד ואפס משחקי כדורגל ישראלי (או כדורגל בכלל, אם מתעקשים לדקדק). אפילו לי לא אכפת כבר, אפילו אני אדיש. ואני מחזיק בבעלותי בלוג ספורט, למען השם! עם ציור של כדורגל למעלה! ועם המון פוסטים על כדורגל ישראלי. רוצים מספרים? מתוך 111 פוסטים שפורסמו בבלוג הזה מיום הקמתו (כולל זה שאתם קוראים עכשיו), 50 ומשהו עוסקים ישירות בכדורגל ישראלי. יש לי הוכחה שחור על גבי אוף-ווייט שאני אוהב כדורגל ישראלי. ואפילו אני, המכור הכבד, זנחתי אותו ובינתיים לא כל כך מתגעגע.

וברור, איך אפשר להתגעגע, כשבכל הצצה מקרית למדורי הספורט, מבאישה לנגד העיניים הפרשה התורנית? כאילו לא היה לנו מספיק גועל נפש העונה, הגיעו גם מוסדות ההתאחדות המכובדים ביותר (נניח) ודחפו לנו את האצבע עמוק לגרון, שנקיא הכול החוצה ולא נותיר דבר בבטן.

אני בכלל לא יכול להתחיל לתאר מה כל כך מקולקל ועקום ורקוב ועצוב בהחלטת בית הדין העליון של ההתאחדות (גם כן, השם הזה. ממש גלגולו המודרני של הסנהדרין), בנוגע לאירועים החמורים באיצטדיון המושבה. אתם יודעים מה, לא השינוי שהכניסו הדיינים בעונש הוא שמפריע לי, אלא הנימוקים לכך. מלכתחילה חשבתי שעונש הפחתת הנקודות אינו במקומו – עונש כזה מתאים יותר להתפרעות של אוהדים, נניח, כיוון שהוא מעניש גם אותם כקולקטיב. במקרה של התפרעות אנשי המועדון, מתאים יותר עונש כספי כבד (שש ספרות כזה), משהו שיכאב מאוד לבוסים בכיס ויגרום לכל הבוסים האחרים בליגה לבדוק היטב שמא גם להם אין תפוחים רקובים כאלה בחצר.

אבל עזבו, זה לא העניין. בפסיקתם כתבו הדיינים המכובדים שאינם רוצים להתערב בהכרעה הספורטיבית על המגרש על ידי הפחתת נקודות. וואו! איזו אצילות! איזה כבוד לספורט! איפה היו הדיינים האצילים האלה לפני כמה שבועות, כשהופחתו נקודות להפועל ת"א בעיצומו של המירוץ לאליפות? או כאשר הופחתו נקודות להפועל פ"ת, ובכך נחרץ גורלה עוד לפני פתיחת העונה?

מה המסר שהעבירו כאן הדיינים? שכאשר מדובר בשלבים המכריעים של העונה, אפשר להשתולל כאוות נפשך. אפשר אפילו להתנקש בחייו של חלוץ היריבה בעודו דוהר לעבר השער, ולצאת מזה בשלום, כיוון שבית הדין של ההתאחדות "לא רוצה להתערב בהכרעה הספורטיבית על המגרש". ומה בדיוק עשה הבריון ההוא של מכבי פ"ת, כאשר בעט בראשו של שחקן הקבוצה היריבה? כנראה שנסיון לגרימת נכות אצל שחקן יריב הוא מהלך ספורטיבי למהדרין, ועל כן אין לגמול עליו בעונש לא ספורטיבי. כמה מטומטם אפשר להיות?

הדיינים גם מצאו "נסיבות מקלות" והתחשבו ב"עבר המשמעתי הנקי של מכבי פ"ת". נו בטח, איך לקבוצה בלי קהל יהיה עבר משמעתי כלשהו? איזה פלא: נמצאו נסיבות מקלות לבעיטה בראש. ועוד במועדון הטיפוחים של הבוס. איזה יופי. ממש נס חג הפסח.

אם הכדורגל הישראלי משול לאדם ששוכב פצוע על הדשא, הנה באו הדיינים והכניסו לו עוד בעיטה (מטאפורית, נו) בראש. מישהו מתנדב למצוא להם נסיבות מקלות?

גביע הפח

בפוסט הקודם שלי שפעתי מחמאות להתנהלות המקצועית של מכבי חיפה, לסדר ולארגון של המועדון הזה. אבל למכבי חיפה יש נקודה אחת שחורה במוניטין שלה: העבודה המתמשכת עם משרד הכרטיסים "גרבר״. לא ברור איך מועדון מכובד ורציני שכזה מאפשר למשרד הכרטיסים החובבני הזה לפגוע לו שוב ושוב בשמו הטוב, ולגרום תסכול, אכזבה וזעם לכל כך הרבה אוהדים.

האתר של גרבר, אתמול. אפילו הודעת שגיאה הם לא מסוגלים לנסח בלי שגיאה (לחצו להגדלה)

אתמול בערב החל גרבר במכירת כרטיסים באינטרנט לגמר גביע המדינה בכדורגל שייערך ביום רביעי הקרוב  באיצטדיון ר"ג, בין מכבי חיפה להפועל ת"א (למעשה המכירה החלה שלשום, אבל במכבי חיפה החליטו לאפשר ביום הראשון מכירה למנויים בלבד). המכירה היתה אמורה להתחיל ב-19:00, אבל כבר ב-18:15 קרס האתר של גרבר בשל עומס של גולשים שהסתערו עליו. שימו לב: האתר קרס עוד לפני שהחלה המכירה. מהנסיון של אירועים דומים קודמים, לא מדובר על עשרות אלפי גולשים שמציפים את האתר – מספיקים אלפים בודדים כדי להפיל את השרת.

את דעתי על משרדי הכרטיסים בישראל כבר הבעתי כמה פעמים בעבר (כנסו כנסו: פעם אחת, פעם שנייה), אלא שאז היה זה משרד "לאן" שחטף מה שמגיע לו (בעצם, חטף הרבה פחות ממה שמגיע לו). אבל כל התלונות והטענות תקפות גם לגרבר. בכלל, נראה שכל משרדי הכרטיסים בישראל (ובוודאי אלה שמוכרים כרטיסים לאירועי ספורט) תקועים איפשהו בשנות ה-90, עם אתרי אינטרנט מצ'וקמקים, שלא מסוגלים לתמוך בביקושים לאירועים עם יותר מ-10,000 צופים.

הבעיה העיקרית היא שכולנו משלימים עם המצב הזה. אומרים שהכישלון הוא יתום, אבל למחדלים החוזרים ונשנים במכירות כרטיסים המוניות באינטרנט, יש הרבה אבות. הנה מצעד האיוולת שלי:

גרבר לאן? תקוע בעליות לקסטל

ראשונים וממש לא חביבים הם משרדי הכרטיסים (אני מתייחס כאן רק ל"גרבר" החיפני ו"לאן" ו"קסטל" התל-אביביים, לא מכיר את האחרים). גם בימים כתיקונם, האתרים שלהם מקרטעים, לא ידידותיים, עמוסי באגים והודעות שגיאה, מכוערים, מכילים טקסטים עילגים במידה שלא תאומן (ראו את צילום המסך השחור משמאל), ובאופן כללי נראים כמו שריד ארכיאולוגי משנות ה-90 של המאה הקודמת. על כל זה היינו יכולים למחול, אם הם לא היו קורסים כל פעם שיותר מאלף גולשים פוקדים אותם. בשנת 2011, יש מעט מאוד דברים יותר מעצבנים ומקוממים באינטרנט, מקריסה של אתר מכירות. ומה שאפילו יותר מקומם, אלה קריסות שחוזרות שוב ושוב, כאילו אף אחד שם לא לומד, לא מפיק לקחים ולא טורח לוודא כי הדבר לא יחזור על עצמו. ועוד משהו מעצבן: אני חושב שזה ממש לא מקרי שהמכירות הללו מתחילות בדרך כלל בערב, כשמשרד הכרטיסים סגור ולא ניתן להשיג אותו בטלפון. מתחילים את המכירה באינטרנט ובורחים, בידיעה שהאתר הולך לקרוס, ובתקווה שעד הבוקר כולם יירגעו.

ואיזה מעפנים האוהדים

אבל מדוע שמשרדי הכרטיסים יטרחו להשקיע בתגבור השרתים שלהם, אם הלקוחות שלהם לא עושים כלום חוץ מלקטר בפייסבוק? (וכן, אני לא מוציא את עצמי מהכלל הזה, חוץ מהעובדה שאני מביע את מחאתי גם פה ושאני כותב עם סימני פיסוק ובלי שגיאות). הצרכן הישראלי יודע להתבכיין ולצעוק שדופקים אותו, אבל הוא לא יודע להעניש את נותני השירותים שלו על הפאשלות שלהם. לפני זמן מה, לקראת נסיעה לארה"ב, השתמשתי בשירותיו של טיקטמאסטר המצוין, ותהיתי איך היה מגיב הצרכן האמריקני אילו האתר היה קורס לו באמצע הקנייה. במקרה הטוב הוא היה מפסיק לקנות שם וגורם לאתר נזק כספי. במקרה הרע, הוא גם היה תובע את האם-אמא שלו, והנזק הכספי היה הופך לפשיטת רגל.
יחד עם זאת, אני די מבין ללבו של אוהד הכדורגל. כי מה, לא ניסע לעודד את מכבי חיפה בגמר הגביע? לא נלך למשחקיה בליגת האלופות? צרכן הספורט משול למכור לסמים – הוא לא יפסיק לצרוך רק בגלל שהדילר שלו מתעלל בו. אז אנחנו נלחץ שוב ושוב ושוב על F5 (ולפעמים נגוון קצת עם CTRL+R) ונקווה לטוב.

הלילה יענקל'ה לאן

דף הפייסבוק של מכבי חיפה, אתמול
דף הפייסבוק של מכבי חיפה, אתמול (לחצו להגדלה)

כאמור, גם מועדון הכדורגל של מכבי חיפה לא נקי מאשמה. מילא שהוא ממשיך לעבוד עם גרבר, אבל למה הוא לא מעמיד אותו במקומו? (ואולי הוא כן, אבל זה לא מתבטא בשטח, וזה כמובן חמור לא-פחות). במכבי חיפה רשאים וצריכים לדרוש ממשרד הכרטיסים שיספק שירות טוב ויציב לאוהדי (לקוחות) הקבוצה. הרי זו לא הפעם הראשונה שהאתר קורס בשל ביקושי-שיא. מה עשה המועדון בפעם הקודמת שזה קרה, ומדוע זה לא מנע את הקריסה הנוכחית? כאוהד, מה שהכי מעציב אותי זה לראות כיצד מועדון מכבי חיפה מאפשר לחובבנים מגרבר לחבל כך במוניטין המצוינים שלו.

אמש, געש הקיר של מכבי חיפה בפייסבוק בתלונות וטענות של אוהדים מאוכזבים (ראו תמונה משמאל). מאוחר יותר נמחקו מרבית הפוסטים, והמועדון העלה הודעה מטעמו, בה הסביר את הקריסה ב"ביקוש חסר תקדים". אם יורשה לי, זה קצת מעליב את האינטליגנציה שלנו, שכן זה היה נוסח ההודעה גם בפעם הקודמת שהאתר לא עמד בביקושים. פעם אחת ולתמיד: "חסר תקדים" הוא משהו שלא קרה מעולם לפני כן. אי אפשר לחזור על השטיק הזה שוב ושוב. הנסיון של המועדון להפוך את התקלה החמורה למעין מסר שיווקי חיובי ("האתר קרס כי אנחנו נורא פופולריים ומבוקשים"), הוא שקוף ומביך. יענקל'ה, תעשה סדר.

העיקר הקייטרינג

נכון שמההתאחדות לכדורגל אנחנו כבר לא מצפים לכלום, אבל גם לה יש חלק בשערוריה. מלכתחילה, אני בכלל לא מבין מדוע המכירה נעשית על ידי הקבוצות ומשרדי הכרטיסים שלהן. גמר גביע המדינה הוא אירוע שמפיקה ההתאחדות (אפילו אירוע כמעט ממלכתי, אם לקחת בחשבון שנשיא המדינה מכבד אותו בנוכחותו ומעניק את הגביע) – למה בכלל יש הפרדה במכירת הכרטיסים? מדוע המכירה לא מתנהלת על ידי משרד אחד, מטעם ההתאחדות ובפיקוחה  (הא, הצחקתי את עצמי)? ובאיזו חוצפה מאפשרים לגרבר ומכבי חיפה לבצע מכירה אקסקלוסיבית למנויים בלבד? זה לא עוד משחק ליגה, זה גמר גביע המדינה!

וזה לא הכול: ההתאחדות פרסמה באתר שלה את מחירי הכרטיסים – 60 ש"ח ליציע המזרחי ו-80 למערבי (למבוגר). היא אמנם מציינת שם כי המחיר אינו כולל את עמלת משרד הכרטיסים, אבל שימו לב לזה: בגרבר העמלה המדוברת היא 10 אחוז, כך שהמחיר באתר הוא 66 ו-88 ש"ח לכרטיס, בהתאמה. בנוסף לעמלה הזאת, גובה המשרד החוצפן גם 13 ש"ח על "עמלת אינטרנט". מה זה החרטא הזאת?! עמלה היא תשלום על שירות – לא תשלום על שירות גרוע. ואפילו בנק היה מתבייש לגבות כל כך הרבה עמלות על מוצר אחד. המשמעות היא שמחיר כרטיס בודד ליציע המזרחי עולה בפועל 79 ש"ח (במקום המחיר הנקוב של 60 ש"ח), וליציע המערבי – 101 ש"ח (במקום 80). בשביל מה אתם טורחים לפרסם באתר את מחירי הכרטיסים, אם מחירם בפועל גבוה ב-25-30 אחוז? רק כדי לעצבן? כנראה שבהתאחדות עסוקים יותר בהרכבת התפריט לבופה של יציע הכבוד, מאשר בשירות לאוהדים. מי? נו, אלה שדחוסים מעל וממול ליציע ה-VIP.

לא עוינת, אדישה

משת"פית נוספת היא עיתונות הספורט. חלקה במחדל הוא העובדה שהיא לא לוקחת בו שום חלק. אתמול והיום, תקשורת הספורט דיווחה בלאקוניות על האירוע, הדגישה בעיקר את הביקוש הגדול לכרטיסים מצד האוהדים, בלי יותר מדי ביקורת על משרד הכרטיסים, המועדון או ההתאחדות, ומיהרה לספק לנו ציטוטים עבשים של אייל משומר ("חשוב שנגיע מרוכזים לגמר"). ב-ynet מצאתי אמש את המשפט הבא: "לאור התקלות שנרשמו באתר 'גרבר' הורגשה מורת רוח בקרב אוהדי חיפה, אך ל-ynet נודע כי הבעיה נמצאת בטיפול". וואו. עיתונות חוקרת במיטבה.

אבל עצלנותה של התקשורת לא מתבטאת רק בסיקור השגרתי האדיש. נושא הכרטיסים לאירועי ספורט בישראל הוא מחדל מתמשך שהתקשורת מתעלמת ממנו כבר שנים. וזה לא רק השירות הגרוע. איך תסבירו את התופעה שהמכירה מוגבלת ל-4 כרטיסים לאוהד (או משהו כזה), אבל ביום המשחק מסתובבים ליד האיצטדיון ספסרים עם סטיפות של עשרות כרטיסים ביד? וביד2 מוצעים עשרות ומאות כרטיסים למכירה כבר בשעות הראשונות שלאחר תחילת המכירה באתר משרד הכרטיסים? אני לא אשתף אתכם פה בחשדות שלי, אבל אתם יכול לשער ולנחש בעצמכם. אני רק אומר שאם נשארו עוד כמה עיתונאי ספורט חרוצים, נראה לי שכדאי להם להתלבש על הנושא הזה.