ארכיון תגיות: גביע המדינה בכדורסל

מכת חשמל בהיכל

הקהל של הפועל ת"א בהיכל נוקיה
הקהל של הפועל בהיכל, הערב

יש רגעים בהם אני מתפתה לחשוב שיש פה כדורסל של ממש. למשל הערב, כשהאוהדים של הפועל (אוסישקין) ת"א גדשו בערך מחצית מהמושבים בהיכל נוקיה ונתנו את השואו המרשים שלהם (אני לא מת על הרפרטואר, אבל אי אפשר שלא להתרשם עמוקות מהתשוקה והדבקות). אז נכון שהפועל הפסידה הערב בחצי גמר גביע המדינה (במקרה של אוסישקין, המשפט הנצחי "הפועל שוב הפסידה" עדיין לא כל כך תופס), אבל לפחות זה היה במשחק כדורסל אמיתי, מה שאי אפשר לומר על הדבר המגוחך שהוגש כמנה שנייה בערב הזה (61:98 למכבי ת"א על אשדוד).

לכדורסל הישראלי יש סיבה טובה להחזיק אצבעות להפועל ת"א. הבעיות של הכדורסל עדיין קשות מאוד, אבל הרוח החדשה שיביאו איתם האדומים לליגת העל (אם וכאשר וטפו טפו כמובן), יכולה בחלט להוסיף עניין מחודש בליגה ולתת איזו מכת חשמל קטנה לענף המדשדש. אולי גם למשוך אוהדים חדשים או כאלה שהדירו רגליהם מהאולמות בשנים האחרונות (וכמובן, כדאי שיהיו אולמות ראויים לקלוט את האוהדים האלה. העובדה שכל המעמדים החשובים בכדורסל הישראלי מתקיימים באולם הביתי של מכבי ת"א היא ממש לא לעניין. ולא, לא נמאס להזכיר את זה). ברור שכל אדם בר דעת (כלומר, כולם חוץ משמעון מזרחי) יעדיף שיהיו בליגה שלנו יותר משחקים כמו זה של הפועל ת"א נגד נתניה מאשר משחקים כמו של מכבי ת"א נגד אשדוד.

מיקי ברקוביץ' בהיכל נוקיה
מיקי קצת בדיכי. הערב בהיכל

וחוץ מזה, וחשוב יותר, אחרי כמה שנים טובות סוף-סוף מתבשלת מחדש יריבות אמיתית ושורשית בכדורסל. הנסיונות ליצור כל מיני יריבויות מלאכותיות (מכבי ת"א-הפועל ירושלים וכאלה) לא ממש הצליחו לשכנע אותנו. המאבק (הספורטיבי) הערב ביציעי "נוקיה" נתן לנו איזה פרומו קטן לקראת מה שמחכה (כנראה) בעונה הבאה. אז לא יהיה דרבי בגמר הגביע, אבל לא נורא – הוא עוד יגיע.

ירוק עולה

ואם כבר התכנסנו (לא מאורע שגרתי בבלוג הזה לאחרונה, עמכם הסליחה), אי אפשר בלי להתייחס לליל הסופרבול המרגש שהיה לנו (טוב, לי) אתמול: גם משחק מעולה ואיכותי, גם אלופה ראויה, וגם גיבור חדש – ארון רודג'רס.

גרין ביי פאקרס, האלופה הטרייה, סומנה אמנם על ידי הפרשנים עוד לפני תחילת העונה כמועמדת לאליפות, אבל קשה לומר שהיא היתה הקבוצה הכי טובה העונה ב-NFL. אבל אני חוזר למה שכתבתי פה (במילים קצת אחרות) בסופרבול הקודם ובהזדמנויות אחרות – אלופים אמיתיים לא צריכים להיות הכי טובים כל הזמן; הם צריכים להיות הכי טובים ברגעים החשובים באמת. הפאקרס נכנסו בקושי לפלייאוף, עם הוויילד-קארד האחרון ועם המאזן השמיני בטיבו בלבד בליגה. אבל גדולתם התגלתה ברגעי האמת: בששת המשחקים האחרונים שלהם עד הסופרבול (3 בליגה ו-3 בפלייאוף), הם עמדו עם הגב לקיר, כאשר כל הפסד היה גומר להם את העונה. והם ניצחו בכל המשחקים האלה. הניצחון בסופרבול רק נתן את החותמת הסופית (וגם לא היה המשחק הכי טוב של הירוקים העונה).

וכמובן, ארון רודג'רס. לא שהיינו צריכים את המשחק המצוין שלו אתמול כדי לדעת את זה, אבל במקרה שלמישהו עוד היו ספקות – יש יורש לברט פארב בלמבאו-פילד. המשחק שלו אמש היה של אלוף אמיתי: לא הכי טוב שלו העונה, אבל מדויק מאוד, עם אפס טעויות קריטיות (מה שאי אפשר לומר על יריבו מהצד השני – ביג בן רותליסברגר), עם קבלת החלטות נכונה (גם במסירות שהתפקששו אפשר היה לזהות את העין והיד הטובה שלו – את הפספוסים אני מייחס הפעם לתופסים שלו). כמו שאמרתי: להיות יותר טוב מכולם ברגע הנכון. מי היה מאמין שהוא סבל משני זעזועי מוח העונה.

אם כבר, מבין שני הקוורטרבקים אמש, דווקא רותליסברגר נראה כמי שלוקה קצת במוחו. אבל למה אני מלכלך: רודג'רס ורותליסברגר (אם ננטרל רגע את ההתנהלות הבעייתית שלו מחוץ למגרש) הם שני הק"ב החביבים עלי בליגה – בעיקר משום שהם לא נראים כמו קוורטרבקים, אלא יותר כמו שני נהגי משאיות – מגודלים, רחוקים מלהיות יפי תואר, קצת מוזנחים. תמיד נחמד לראות שניים כאלה ששמים בכיס את כל הדוגמנים האחרים.

14 שנה מחכים בגרין ביי לאליפות הזאת. גם אני חיכיתי. את הזכייה הקודמת פספסתי כיוון שהייתי בצבא, אז זו בעצם האליפות הראשונה "שלי". מכל הבחירות הספורטיביות שעשיתי בחיי, אני הכי גאה בזו של הפאקרס – קבוצה מעיירה קטנה שמתריסה כנגד כל אושיות הספורט האמריקני, ואפילו עושה את זה בלי לעצבן את כולם בדרך (ע"ע הקבוצה מהמקטע הקודם בפוסט הזה). לא כל כך ידעתי מהחיים שלי לפני 20 שנה בערך, אבל יצא שבחרתי לאמץ ללבי את הקבוצה הכי מיוחדת ומרגשת בספורט האמריקני. גביע וינס לומברדי חוזר הביתה. איזה כיף.

טעם של פעם

הלכתי הערב לקנות כרטיסים לחצי גמר גביע המדינה בכדורסל. בתור אוהד-מרחוק של פרוייקט הפועל אוסישקין ת"א, החלטתי לבדוק לראשונה מקרוב את העניין הזה, וחצי גמר גביע המדינה נראה כמו הזדמנות מצוינת. כיתתי אפוא את רגלי לקופות איצטדיון בלומפילד, שם החלה הערב מכירה מוקדמת של כרטיסים לחברי עמותה בלבד (לכל המודאגים: אינני חבר עמותת הפועל אוסישקין ת"א. תפסתי טרמפ על חבר, שהוא חבר העמותה, והוא מצידו תפס טרמפ עלי, שאני תושב תל אביב).

הגעתי למקום כשעה לפני תחילת המכירה, וכבר היו במקום כמה אנשים. בסיכומו של דבר מצאתי את עצמי רביעי בתור, והשגתי כרטיסים טובים מאוד (אם כי לא טובים כפי שרציתי – תכף נגיע לזה). 10 דקות מפתיחת הקופות כבר הייתי ברכב בדרך חזרה הביתה.

ועכשיו לתלונות.

הספורט הישראלי לאן

קשה לי אפילו להתחיל לתאר כמה אני מתעב את משרד הכרטיסים "לאן". בעצם, הטינה שלי כלפיו שווה לטינה שלי כלפי משרדי כרטיסים אחרים, אלא שבמקרה הזה הוא האחראי למכירה. כבר הבעתי בעבר את דעתי על השירות המחפיר של המשרד הזה, אבל אשטח שוב את התמצית: אתר אינטרנט מכוער, פרימיטיבי ומקרטע; "דמי טיפול" שערורייתיים למזמינים באינטרנט; תרגילי התחמקות ממשלוח כרטיסים בדואר ועוד. זהו, שיחררתי. עכשיו אפשר להמשיך לתלונות הספציפיות (שאולי יש לכוונן גם להפועל ת"א, אבל כיוון שמדובר במועדון העושה את צעדיו הראשונים כמועדון מקצועני, אני מוחל להם).

באינטרנט או על אי בודד?

נער הייתי וגם בגרתי, ואני עדיין זוכר היטב את הימים שלפני האינטרנט, כשעוד לא היתה ברירה אחרת אלא להידחק בתורים צפופים בקופות שנראות כמו צינוק (הנה משהו מהארכיון לעיונכם). הערב קיבלתי תזכורת לימים הלא-יפים ההם: המכירה המוקדמת התקיימה רק בקופות בלומפילד (למה בלומפילד?) ורק לחברי עמותה (או למישהו מטעמם). לא שהיתה התנפלות המונית על הקופות, אבל ברור היה כי מי שרוצה להניח את ישבנו בכיסאות בהם חשקה נפשו, מוטב כי יקדים להגיע למקום.

אין לי בעיה עם המכירה המוקדמת לחברי העמותה. נהפוך הוא – היא נכונה ומוצדקת. התהייה שלי היא אחרת: הרי "לאן" ערך ועורך מכירות מוקדמות אקסקלוסיביות (אלטון ג'ון ללקוחות דיסקונט למשל), ובהיקפים גדולים בהרבה (שגרמו בעבר לקריסת האתר שלו, אגב). למה אי אפשר היה גם הפעם לקיים מכירה דומה באינטרנט, על בסיס מספרי תעודת הזהות של חברי העמותה? כבר אמרו את זה לפני: גדולתה של האינטרנט היא בדמוקרטיות שלה, בוודאי במקרים כאלה: הרשת לא מבחינה בין עשיר ועני, קרוב ורחוק, תושב תל אביב או הפריפריה, בעל רכב פרטי או נטול-גלגלים – בהנחה שגלשו לאתר במועד, לכולם יש הזדמנות שווה לשים יד על הכרטיסים, וגם לבחור לעצמם את המקומות. אני יודע שזה מאוד פופוליסטי מצדי, אבל דווקא בעמותה שנושאת את השם 'הפועל אוסישקין ת"א' היה ראוי לתת את הדעת לעניין השוויוניסטי הזה. מה עוד שהמדיה לא זרה להם – אתר מושקע שאפשר לרכוש דרכו כרטיס חבר עמותה, דף פייסבוק פעיל, חשבון טוויטר (שהיה לי העונג להשתתף בעיצובו) וכל זה.

אנחנו דור מזומן

אנחנו נשארים במישור הטכנולוגי: בסביבות 18:20 יצא מישהו והודיע לעומדים בתור כי "המכירה במזומן בלבד". שתי דקות מאוחר יותר התקבל SMS בהול מידידי חבר העמותה, עם מסר דומה. מסתבר כי נשלחה הודעת SMS בנושא לחברי העמותה, וכן פורסמה על כך הודעה בטוויטר ובפייסבוק (אמרתי לכם שהטכנולוגיה המתקדמת של ימינו לא זרה לאוסישקינאים?). כיוון שהיתה לי תחושת בטן מוקדמת לגבי זה, דאגתי להצטייד במזומן מראש, אבל תרשו לי להיות נודניק: די, מספיק, אנחנו כבר עמוק בתוך המאה ה-21. כמעט בכל פיצוציה ופלאפליה אפשר כבר לשלם בכרטיס אשראי. צריך להוסיף על זה או שהמסר ברור? חוץ מזה, לא היה מזיק לשים שלט (פרימיטיבי כזה, מנייר) מעל הקופה שאומר "המכירה במזומן בלבד" – לא יפה שמישהו, שבמקרה החדשות לא הגיעו אליו, יצלח את כל התור רק כדי לגלות בחלון שכרטיס האשראי שלו שווה ערך שם לשטרות של מונופול.

המפגן האנטי-טכנולוגי נמשך גם בחלון הקופה. חשבתי שרק מאיתנו מנעו את מנעמי המחשב והרשת, אך מסתבר שגם הקופאים הושלכו חשופים למערכה. באתר של הפועל ת"א היה כתוב ש"הזיהוי לפי מספרי ת.ז.". התברר שזה לא בדיוק המצב: איתור חברי העמותה ברשומות נעשה באופן ידני לחלוטין, על גבי רשימה מודפסת. השמות, איך לא, היו מסודרים אלפביתית. לא היה שום ערך למספרי תעודת הזהות שבהם טרחתי להצטייד. ואם זה לא מספיק, אז ידידי היה ברשימה של חברי העמותה, בעוד בנו (שגם עבורו רכשתי כרטיסים) הופיע ברשימה נפרדת של חברי "הפועל צעיר" (מה שזה לא יהיה). בקיצור, זמן יקר התבזבז על זיהוי ידני (באמת, אי אפשר היה לפחות לצייד את הבחורה באיזה לפטופ וקובץ אקסל?).

אחרי שצלחנו את זה והגענו לכרטיסים, ביקשתי לקבל מקומות קרובים לפרקט. בכל זאת, הרי צריך להיות יתרון כלשהו לכך שאתה בין הראשונים בתור. הקופאית עברה על כל הכרטיסים שברשותה, אך לא מצאה משהו קרוב יותר משורה 17. ביקשתי שתבדוק אצל הקופאים האחרים, אך היא האיצה בי, והאוהדים שמאחורי נשפו בצווארי והחלו לזוע בעצבנות, אז ויתרתי. לסיכום: המקומות מצוינים, אבל אלה לא המקומות שרציתי, ולא המקומות שהייתי יכול לקבל אם מישהו היה דואג לחבר את כל האופרציה הזאת לרשת.

עכשיו, אני יודע שאני קוטר, ושבסופו של דבר החוויה הערב בבלומפילד לא היתה כל כך קשה (כלומר, אם מוציאים מהחשבון את העובדה שביליתי למעלה משעה מוקף באוהדי הפועל), אבל זה לא העניין: הזמנת כרטיסים באינטרנט ותשלום בכרטיס אשראי הם כבר לא מותרות. זו שגרה יומיומית. אני באמת כבר לא זוכר מתי בעשור האחרון רכשתי כרטיסים במזומן בקופה.

ושוב, הטענות שלי הן בעיקר למשרד הכרטיסים "לאן", שיש לו את היכולת והתשתית, אבל ממשיך לזרוק עלינו זין. להפועל ת"א – ברוכים הבאים לליגות המקצועניות. הדברים האלה עומדים להפוך לשגרה, ואני בטוח שיידעו שם לתת שירות טוב לאוהדים (שהם בעצם בעלי המניות, לא?).

לאיגוד הכדורסל מגיעה מילה טובה: מחירי הכרטיסים באירועים של האיגוד נשארים שפויים ושווים לכל נפש. אבל אם טובת האוהדים באמת לנגד עיניכם, אולי הגיע הזמן להעמיד במקום את משרד הכרטיסים שאתם עובדים איתו. או להעיף אותו לכל הרוחות. עדיף.

אה, ויאללה הפועל וזה.