קץ הילדות
מאז הפוסט הקודם שלי, אני שואל את עצמי, מדוע אני לא מתרגש קצת יותר מגביע העולם. מה לא בסדר איתי? אם נשים רגע בצד את מקבץ טעויות השיפוט המהמם שקיבלנו במשחקי הפתיחה (תכף נגיע אליהן), בסך הכול המשחקים מהנים, יש גולים, יש דרמות, יש קונצרט ענק של הולנד ותבוסה משפילה (אך גם משובבת נפש, תלוי […]
שוב
נראה לי שהערב הבנתי למה אני כבר לא חובב הספורט הגדול והנלהב שהייתי פעם. זה הגיל. והנסיון המצטבר שבא איתו. והעובדה שמגיע שלב בחיים, שאתה מבין שהמציאות לא באמת מתקדמת ולא מתפתחת
חטאים ועונשים קטנים
גיא לוזון בדרך לשדרוג משמעותי ברמת החיים ובמעמד המקצועי. אבי לוזון ימשיך להתרווח בכורסת היו”ר ולחלק לעצמו מחמאות. ההופעה הגרועה של נבחרת ישראל ביורו אולי אינה עונש מספיק גדול על הנפוטיזם והקומבינות, אבל היא סטירת לחי קטנה. גם זה משהו.
ויהי אור
אולי אנרכיה מולידה סדר, ואולי העונה הזאת היא התוהו ובוהו וחושך על פני תהום שמגיע לפני ה”ויהי אור”. למרות הכול, פוסט אופטימי לסיכום עונת הכדורגל.
בעיטה בראש
אם הכדורגל הישראלי משול לאדם ששוכב פצוע על הדשא, באו דייני בית הדין העליון של ההתאחדות והכניסו לו עוד בעיטה (מטאפורית, נו) בראש. מישהו מתנדב למצוא להם נסיבות מקלות?
אין משחק
הדרבי הערב הזכיר לי בדיוק למה כדורגל ישראלי מעורר בי בחילה. אין בו שמץ של הדרת כבוד. אין בו טיפה של רוח ספורטיבית. אין בו זכר לאצילות, שאר רוח או חדווה. אין לי ציפיות מיוחדות ממשחקים שנחשבים ״גדולים״. אבל האירועים שמסביב למשחק הם סיבה מספיק טובה לרדת למגרש, לקחת את הכדור ולהגיד לכולם: ״אין משחק״.
טעם של פעם
הלכתי הערב לקנות כרטיסים לחצי גמר גביע המדינה בכדורסל. בתור אוהד-מרחוק של פרוייקט הפועל אוסישקין ת”א, החלטתי לבדוק לראשונה מקרוב את העניין הזה, וחצי גמר גביע המדינה נראה כמו הזדמנות מצוינת. כיתתי אפוא את רגלי לקופות איצטדיון בלומפילד, שם החלה הערב מכירה מוקדמת של כרטיסים לחברי עמותה בלבד (לכל המודאגים: אינני חבר עמותת הפועל אוסישקין […]