שגרה זה לא רע
ביקור ראשון ולא אחרון באולימפיה-שטדיון בברלין: שישייה היסטורית, בירה זולה, כדורגל מצוין. מי אמר ששגרה זה רע?
איך לא הגעתי לאולימפיאדה
מדוע נקטעה הקריירה המבטיחה שלי בטניס שולחן? כיצד קרה שכמעט והרבצתי לשופט? ואיך אלופת ישראל בשחייה קשורה לעניין? התשובות בפנים.
דברים שלמדתי באמריקה
באיחור אופנתי של חודש, סיכום המסע בארה”ב: מסתבר שגם באמריקה יש טלויזיה מצוינת והאנשים יותר אדיבים. והייאוש? הוא נעשה הרבה יותר נוח עם נקניקיה עסיסית ביד. וצ’יזבורגר. וצ’יפס. ופיצה. וערימה ענקית של נאצ’וס עם רוטב גבינה ופלפלים חריפים בצד. והמון בירה קרה. רגע, שכחתי מה רציתי לומר.
עת לארוז
פוסט אחרון וקפוא מגרין ביי: איך זה מרגיש להיות ערס; למה ארון רודג׳רס בשוק; מה הופך קבוצה מגדולה לענקית; ומה למדתי (שוב) מהאמריקנים. גו פאקרס!
זה חם וירוק
המסע לגרין ביי – פוסט שני: דקות של אימה במלון; התרגשות וציפייה שהתחלפו בתדהמה והתפעלות; איצטדיון נפלא, משחק מצוין והאוהדים הכי נחמדים ומסורים בעולם; ויש גם טיפ: למה לא כדאי לאכול נקניקיה חריפה לפני הכניסה הראשונה ליציע.
המסע לגרין ביי – פוסט ראשון
הסוס בדרכים: מתרגש לקראת ביקור של פעם בחיים באיצטדיון למבאו פילד בגרין ביי, וויסקונסין, במשחק של הפאקרס המקומיים נגד הברס; משתעמם במוטל באושקוש ובעיקר משתדל לא לקפוא מקור.
הלב כבר ידע
כשכמה נערים סיפרו לי על התאונה הקטלנית של אבי רן, הייתי בטוח שהם מותחים אותי. כשאמא שלי סיפרה לי על כך, הייתי מוכן להאמין אפילו שהיא משתפת איתם פעולה במתיחה – רק לא שאבי רן מת.
אתה (לא) תהיה ברקוביץ’
מסיבות מוצדקות ופחות מוצדקות, לא כל כך יצא לי לכתוב פה לאחרונה. גם עכשיו ההשראה לא ממש נחה עלי, אז החלטתי לחלוק עמכם אנקדוטה ספורטיבית קטנה מעברי, מהימים שבהם עוד לא הבנתי שספורטאי גדול לא ייצא ממני. בילדותי, היתה לי הזכות לשחק כמה שנים במדי קבוצת הכדורסל המפוארת של הפועל רמת הכובש (אגב מדים, בימים […]
אשרי המאמין
אני אופטימיסט חסר תקנה. אם יש דבר שתמיד מדריך ומנחה אותי בספורט (ואולי בכלל), זו האמונה. זה אף פעם לא גמור עד שזה גמור – לא במהלך משחק, לא במהלך עונה ולא במהלך קמפיין מוקדמות אירופי. חברים שואלים אותי למה אני זורק 600 ומשהו שקל על מנוי למשחקי הנבחרת המסכנה שלנו, ועוד באיכסטדיון הלאומי ברמת […]
השיבה מאמסטרדם
אם עד היום כתבתם Holland עם שני L, כדאי מעתה לשקול להוסיף L שלישית כנגד שלושת ההפסדים – ב-74′ ו-78′, ועכשיו גם ב-2010. לוזרים, לוזרים, לוזרים. לפחות הם לוקחים את זה ברוח טובה.