האלופה – קווים לדמותה

לפני כמה שבועות עצר אותי חבר לעבודה במסדרון. “מכבי חיפה לא תיקח אליפות העונה”, הוא הודיע לי. שתקתי. חככתי בדעתי אם להזכיר לו שכמה שבועות לפני תום העונה הקודמת הוא הכריז באזני באותה מידה של ביטחון, שמכבי חיפה בוודאות תזכה באליפות, “עם או בלי שיטת הקיזוז”.

תמיד מפתיע אותי לגלות עד כמה תוצאה של משחק זה או אחר משפיעה על התחזיות וההערכות שלנו, ועד כמה אנחנו ממהרים לצאת בהכרזות והצהרות שאין להן שום אחיזה במציאות. כולנו יודעים לדקלם ש”משחק אחד לא קובע” וש”את הכסף סופרים במדרגות”, אבל בפועל מעבירים את השבוע שבין מחזור אחד למשנהו בהערכות ארוכות טווח אודות סיכויי הזכייה באליפות/ההישרדות בליגה, וזאת בהתבסס על המשחקים האחרונים בלבד.

כי אם הניצחון של הפועל ת”א על מכבי חיפה במחזור הקודם היה בבחינת “הצהרת כוונות”, אז איך אנחנו אמורים להבין את ה-0:0 המדכא מול הקבוצה השבורה של בית”ר ירושלים? ואם ההפסד המביך של מכבי ת”א להפועל עכו מלמד ש”היא לא בנויה עדיין לאליפות”, אז איך נתמודד עם הנתון לפיו היא עדיין נמצא רק שתי נקודות מהמקום הראשון? ואיך זה שלמרות המקום הראשון של קריית שמונה, כולנו בטוחים שהיא לא תזכה בסופו של דבר באליפות? ומכבי חיפה? איך זה שלמרות הפשלה הביתית מול הפועל ת”א, למרות היכולת הבינונית ברוב המשחקים האחרים ולמרות ההצהרה הנחרצת של ידידי מתחילת הפוסט הזה, היא עדיין מועמדת לאליפות?

טוב, אין מה לעשות, העיתונים צריכים להוציא גיליון חדש כל יום, ואתרי האינטרנט חייבים להעלות ידיעות חדשות כל הזמן. מתוך כך קמים ונופלים ניבויים מפורטים ותחזיות מלומדות, המתבססים למעשה על כלום ושום דבר. לפיכך, הרשו לי בבקשה להתרומם רגע מעל תוצאות המחזורים האחרונים, להתבונן ממעוף הציפור על 25 השנים האחרונות (יותר מזה אין לי סמכות), ולנסות למתוח קווים לדמותה של המועמדת לאליפות.

להיות קצת יותר טובים

אני חוזר בפוסטים שלי שוב ושוב על אותה נקודה, אבל תמיד כדאי לזכור אותה: הליגה הישראלית היא ליגה חלשה. מאוד חלשה. אפילו עלובה. וההרחבה שלה ל-16 קבוצות רק מחדדת יותר את העובדה הזאת, אבל זה לא באמת משנה – היא היתה חלשה גם עם 12 קבוצות. לפיכך, כדי להתמודד על האליפות, צריך פשוט להיות קצת פחות גרועים מהאחרים. כמובן שמומלץ ורצוי להיות טובים מאוד, אפילו מעולים, אבל באמת שלא צריך להתאמץ יותר מדי. גם בינוני-פלוס זה מספיק.

להיות עשירים

נכון, כסף לא יכול להבטיח התמודדות על האליפות, אבל הוא מאוד עוזר. ונכון שההיסטוריה של הכדורגל הישראלי המקצועני מלמדת שאפשר להוציא המון כסף ועדיין לפשל (מי אמר “גלקטיקוס”?), אבל אלה, תופתעו אולי לשמוע, דווקא מקרים חריגים. שתי האליפויות האחרונות של בית”ר ירושלים, לדוגמה, הושגו בזכות שפיכת הרבה מאוד כסף, שאיפשר הבאת שחקנים ישראלים בכירים ושחקנים זרים ברמה שטרם נראתה כאן לפני כן. גם מכבי חיפה, הקבוצה עם הכי הרבה אליפויות ב-25 השנים האחרונות, היא לא בדיוק קבוצה ענייה.

הסעיף הזה הוא למעשה המשך של הסעיף הקודם: אם כל מה שצריך הוא רק להיות קצת יותר טובים משאר הליגה, הכסף יכול לעשות את ההבדל. נכון שתקציב של 100 מיליון ש”ח לא מבטיח אליפות, אבל הוא מבטיח תנאי פתיחה טובים: תשלום משכורות בזמן (כלומר, שקט תעשייתי), ציוד ומתקני אימונים ברמה גבוהה, מחנות אימון איכותיים, אנשי מקצוע טובים וכו’. בנוסף, ההיסטוריה מוכיחה שב-20 השנים האחרונות, האלופה תמיד היתה אחד מ-4 הקבוצות העשירות בישראל: מכבי חיפה, מכבי ת”א, הפועל ת”א ובית”ר ירושלים (פלוס אליפות אחת של הפועל חיפה, שגם היא הושגה בזכות המצלצלים של רובי שפירא ז”ל. ותודה לאילן ב.ש. על שהעיר את תשומת לבי לכך). זה רק סמלי שהאלופה האחרונה של העידן הטרום-מקצועני היתה בני יהודה ת”א, בעונת 89/90.

להיות מקצוענים

הכוונה היא להתנהלות הכללית של המועדון, לא רק של השחקנים והצוות המקצועי: לשלם משכורות בזמן (ובכלל לכבד חוזים של שחקנים ואנשי צוות), להשקיע בנוער, בציוד ובמתקנים, לשלם כסף טוב ולהביא אדמיניסטרטורים ברמה גבוהה, ולא למנות כל מיני מקורבים מפוקפקים לתפקידים של מנכ”לים, גזברים ודוברים, ובאופן כללי לתת שקט ולאפשר לצוות המקצועי ולשחקנים להתמקד במה שהם אמורים לעשות – לשחק כדורגל. כמו האחרים, גם זה לא תנאי הכרחי, כי לפעמים הכסף מפצה על ניהול שערורייתי (בית”ר ירושלים של ארקדי) ולפעמים הצוות המקצועי המצוין מחפה על מחדלי ניהול חמורים (הפועל ת”א), אבל כדי להיות מועמדת קבועה לאליפות, צריך להיות מקצוענים ולהתמיד בכך.

להיות מכבי חיפה

הפועל ת”א נתנה עונה אחת מופלאה, כשהעונה המופלאה הקודמת שלה היתה לפני כעשור; מכבי ת”א זכתה באליפות מקרית ב-2002/3 (בזכות יחס שערים עדיף) ובשאר הזמן התבזתה והביכה את עצמה; בית”ר ירושלים הבליחה לשתי אליפויות ב-2007 ו-2008 בזכות הכסף הגדול של ארקדי, והתרסקה לאחריו. רק במועדון אחד בישראל שום דבר אינו זמני, אינו מקרי ואינו עומד על יסודות רעועים – וזה מועדון הכדורגל של מכבי חיפה.

וזו כבר התשובה למלעיזים דוגמת ההוא מהפסקה הראשונה: לא ברור אם מכבי חיפה תזכה באליפות העונה, אבל אין שום ספק שהיא מועמדת בכירה. יש רק מועדון אחד בישראל שמגלם בתוכו את כל הפרמטרים שהוצגו לעיל: ניהול מקצועני, שקט תעשייתי, גב כלכלי, השקעה ארוכת-טווח בנוער וכל השאר. מכבי חיפה זכתה “רק” ב-11 אליפויות ב-26 השנים האחרונות, אבל לא היתה כמעט עונה שבה היא לא היתה מועמדת בכירה לתואר.

אז אולי היא הפסידה לפני שבוע בצורה קצת מביכה להפועל ת”א, אבל אני עוד זוכר איך ב-2002 דהרה חיפה לאליפות דווקא אחרי אחד ההפסדים המבישים בתולדותיה – 4:0 נגד קרית גת במחזור ה-23 של הליגה. ואולי היא לא מבריקה במיוחד, אבל זה גם מה שאמרו על הקבוצות של אברם גרנט ורוני לוי, ששייטו לחמש אליפויות קלילות במחצית הראשונה של שנות ה-2000. ואולי היא פישלה במשחקי ה”מאני טיים” בשלהי העונה שעברה, אבל גם סבלה מהקיזוזון.

בקיצור, כדי להיות מועמדת טבעית וקבועה לאליפות, צריך להיות מכבי חיפה, וזו התשובה שלי לאותו חבר: מכבי חיפה היא תמיד מועמדת לאליפות. גם כשהיא משחקת רע, גם כשהיא מפסידה ליריבותיה בצמרת, גם כשהכוכבים שלה פצועים או סתם לא פוגעים, וגם כשהיא מביאה זרים איומים ונוראים ומחליפה אותם בזרים עוד יותר גרועים בינואר.

אליפות היא עסק חמקמק, שיכול להיות מוכרע על חודו של שער או במשחק בודד. ישנם המון משתנים שקובעים בסופו של דבר את זהות האלופה, וגם מועדונים גדולים אינם חסיני-פאשלות. אבל עם כל השינויים, התהפוכות, הקבוצות שממריאות ומתרסקות, יש רק דבר אחד קבוע וכמעט בלתי-משתנה בכדורגל הישראלי ברבע המאה האחרונה ועד להודעה חדשה: מכבי חיפה היתה, תהיה ועודנה מועמדת בלתי מעורערת לאליפות.