זה קורה כמעט בכל טורניר גדול: ההגרלה מסדרת לנו בית, שבמקום לצפות במשחקיו עדיף לקבוע תור לחוקן. זה יהיה הרבה פחות מעיק. ואיכשהו, הבית הזה תמיד מכיל את נבחרת איטליה. באשר ליריבותיה, הסיכוי היחיד שלהן לרגש מישהו, זה אם יצליחו להעיף את אלופת העולם כבר בשלב המוקדם. לפיכך, לא יכולתי לחשוב על כינוי יותר הולם לבית הזה מ”בית המוות משעמום”, שחוץ מאיטליה כולל נבחרות עם שחקנים שאפילו אבי מלר לא שמע עליהם (טוב, אולי רק אבי מלר שמע עליהם, אבל הנקודה ברורה).

בית ו’: איטליה, פראגוואי, ניו-זילנד, סלובקיה

איטליה

מפי הסוס: בטורנירים קודמים, איפשהו בין תחילת שנות ה-90 לתחילת שנות ה-2000, אחת הטענות כנגד איטליה היתה, שלמרות השחקנים המוכשרים שלה, היא לא מצליחה לייצר כדורגל חופשי ויצירתי. באותן שנים דווקא היו לאיטליה שחקנים מרגשים כמו רוברטו באג’ו וג’יאנפרנקו זולה (ב-94′), אלסנדרו דל פיירו (ב-98′) ופרנצ’סקו טוטי (ב-2002). ומה מביאה הסקוואדרה אזורה לדרום אפריקה? נאמר זאת כך: שני השחקנים היחידים בסגל שלה שקצת גורמים לי להתרגש, הם השוער בופון והקשר האחורי גאטוסו הבלתי נלאה.

הסגל הזה, אגב, הוא מהזקנים בגביע העולמי – רק 4 שחקנים מתחת לגיל 25. ועוד נתון מעניין: חוץ מזקן השבט פאביו קנבארו (36), שהלך לקושש קצת (הרבה) כסף באל-אהלי הקטארית, כל שחקני הסגל משחקים בליגה האיטלקית. וכולנו יודעים מה בדיוק יש (אין) לליגה הזאת להציע בימים אלה (ואלופת אירופה, אינטר, היא לא דוגמה: אין לה אף איטלקי בהרכב, ואין לה אפילו נציג אחד בסגל הנבחרת. נתון די מדהים).

אבל דווקא בשל אפרוריות הסגל, יש לי תחושה שאיטליה מסוגלת להגיע רחוק. ממש רחוק. עד הסוף. איכשהו, נדמה שהיא תצליח לחצוב את דרכה עד לשלבים האחרונים. ממש כמו ב-2006: גם אז היא הגיעה עם סגל אפרורי והצליחה להרדים את כולנו. כשהתעוררנו, גילינו שהיא אלופת העולם.

הכל אישי: במפת הכדורגל שלי, איטליה היא חברה ותיקה ב”ציר הרשע”. אני ממש מתעב אותה. וזהו.

על מי אני אשים עין: על גאטוסו. אין, הוא פשוט ענק.

פראגוואי

מפי הסוס: היו ימים שנבחרת פראגוואי הצליחה לסחוט ריגושים גם מגדולי הציניקנים. אבל בימים ההם שיחק שם אחד השוערים הכי מופלאים שקמו בכדורגל העולמי – חוסה לואיס צ’ילאברט. יותר מהיכולת (המדהימה) שלו, זו היתה האישיות, הנוכחות, הכריזמה, וכן, גם הגולים (כבש 62 שערים בקריירה, מתוכם 8 במדי הנבחרת – יש חלוצים שלא מגיעים לנתון הזה).

אבל ימי צ’ילאברט כבר מזמן מאחורינו. אני מסתכל על הסגל הנוכחי של פראגוואי ותוהה מאין יבוא עזרנו. בזכות ההגרלה הנוחה יחסית, פראגוואי יכולה לראות בעצמה מועמדת לגיטימית לעלות לשמינית הגמר, שם היא עשויה לפגוש את דנמרק או קמרון, כך שביום טוב אפשר לראות אפילו עד רבע הגמר. זה יהיה מוזר אם דווקא הדור הנוכחי יצליח במקום שבו הנבחרת של צ’ילאברט כשלה.

הכל אישי: המשחק של פראגוואי נגד צרפת בשמינית הגמר של 98′, היה אחד ממשחקי הכדורגל היחידים שגרמו לי להזיל דמעות בסיום: ההדחה האכזרית בדקה ה-113 אחרי הופעה הירואית; השחקנים שנשארו לשכב על הדשא בסיום, לא מאמינים שזה נגמר; צ’ילאברט שעובר מאחד לשני, מקלף אותם מהדשא ומעמיד אותם על הרגליים. תמונות קשות. כל עוד צ’ילאברט שיחק, פראגוואי היתה הנבחרת היחידה מדרום אמריקה שמצאה אצלי מקום באגף ה”טובות”. אבל כאמור, הימים האלה עברו. היום יש לפראגוואי תפקיד עיקרי אחד מבחינתי: למרר את החיים לאיטליה, ואולי גם לסייע בהדחתה המוקדמת. עלו והצליחו.

על מי אני אשים עין: על רוקה סנטה קרוס. פשוט כי זה השם היחידי שאני מזהה בסגל.

ניו-זילנד

מפי הסוס: נראה כי הדבר הכי טוב שקרה לניו זילנד הוא המעבר של נבחרת אוסטרליה להתאחדות האסייתית, מה שהשאיר אותה כמעצמה (הכל יחסי) מקומית יחידה באוקייניה, וסידר לה העפלה שנייה בתולדותיה לטורניר הגמר של גביע העולם.

מה עוד אפשר לכתוב על ניו זילנד? האם תיתכן נבחרת שמעוררת פחות רגש ממנה? החלטתי לא להתעצל כהרגלי, ועברתי ביסודיות על הסגל שלה. למדתי שחצי מהסגל משחק בליגות הניו-זילנדית והאוסטרלית, שיתכן והן מצוינות, ויתכן שלא. פשוט אין לי מושג (למרות שאם הייתי צריך לשים כסף, הייתי מהמר על “לא”).

עוד כמה שחקנים ניצלו את ההשתייכות לחבר העמים הבריטי, ומצאו ג’ובים בכמה מהקבוצות היותר מעפנות בבריטניה  – בלקבורן, מידלסברו, פלימות’ ארגייל, איפסוויץ’, ווסט ברומיץ’, מאת’רוול, כאלה. יוצאי הדופן בסגל הם הבלם ווינסטון ריד השובב, שהשתקע דווקא בדנמרק ומשחק בקבוצה שבחיים לא שמעתם עליה, החלוץ ג’רמי כריסטי, שמשתזף בפלורידה במדי טמפה ביי מה-MLS, והמגן אנדרו בויינס, שהצמיח כנפיים ונחת בניו יורק רד בולס.

הכל אישי: כמו במקרה של נבחרת אוסטרליה, גם פה אי אפשר שלא להיזכר בימי אוקייניה העליזים. טוב, אולי לא כל כך עליזים: עד היום יש לי לפעמים סיוטים בלילה מאותו משחק בו יכלה ישראל להבטיח את העפלתה לפלייאוף של משחקי גביע העולם 90′, אבל סיימה רק בתיקו (2:2), תוך מפגן החמצות בלתי נתפס של רוני רוזנטל ושלום תקווה, שדחה את ההכרעה למשחק האחרון מול אוסטרליה. בכל אופן, מיקמתי אותה באגף ה”טובות”, כיוון שמדובר בסך הכול בארץ חביבה ונוחה לבריות. כל מה שהיא תצליח לעשות בבית הזה מעבר לשלושה הפסדים, יהיה הישג, ואני אשמח בשמחתה.

על מי אני אשים עין: כיוון שאני לא מכיר את השמות, הלכתי על הסטטיסטיקה היבשה, וגיליתי כי החלוץ שיין סמלץ מגולד קוסט יונייטד כבש במדי הנבחרת 16 שערים ב-30 משחקים. לא רע בכלל. עדיין רחוק מהשיא של החלוץ האגדי (?) ווהן קובני (28 שערים ב-64 משחקים), אבל יש לו עוד זמן.

סלובקיה

מפי הסוס: במשך השנים שלאחר התפרקות צ’כוסלובקיה לגורמיה, תמיד התייחסו לסלובקיה בתור האחות הקטנה והמפגרת של צ’כיה. וכנראה שבצדק. לכן, כנראה שאין תסריט מופלא יותר מזה שנרקם במוקדמות הגביע העולמי, כאשר סלובקיה העפילה בפעם הראשונה בתולדותיה (כלומר, בתולדותיה כמדינה עצמאית, לא כחלק מצ’כוסלובקיה) לטורניר גדול, דווקא על חשבונה של צ’כיה הגדולה.

סלובקיה היא אחת הנבחרות המתקדמות ביותר באירופה. לדעתי, כל מקום שבו היא תסיים בבית הזה לא יהיה מפתיע, גם לא המקום הראשון. השחקנים המובילים שלה משחקים בכל רחבי אירופה הקלאסית, כולל בקבוצות מהדרג הראשון, אבל הם לא שחקנים מובילים (חלקם מעבירים את זמנם על הספסל). דווקא הנתון האחרון יכול לעבוד לטובת הנבחרת: הם מתאמנים ומשחקים ביחד עם השחקנים הטובים בעולם, אבל הם לא מגיעים לדרום אפריקה כשהם מותשים לחלוטין. ובנוסף, הגביע העולמי הוא הזדמנות מצדם להתארגן על חוזים לעונות הבאות. בקיצור, הם רעבים והם רעננים. שילוב מנצח.

הכל אישי: אין לי יחס מיוחד לסלובקיה, אז אני שוב פונה לזווית הישראלית, ומוצא קו מוזר מאוד שמחבר בין ניו זילנד וסלובקיה. קוראים לו רוני רוזנטל. במוקדמות יורו 96′ הוגרלה ישראל לבית אחד עם סלובקיה (וגם עם רומניה, צרפת, פולין ואזרבייג’אן). הנבחרת שלנו הגיעה עם הראש בעננים אחרי הקמפיין הקודם והניצחון הסנסציוני ההוא על צרפת, ובמשחק הראשון טאטאה בקלילות את פולין 1:2, והתייצבה אופטימית למשחק השני נגד סלובקיה, שנחשבה אפילו לחלשה יותר מפולין. אלא שהסלובקים הובילו 0:2 בשלב מוקדם במשחק, ועד המחצית הצליחה ישראל להשוות ל-2:2. במחצית השניה כבר השתלטה ישראל על המשחק, אבל שוב היה זה מפגן החמצות מדהים של רוזנטל שהביא לחלוקת נקודות (2:2 בסיום). עכשיו תחזרו לסעיף המקביל בניו זילנד ותבינו את הקשר.

על מי אני אשים עין: לא יודע. שני המשחקים הראשונים של סלובקיה יתקיימו בשעה 14:30 לפי שעון ישראל. לא נראה לי שממש אצא מגדרי כדי לצפות בהם.

הימורים ומשאלות לב

בית קשה. ניו זילנד היא היחידה שממוקמת אצלי ב”טובות”, אבל העפלה שלה היא אפילו לא משאלת לב, אלא פנטזיה פרועה.
מי אני חושב שיעלו לשלב הבא: איטליה וסלובקיה
מי אני רוצה שיעלו לשלב הבא: סלובקיה וניו זילנד (אוי זה יהיה משעשע)
מי אני רוצה שיעלו לשלב הבא תוך שמירה על ריאליות מינימלית: סלובקיה ופראגוואי

עוד…

מוות לעניים – בית א’ | הברדק חוגג – בית ב’ | דאבל פסים וכוכבים – בית ג’ | שוטי שוטי ספינתי – בית ד’
מה יש לכם מאורנג’דה – בית ה’ | מפת הכדורגל שלי

4 Responses

  1. א. סלובקיה עשתה רושם טוב במשחקי ההכנה (שלא לדבר על המוקדמות בכלל), כך שהם בהחלט יכולים להפתיע. אני איתך בזה.

    ב. שיין סמלץ הוא תותח גם בליגה האוסטרלית (אהמ… צלחת לויין). אני איתך גם בזה.

    ג. אה, וגם באיטליה, אני איתך.

  2. קולטים, אבל באמצע הלילה. למי יש כוח לראות נבחרת כמו פרגוואי בשתיים בבוקר?