בית ה’: הולנד, דנמרק, יפן, קמרון

בית ה’ מאכלס שתיים מהנבחרות עם הקהל הטוב ביותר (שסביר להניח כי יגיע בהמוניו, יחסית, גם לדרום אפריקה), וגם המשחק הצפוי ביניהן מעורר תיאבון. שימו לב, הוא יתקיים ב-14.6 ב-14:30 בצהרים (שעון ישראל). אני כבר הודעתי שאני חותך מוקדם מהעבודה. ואתם?

הולנד

מפי הסוס: ברוב הסקירות על נבחרת הולנד שקראתי פה ושם באינטרנט, אפשר למצוא בנוסחים כאלה ואחרים את המסר: “הגיע הזמן” ו”הפעם זה אפשרי”. אלא שלא מדובר במסר חדש – ההולנדים, עדיין אכולי אכזבה מגביעי העולם של 74′ ו-78′, תמיד מאמינים ש”הגיע הזמן”. טוב, בלי האמונה וכו’.

נראה כי נבחרת שדורגה לקראת הטורניר במקום השלישי בדירוג פיפ”א, תהיה מועמדת טבעית לזכות בגביע. גם טורניר המוקדמות המושלם (בית קל יחסית, אבל עדיין 8 נצחונות ב-8 משחקים ויחס שערים של 2-17) מעלה את רף הציפיות. להולנד יש גם בסך הכל רקורד לא רע בגביע העולמי: אמנם רק 8 העפלות לטורניר הגמר (מתוך 18 שהתקיימו עד כה, לא כולל הבעל”ט), אבל עם הופעות בשני גמרים, חצי גמר אחד, רבע אחד ושתי שמיניות. עם זאת, הולנד, לטעמי, עדיין לא נתפסת כמועמדת טבעית לזכייה, כמו ברזיל, לדוגמה. יותר מדי פעמים היא פישלה ברגע האמת, ובדומה לנבחרת ספרד, למשל, עד שהיא לא תעשה את זה, נתקשה להאמין שהיא באמת יכולה לעשות את זה.

הכל אישי: נבחרת הולנד אהודה מאוד בישראל, אבל אני, בשנים שבהן עוצבה תפיסת עולמי הספורטיבית, סירבתי להתרשם: ראשית, הולנד היא יריבה מרה של נבחרת גרמניה; שנית, היא לא עשתה שום דבר משמעותי בעשור הקריטי (מבחינתי) שבין 1978 (ההופעה בגמר הגביע העולמי) ל-1988 (הזכייה באליפות אירופה); ושלישית, הזכרתי כבר את הנטייה הטבעית שלי להמנע מללכת עם העדר. כילד, לא הבנתי על מה בדיוק המהומה: שמעתי על שנות ה-70 המופלאות, אבל לא הייתי עד להן, והולנד של שנות ה-80 וה-90 לא עשתה הרבה כדי להסביר למה כולם כל כך מתלהבים ממנה (והזכייה ביורו 88′ רק מדגישה את הכשלונות האחרים).

אבל, מים רבים זרמו בתעלות אמסטרדם מאז, וכמובן, הדברים השתנו מבחינתי עם הקמתה של השלוחה המשפחתית בארצות השפלה. אמנם הם מתעקשים שם לכתוב “רוזנבאום” עם Z, אבל לא ננטור להם טינה על כך. ב-10-15 השנים האחרונות זינקה נבחרת הולנד במעלה הטבלה הפרטית שלי, עד שהתייצבה בראש אגף ה”טובות”, שנייה למעשה רק לגרמניה. אגב, את המשחקים משלב רבע הגמר ומעלה כבר אראה בטלויזיה ההולנדית, אז אני מחזיק אצבעות שיגיעו לפחות לחצי הגמר. פעם אחת חוויתי חגיגה הולנדית ספונטנית ברחובות אחרי ניצחון בגביע העולמי (0:5 על קוריאה ב-1998), ואני מקווה לשיחזור בחודש הבא. לפחות יש סיבה אחת להיות רגוע: נבחרת טורקיה לא העפילה לגביע העולם, כך שבוודאות ייחסך ממני המחזה של אלפי טורקים חוגגים ברחובות.

על מי אני אשים עין: על ווסלי סניידר, כי נציגי אינטר זוכים אצלי בדרך כלל לתשומת לב מיוחדת (לא כולל סמואל אטו, ראו בהמשך).

דנמרק

מפי הסוס: כמו הולנד, גם דנמרק רוצה ללכת עד הסוף. די יומרני מבחינתה, אבל מי שלא מכוון גבוה לא פוגע, לא? דנמרק לא עשתה גדולות ונצורות מאז הזכייה המופלאה ההיא ביורו 92′ (חוץ אולי מההעפלה הנאה לרבע הגמר של גביע העולם 98′), אבל תמיד יש ממנה ציפיות – אם לא להגיע רחוק, לפחות לתת כדורגל יפה ואיכותי.

הכל אישי: גביע העולם 86′ היה בעצם הראשון שלי. ב-78′ עוד למדתי את המילים הראשונות שלי, וב-82′, הגם שכבר אי אפשר היה לסתום לי את הפה, עדיין לא הייתי כל כך בעניינים. ב-86′ התאהבתי, ואהבות ראשונות לא שוכחים אף פעם. קראו לה נבחרת דנמרק, שבהופעתה הראשונה אי פעם בטורניר הגמר, הקסימה מיליונים ברחבי העולם עם כדורגל אטרקטיבי ושובה-עין. עם 100 אחוזי הצלחה ויחס שערים של 1:9 בשלב הבתים (0:6 מטורף על אורוגוואי, 0:1 סנסציוני על הפיינליסטית-שבדרך מערב-גרמניה ו-0:2 על סקוטלנד), נראה היה שכוח חדש מפציע בכדורגל העולמי. ההדחה בשמינית הגמר, 5:1 נגד ספרד, קצת כאבה, אבל אני כבר הייתי מאוהב מדי בשביל שזה ישפיע עלי.

על מי אני אשים עין: על האוהדים הדנים, הלא הם ה”רוליגנים“. זה רק נשמע כמו חוליגנים, אבל זה ההיפך הגמור.

קמרון

מפי הסוס: לדעתי, ההישג ההכי גדול של קמרון בגביע העולם – רבע הגמר באיטליה 90′ – הוא גם המכשול הגדול שלה. ההישג הזה רודף אותה כבר 20 שנה. למרות הישגים מקומיים מרשימים (אלופת אפריקה ב-2000 ו-2002, סגנית ב-2008), רבע גמר הגביע העולמי נותר ה”מובי דיק” של האריות, שמאז אותו טורניר לא הצליחו לעבור את השלב המוקדם, וב-2006 בכלל לא העפילו לגביע העולמי.

הרקורד הדליל לא מפריע לעיתונות הישראלית לראות בקמרון פייבוריטית להעפלה לשמינית הגמר. אני די סקפטי. נכון, כל השחקנים (למעט אחד) משחקים בליגות באירופה, ויש להם את אלוף אירופה (פעמיים ברציפות) סמואל אטו. ביג פאקינג דיל. אני לא חושב שזה המנהיג לבנות עליו, אבל הקמרונים בכל זאת בונים עליו. טוב נו, על מי יבנו? אבל צריך לקחת בחשבון את העובדות הבאות: ב-2004-2006, תקופת שיא בקריירה של אטו, הוא לא הצליח להביא את קמרון לגביע העולמי, וגם באליפות אפריקה הנבחרת עפה כבר ברבע הגמר. אז או שהבחור לא מנהיג מספיק מוצלח, או שיש לו בעיה בלספק את הסחורה ברגע האמת. או שני הדברים גם יחד.

הכל אישי: גם אני נדלקתי על קמרון של גביע העולם 90′, וכאבתי את הדחתם ברבע הגמר (ועוד על ידי אנגליה). זו היתה הנבחרת הכי מעניינת ומסעירה בטורניר המשמים והגרוע הזה. כולם דיברו אז על עלייתו של הכדורגל האפריקאי, אבל מאז אף נבחרת מהיבשת השחורה לא הצליחה לשחזר את ההישג של קמרון. במבט לאחור, אני חושב שקמרון מודל 90′ פשוט היתה “דרדר במדבר” – בתוך הישימון הכללי, היא נראתה כמו פרח יפהפה. מאז קמל הפרח בחזרה אל האפרוריות, ואני הזזתי אותה אל ה”בלתי מזדהות”.

על מי אני אשים עין: על וינסנט אבובאקר, היחיד בסגל שמשחק בליגה הקמרונית, בקבוצת קוטונספורט גארואה (כן, נשמע כמו “גרוע”). מסתבר שמדובר במיני-מעצמה מקומית: 9 אליפויות ו-6 סגנויות ב-16 השנים האחרונות, וסגנות ליגת האלופות האפריקאית ב-2008. וזה היה עוד נתון טריוויה שיכולתם להסתדר מצוין גם בלעדיו.

יפן

מפי הסוס: אני לא מכיר את נבחרת יפן. זו עוד אחת מהנבחרות שאתה זוכה לחזות במשחקיהן בתדירות של פעם ב-4 שנים לכל היותר. ליפן יש רק הישג אחד ראוי לציון בגביע העולם: שמינית גמר ב-2002, הרבה בזכות יתרון הביתיות. אבל למרות היבול הדל, אני תמיד התרשמתי לטובה מהקצב, הנחישות והכושר הגופני שלהם, שזה בערך מה שאתה מצפה לו מיפנים. אבל לדעתי כל אלה לא יספיקו להם גם הפעם כדי להמשיך הלאה.

הכל אישי: יפן היא נבחרת מתנדנדת מבחינתי. בטורנירים הקודמים שלהם הייתי בעדם ורציתי בטובתם, בעיקר, כאמור, בשל הרושם הטוב שהשאירו עלי. אבל לקראת הטורניר הנוכחי, לאור ההגרלה שזימנה להם את הולנד ודנמרק, החלטתי להזיז אותם לאגף ה”בלתי מזדהות” שלי.

על מי אשים עין: חיפשתי שמות מוכרים בסגל של יפן, והתקשיתי למצוא. רק 4 משחקני הסגל משחקים מחוץ ליפן, כשנכון להיום הלגיונר הבכיר הוא קייסוקה הונדה מצסק”א מוסקבה. אה, ומצאתי שם גם את שונסוקה נקאמורה הוותיק, שמסתבר כי חזר לליגה היפנית. טוב לדעת.

הימורים ומשאלות לב

מי אני רוצה שיעלו לשלב הבא: הולנד ודנמרק
מי אני חושב שיעלו לשלב הבא: הולנד ודנמרק

עוד…

מוות לעניים – בית א’ | הברדק חוגג – בית ב’ | דאבל פסים וכוכבים – בית ג’ | שוטי שוטי ספינתי – בית ד’
מפת הכדורגל שלי

2 Responses

    1. ב-ר-ו-ר.
      חוץ מזה, תקרא שוב: הסלידה שלי מהולנד שייכת לעידן שלפני המעבר שלו להולנד.