פלאשבק

בסקירה המוקדמת שלי על בית א' של יורו 2012, כתבתי שאם יוון תזכה ביורו הזה, אני ארוץ עירום ברחובות אתונה, עם התפשרות על רחובות תל אביב. מה אני אגיד לכם: אחרי אירועי הלילה הזה וההעפלה המדהימה של היוונים לרבע הגמר, כדאי שאלך לים לעבוד על השיזוף שלי. אם עלי לרוץ עירום ברחובות, לפחות שאיראה במיטבי.

לא צפיתי במשחק של רוסיה ויוון. פולין-צ'כיה נראה מבטיח יותר, מה גם שזו היתה התמודדות ישירה על מקום בשלב הבא. אני כנראה לא לומד את הלקח שלי-עצמי: לא מהמרים אף פעם נגד היוונים ולא מניחים מראש שהסיפור גמור עבורם. עכשיו אני בוחן את תמונת השלב הבא, ומוטרד מכך שגרמניה עשויה להיות היריבה של יוון ברבע הגמר. משחק מאוד פיקנטי בהתחשב ביחסים הפוליטיים בין המדינות, אבל כאב ראש גדול למאמן גרמניה.

אבל נעזוב בינתיים את גרמניה, שיש לה כרגע כאבי ראש רק מלחשב את כל התסריטים של בית ב', שלא לדבר על המשחק הקשה מול דנמרק.
נישאר בינתיים בבית א'.

אני לא מבין מה הסיפור של נבחרת רוסיה. ביקום נורמלי, הנבחרת שמייצגת את המדינה הגדולה ביותר ביורו, היתה מועמדת טבעית לזכייה. מסורת ספורטיבית – יש. ידע מקצועי – יש. כסף – גם יש (הוא אולי לא מפוזר כמו שצריך, אבל לא חסר כסף בפדרציה הרוסית). מה, מתוך 140 מיליון תושבים, אי אפשר למצוא 11 שיודעים לשחק כדורגל כמו שצריך? תתכונן, אלי גוטמן – ב-11 לספטמבר הרוסים מגיעים לאיצטדיון רמת גן, והם יהיו עצבניים ורעבים.

צפיתי במשחק של פולין וצ'כיה, ואם לא הייתי יודע שהמפסידה הולכת הביתה, הייתי חושב שתיקו מספיק לשתיהן כדי לעלות לשלב הבא. המשחק נראה כאילו מישהו שם סיכם בין הצדדים על תוצאת תיקו, שבדיעבד היתה מעיפה את שתי הנבחרות הביתה. אפשר היה לצפות לקצת יותר מוטיבציה מצד הפולנים, אבל אפשר גם להבין אותם: הנבחרת הכי צעירה בטורניר, פשוט לא עמדה בלחץ של הקהל הביתי. לא נורא. כישרון יש שם. מתישהו גם תגענה התוצאות.

בחזרה ליוון. מה עושים איתם? אתה רוצה להגיד לעצמך שזה עניין של מזל ומקריות. הרי תוצאת 0:1, החביבה עליהם, היא תוצאה שברירית, מינימלית. כל גול יכול לשנות את התמונה. ובכל זאת, 0:1 יווני זה כמו 0:3 במקומות נורמליים – מחסום כמעט בלתי עביר. כאמור, לא ראיתי את המשחק, אבל התוצאה הזאת, וחוסר היכולת של הרוסים לחזור ממנה (אותם רוסים שמחצו 1:4 את צ'כיה בערב הפתיחה של היורו), מעוררת זכרונות מ-2004. שאלוהים ישמור.