נקודה למחשבה

ממש לא התחשק לי לכתוב שוב על "הפערים", אבל אמש, בסיום ה-0:0 בין הפועל ת"א לשאלקה שסידר לאדומים נקודה ראשונה בצ'מפיונס, הכריז הפרשן שלמה שרף כי "אין שום פערים בין הכדורגל הישראלי לאירופי" והוסיף כי המשחק הזה הוא "ההוכחה". כיוון ששלמה מאתגר לי את התזה עם ההוכחות החותכות שלו (אני מקווה שאתם מזהים סרקאזם כשאתם נתקלים בו), ראיתי לנכון לרענן אותה.

ובכן, לא מובן לי מדוע משחק אחד מצוין של הפועל ת"א מהווה הוכחה כל כך ברורה ל"סגירת הפערים", בעוד עשרות משחקי נפל אחרים – של מכבי חיפה, הפועל ת"א, מכבי ת"א, נבחרת ישראל ועוד – אינם עומדים לפחות כטיעון-נגד. אז לידיעת הפרשן המכובד, המשחקים הללו עדיין מוכיחים את ההפך – אם לא באופן איכותי, אז בטוח שבאופן כמותי.

אם לחזור לפוסט הקודם שלי בנושא, גם הפעם עולה נושא הקילומטרים החסרים: למרות העליונות הברורה של הפועל במגרש, שחקניה עדיין כיסו פחות מרחק מיריביהם, כלומר, רצו פחות (במובן של ריצה, לא במובן של רצון). עם זאת, מן הראוי לציין כי לפחות פה היה "צמצום פערים" מסוים: ההפרש עמד הפעם רק על חצי קילומטר בממוצע לשחקן (לטובת שחקני שאלקה), לעומת קילומטר שלם במשחק הקודם.

וצריך לציין עוד פרמטרים: שאלקה הגיעה לראשונה בתולדותיה למשחק ליגת אלופות במזרח התיכון, תוך שהיא מנצלת את הזמן גם לטיול בירושלים (אני לא רוצה אפילו לחשוב אילו צווחות על "חוסר מקצועיות" היו עולות מהתקשורת שלנו, אם קבוצה ישראלית היתה מגיעה למשחק חוץ, ויוצאת יום לפני המשחק לטיול בעיר אחרת). בנוסף, לגרמנים הספיק תיקו כדי לשמור על המקום השני בבית, והם כנראה הגיעו כדי להתגונן ולנסות להוציא 0:1 קטן.

ולא נשכח עוד נקודה: למרות העליונות הברורה והמצבים הקורצים, הפועל לא הצליחה לנצח. והרי זו בדיוק הטענה הקבועה שלנו לנציגותינו בחו"ל (כולל הנבחרת) – ש"חסר לנו גרוש ללירה", שאנחנו לא מסוגלים לתרגם עדיפות במגרש לניצחון. היה חסר רק גול מקרי של שאלקה כדי לשים חותמת ברורה יותר על התזה הזאת.

ובכל זאת, מגיעות גם מחמאות להפועל ת"א, שהגיעה בהרכב חסר ובלי שחקני מפתח (וגם איבדה את דה-סילבה במהלך המשחק), ושיחקה בסך הכול טוב מאוד (חוץ מהחלוצים, שעשו הכל בסדר חוץ מאשר את התפקיד שלהם, שהוא לשים את הכדור מאחורי השוער). כנראה שזה כבר לא יספיק להמשך ולמקום השלישי בבית, אבל זה לא יזיק לקופת המועדון, שכבר אמש התעשרה בכ-400 אלף יורו.

מה שכן צריך להדאיג את הפועל, זה חוסר היציבות עד כה. בעונה שעברה היתה היציבות והעקביות ביכולת, הגורם העיקרי לזכייה בדאבל. בינתיים, מגע הקסם של גוטמן עוד לא ניכר: הקבוצה משחקת טוב בלי שחקני מפתח; משחקת רע עם ההרכב הראשון המלא. בקיצור, משהו לא עובד שם. ועדיין, ההימור שלי הוא שהפועל תרוץ חזק מאוד בצמרת, בדיוק כמו בעונה שעברה, אולי בתוספת של סוס שלישי במירוץ האליפות. וזה לא יהיה בהכרח בזכות היכולת שלה, אלא כי הליגה שלנו מחורבנת – אפרופו הפערים מאירופה…

והעיקר ששלב הבתים מסתיים עוד שני מחזורים, ונוכל סוף סוף לצפות קצת במשחקים של קבוצות אחרות.