נבחרת ישראל בכדורגל שוב השיגה ניצחון יוקרתי במחצית השניה, הפעם 2:3 על חוף השנהב החזקה. חבל רק שהמשחק כולו הסתיים בהפסד של הבחורים שלנו לסוסים מקוט ד'יבואר 4:3. אין מה להתרגש – התוצאה לבדה מעידה שמה שהיה אמש בז'נבה לא היה כדורגל. בשום יקום נורמלי נבחרת ישראל לא כמעט-חוזרת מתבוסה של 3:0 ל-3:2 מול נבחרת ברמה של חוף השנהב, אלא אם כן השנהבים נותנים להם. לכן אין גם מה להסיק מהמשחק, מההרכב, מהמערך ומהחילופים, על המשחק הקרוב מול יוון.
ואם כבר מדברים, לא מובנת לי הביקורת כלפי קיום משחק האימון נגד חוה"ש. לטעמי, כל משחק אימון הוא טוב, וכל הרצה של השחקנים היא לטובה. השאיפה למצוא נבחרת דומה לאלה שאנחנו עומדים להתמודד מולן, היא נאיבית. כל מי שמוכן לשחק נגדנו (כי מה לעשות שנבחרת ישראל היא יריבת אימון לא כל כך אטרקטיבית), יבורך. חבל רק שחוסר הרצינות של חוף השנהב גרם לכך שזה לא היה ממש אימון. לכל היותר הרצה ובדיקת-כושר לכמה שחקנים (איתי שכטר, מאור מליקסון).
תיכנסו לפרופורציות
העימות המתוקשר בין המאמן פרננדז לעיתונאים מצחיק אותי. הכי משעשעת אותי טענתו של המאמן הלאומי כי "העיתונאים רוצים בכשלון הנבחרת". מנגד, מצחיקות אותי הציפיות המוגזמות של העיתונאים מהנבחרת.
לידיעת פרננדז: תקשורת ספורט אינה תקשורת רגילה. עיתונאי ספורט הם קודם כל אוהדי ספורט. הם רוצים מאוד בהצלחת הנבחרת. הם מייחלים להעפלתה לטורניר גדול (שיבטיח לחלק מהם טיול נחמד על חשבון העיתון). וגם אם יש כמה ציניקנים שמחכים בסיבוב לכשלון, גם הם ישמחו מאוד אם הנבחרת תצליח. ואלה שבכל זאת יחמיצו פנים, זה רק בגלל שהעורך לא אישר להם להצטרף למסע הנבחרת ליורו או לגביע העולם, אם וכאשר. אבל הם כבר ימותו מרירים.
זה לא אומר שלעיתונות אין זכות לבקר את המאמן, לתהות על שיטותיו, על הרכביו ועל זימוניו. במדינה ובהתאחדות מתוקנת, המאמן היה נקנס על ההברזה ממסיבת העיתונאים וההתאחדות לא היתה יוצאת בהודעה לקונית ש"מותר לו לשלוח את העוזר", אלא קוראת לו לשיחה ומבהירה לו כי זה לא מקובל.
אבל גם העיתונאים צריכים להירגע. השיטות וההרכבים של פרננדז תמוהים, אבל בשורה התחתונה נבחרת ישראל נמצאת בדיוק במקום שבו היא אמורה להימצא: לקראת הישורת האחרונה, היא עדיין בתמונת העלייה ליורו; היא עדיין תלויה בעצמה; ויש לה סיכויים ריאליים ביותר לסיים במקום השלישי בבית – שהוא בדיוק המשבצת אליה היא שייכת בהיררכיית הכדורגל של אירופה.
אז פשוט תירגעו.
סוסים אחד אחד
ועוד משהו על נבחרת חוף השנהב. ככלל, אני לא ממש מחזיק מכל הנבחרות האפריקאיות האלה עם הכוכבים העצומים בסגל והברדק ההיסטרי מחוץ למגרש. הרי להכניס רביעייה לישראל זו לא חוכמה גדולה. אבל בלי קשר לדעתי האישית כלפי חוה"ש ודומותיה, מדבר אחד אי אפשר להתעלם: הם פשוט סוסים ענקיים ושריריים, וכל הברדות והשכטרים והמליקסונים למיניהם נראים לידם כמו נבחרת הנערים, שלא לומר נבחרת הנערות. אם אני מתייחס פה מדי פעם לפערים בין הכדורגל הישראלי לשאר העולם, אז זה עוד אחד מהם.
צריך לזכור דבר חשוב שאותו כנראה שוכחים מאמנים, פוליטיקאים וכדומה – העיתונות תפקידה לבקר. אם לא תבקר אז מה יעשו העיתונאים? יפרגנו? בשביל זה יש קרובים, פסיכולוגים, קואצ'רים ושאר מיני חמודים למיניהם. העיתונות שומרת על הפלורליזם, הדמוקרטיה וחוצמזה גם האמת דרושה שיפקפקו בה. איך נשתפר אם לא נפקפק מדי פעם במה שאנחנו עושים?
לגבי חוף השנהב, אפריקה תמיד הצטיינה באתלטיות וכישרון אבל נבחרת אפריקאית מעולם לא הגיעה לדרגים הבכירים. ברזיל וארגנטינה עם הגוצים הקטנים שלהם לקחו אליפויות אז הגודל לא קובע…צריך לנצל יתרונות אחרים. הפערים נובעים מסיבה אחת – אימון. אם השחקנים היו מתאמנים כמו שצריך, מספיק שעות, גם על טכניקה לנבחרת ישראל היתה יכולה להיות נבחרת מוצלחת מאוד.
נכון שחוף השנהב לא ממש עושה חיל בטורנירים הבינלאומיים, אבל בישראל היו לוקחים בשתי ידיים את ההישגים הצנועים שלה. למרות שגם אז היו קמים עיתונאים קטנים ומתלוננים איך זה שלא הגענו לרבע הגמר או משהו…
יפה אמרת, עדיין יש לנו סיכוי לסיים במקום השלישי. השאלה היא האם בשביל זה אנחנו משתתפים במוקדמות? אתה באמת לא חושב שאפשר להוציא מהנבחרת הזאת יותר? במיוחד בבית הנוכחי בו היא משחקת…
בהחלט אפשר, וגם צריך. קיבלנו שתי הזדמנויות טובות עם הגרלות משמיים (בעיקר הקודמת, עם שווייץ המביכה), ועד עכשיו די בזבזנו אותן.
אנחנו לא בדרג של לוקסמבורג/ליכטנשטיין/אנדורה/איי פארו ושות', ואנחנו בהחלט לא משתתפים רק לשם ההשתתפות אלא מתוך מטרה להעפיל ליורו/מונדיאל. ועדיין, ישראל זקוקה למזל, להגרלה טובה ולצירופי מקרים מיוחדים כדי שזה יקרה. ואם זה לא יקרה, אז המקום השלישי הוא בסדר גמור – זה מעיד שסדרי העולם נשמרים.
מה אפשר להסיק מהמשחק אתמול? במילה אחת: כלום.
הנבחרת נראתה אתמול בדיוק כמו שהיא נראתה לאורך כל הקמפיין. ההבדל הוא שהפעם, היא פגשה יריבה שעולה עליה ב-2 דרגות. גם היתרון הפיזי של שחקני חוף השנהב וגם העובדה שהם מעט יותר מכושרים (משחקים שם לא מעט שחקנים בקבוצות בכירות באירופה), לא השאירו לנבחרת שלנו הרבה סיכויים.
אבל בכל זאת, הכל בסדר.
יוון וקרואטיה לא מתקרבות לרמה של חוף השנה. המשחקים הקודמים נגדם עוד יושבים לי חזק בראש, הם לא היו יותר טובים מאיתנו (קרואטיה אולי, יוון בטח לא).
אפשר לנצח את יוון ואפשר להוציא נקודה או יותר נגד קרואטיה.
ואיך נעשה את זה? נשחק התקפי. עם כל החסרונות שבהרכב שלנו, בפן ההתקפי יש הרבה כישרון וחובה לנצל אותו.
ודבר אחד אחרון.
מעבר לעובדה שאני רוצה בהצלחתה של הנבחרת מאחר שאני אוהד אותה, אני מקווה שנצליח לעלות ליורו רק כדי להשתיק את כל האבי רצונים והאייל ברקוביצ'ים למיניהם.
נכון שפרננדז הוא אידיוט, נכון שהתירוצים שלו שהתקשורת מכשילה את הנבחרת הם פתטאיים, אבל ההתנגחויות החוזרות של כל הפרשנים למיניהם מוציאות אותי מדעתי.
בסדר, הבנו כמה אתם חושבים שהנבחרת חלשה, סתמו קצת.
הגעת עצבני היום. מה קרה?
יש לי הרגשה טובה לקראת יוון. אני חושב שגם תהיה אווירה טובה בבלומפילד.
שמע, מוטלת עלינו החובה לעורר קצת את שערים 2 ו-13 – במשחקים הקודמים הם די נמנמו שם.
הפרשנות מהמשחק אתמול הייתה הקש האחרון מבחינתי בכל מה שקשור לתקשורת העוינת.
זה היה נראה שארבל ורביבו לא סופרים את הנבחרת ומזלזלים בכל דבר שקשור אליה.
דברים כאלה מוציאים אותי מכלי. פלא שאף אחד לא מאמין שנעלה?
ולגבי שערים 2 ו-13, יושבים שם אלו שרכשו מנוי ליציע המערבי, ברור שהם ינמנמו.
(*תיקנתי לך את הטעות (-: )
מה שהיה מוזר אמש עם רביבו, זה שהוא התחיל דווקא בטון מפרגן, ובסוף הוא השתלח הנבחרת ובמאמן.
ארבל הוא סתם חסר עמוד שדרה שנסחב אחרי הפרשן שלו. אין לו ממש דעה או שהוא לא מעז לבטא אותה. הוא לא אוהב להרגיז אף אחד.
ברור ש-2-13 מנמנמים כי הם יושבי 1-4. אבל אני גם לוקח אחריות – אני מתכוון לנסות להרים אותם קצת במשחק נגד יוון. אחרי שהרמתי את ר"ג פעם, הגיע הזמן גם לבלומפילד (-:
אגב, הפעם אנחנו בשער 2.