לפעמים חלומות מתגשמים

מסיבות שאינן תלויות בי (שירות מילואים) לא יכולתי להתייחס בזמן אמת לניצחון של קריית שמונה על הפועל ת״א ביום שני, ולעלייתה למקום הראשון עם סיום הסיבוב הראשון של ליגת העל. אבל לדברים טובים תמיד ראוי להתייחס, גם באיחור, ובכל מקרה, ק״ש תהיה במקום הראשון לפחות עד המחזור הקרוב.

כשהחל עידן הטייקונים בכדורגל הישראלי, מתישהו במחצית הראשונה של שנות ה-90, הייתי נער מתבגר עם דמיון מאוד מפותח. פינטזתי אז שאם יום אחד יהיה לי המון-המון כסף, ארכוש קבוצת כדורגל חביבה מאיזו עיירה קטנה ומרוחקת ואצעיד אותה לאליפות ולהישגים באירופה. מין סינדרלה כזאת ״סימפטית״ שתכה את כל הגדולות מתל אביב, חיפה וירושלים (אז עוד היתה בירושלים קבוצה גדולה. סליחה, לא יכולתי להתאפק) ותעקוץ את הקבוצות הגדולות ביבשת. האמת שבחזוני חשבתי על עיר כמו אילת, דימונה או ירוחם, אבל זה בגלל הנטייה והחיבה הפרטית שלי לדרום. בכל אופן, הגיאוגרפיה היא לא מה שמונע ממני להתפעל מההצלחה האדירה של עירוני קריית שמונה בעונות האחרונות.

ההצלחה של ק״ש מרגשת אותי באמת בכל נימי נפשי. פשוט משום שהבוס, איזי שירצקי, מגשים אחת לאחת את החלום שלי. שנות העשרה שלי כבר הרבה מאחורי, ואני התבגרתי והבנתי שטייקון עם המון-המון כסף אני כנראה לא אהיה, אז לא נותר לי אלא להתפעל ממלאכתם של אחרים.

אני חייב להודות שאני עוקב באופן קצת רופף אחר חדשות הספורט היומיומיות, ואני לא מרגיש מספיק בקיא בחומר כדי לנתח את ההצלחה של קריית שמונה לעומק. אבל דבר אחד כן תפס את תשומת לבי: עירוני ק"ש כמעט לא מייצרת כותרות או ידיעות חדשותיות שערורייתיות. אפשר להיאחז בטענה הקבועה על קיפוח והתעלמות התקשורת מהקבוצות הקטנות והפריפריאליות, וזה לא-לא נכון, אבל אפשר גם לראות את זה דרך עדשות יותר חיוביות: קריית שמונה לא מייצרת כותרות, כנראה משום שהיא מתנהלת בשקט ובמקצועיות, יש לה בעל בית אחראי ומאוזן (ע"ע על דרך הניגוד: הפועל ת"א, מכבי ת"א, בית"ר ירושלים, הפועל חיפה, הפועל פ"ת, עירוני אשקלון ועוד רבות ולא כל כך טובות) והקהל שם עדיין לא התרגל מספיק להצלחות כדי לפצוח במחאות רועשות ואלימות בעקבות עוד הפסד ליגה או משברון כזה או אחר.

התקשורת תמיד נוטה לסקר יותר את הקבוצות הגדולות ועתירות האוהדים (והרייטינג), אבל היא ממש לא מתעלמת מהקטנות כאשר הן מייצרות שערוריות עסיסיות נוסח פרוספר אזגי או תומר סיני/דני לוי. קריית שמונה פשוט לא מספקת חדשות כאלה, ובכדורגל המעפן שלנו, מה לעשות, זה דבר ראוי לציון. השקט בגזרת הכדורגל בגבול הצפון הוא קולה של המקצוענות.

כלום ושום דבר

הקבוצות הישראליות סיימו אמש באופן סופי ורשמי את חלקן במפעלים האירופיים, עם הפסדה של מכבי חיפה לשאלקה ונצחונה של סטיאווה בוקרשט על אא"ק לרנקה. נכון להיום, לנוכח חולשתה של הליגה ועליבותה של הנבחרת, זהו בדיוק מקומו של הכדורגל הישראלי ביבשת – מקום שלישי במוקדמות היורו ושלב הבתים של ליגת אירופה. לא יותר מזה.

ולמרות הכול, מכבי חיפה, גם בעונה פאתטית כמו זו, היתה צריכה להתקדם מהבית הזה לפחות לשלב הבא. הרי כל מה שנדרש ממנה היה עוד ניצחון על לרנקה או תיקו עם סטיאווה – משימה בהחלט אפשרית אפילו בעונה כזאת. אבל כנראה שגם בכדורגל אי אפשר לעבוד על כולם כל הזמן: האופן בו חיפה דחקה את עצמה החוצה מליגת אירופה מאוד מאפיין את העונה שעוברת על המועדון: ליד הביטוי "ירו לעצמם ברגל" בלקסיקון, צריך לשים מהיום את הפוסטר של מכבי חיפה. ואם צריך חיזוק לקביעה הזאת, הגיעו יוריצה בוליאט (שער עצמי) ויניב קטן (החמצת פנדל בשלב קריטי במשחק) ושמו על זה חותמת ענקית בגודל הוולבו של יענקלה שחר.

ואגב בוליאט, ובהמשך לפוסט קודם בנושא, אני לא זוכר מתי אי פעם היתה למכבי חיפה הגנה כל כך עלובה, בלתי מתואמת ושלומיאלית כמו זו הנוכחית. הגול העצמי של בוליאט אמש הוא באמת מזל רע, ודברים כאלה קורים לבלמים הטובים ביותר, אבל זה מצטרף לסדרה בלתי-נגמרת של פאשלות בלתי נתפסות, שמעניקות ליריבות של חיפה יתרון של שער לפחות, עוד לפני שהן בכלל בעטו לשער.

שאלקה עלתה אתמול בהרכב משני (בצדק מבחינתה), בלי המאמן הראשי שלה (אמא חולה), ופשוט באה להשתעשע ולא באמת לשחק כדורגל (דרקסלר מוסר עם העקב בתוך הרחבה שלו). זה היה זלזול בוטה – שאלקה ממש התחננה בפני מכבי חיפה שתיקח את המשחק. ועדיין נגמר 0:3 לגרמנים. מה זה אומר? שהגרמנים תמיד מנצחים, ברור, אבל זה מזכיר לנו שגם הקבוצה הבכירה ביותר שלנו לא רואה את הבונדסליגה אפילו עם טלסקופ-חלל, זה מה.

אין לי שום דבר חדש לומר בנושא. הכול ישן. אם אין לכם מה לעשות, תקראו את הפוסטים שלי מהעונה שעברה: הקילומטר החסר | נקודה למחשבה. תבלו.

3 thoughts on “לפעמים חלומות מתגשמים

  1. רועי מ

    אני דווקא לא חושב שהמקום השלישי בליגה האירופית הוא מקומו של הכדורגל הישראלי. לדעתי הקבוצות הישראליות היו יכולות להוציא יותר מהקמפיין הנוכחי.
    בהתחשב בבית שהיא קיבלה, אף אחד לא ציפה ממכבי ת"א לגדולות, אך הפועל וחיפה היו צריכות להעפיל לשלב הבא.

    הפועל קיבלה את הבית הקל ביותר, אך כנראה בעקבות בנייתה המחודשת של הקבוצה, היא החלה לשחק טוב בשלב מאוחר מדי (כשהסיפור כבר היה גמור). בסיבוב השני של של הבתים היא הראתה שהגיע לה לעלות לשלב הבא.
    מה שקרה במכבי חיפה ראוי להיחקר במכון לחקר המוח (פרס נובל למוצא הבעיה ופתרונה): היא כבר הייתה עם רגל בשלב הבא, אך 3 הפסדים רצופים מנעו ממנה עלייה. כישלונה הוא ללא ספק הגדול ביותר מבין שלושת הישראליות.

    אגב מכבי חיפה, הייתי שמח לשמוע את דעתך על התנהלות הקבוצה, אוהדיה ומאמנה לאור התקופה האחרונה.

    1. ישי רוזנבאום

      אני לא כל כך אוהב או נוהג להיכנס לניתוחים והסברים שלקוחים מתחום הפסיכולוגיה, כיוון שניתן לסובב אותם לכל כיוון, ועל כל הסבר פסיכולוגיסטי כזה, תמצא הסבר שסותר אותו. כתבתי פעם פוסט בנושא הזה. תכף אחפש לך אותו.

      היה יכול להיות מאוד פשוט מבחינתי לרקום הסבר כזה, עם מונחים כמו ״לחץ״, ״בעיית מנהיגות״, ״מבנה חברתי לקוי״, ״קהל תובעני שרגיל להצלחות״ וכדומה, אבל האמת היא שאני לא חושב שהבעיה נמצאת שם. מכבי חיפה הוא מועדון שעובד תמיד באטמוספירה לחוצה ותובענית, שגם מוארת תמיד באור הזרקורים של התקשורת ותחת לחץ האוהדים. גם אם החליפו שם חצי מהסגל בתחילת העונה, אני לא חושב שמכבי חיפה הפך פתאום למועדון שמתקשה להתמודד עם לחץ או עם משברים. ובינינו, למרות שמאוד היינו רוצים, לאף אחד מאיתנו אין באמת גישה לראש של השחקנים ו/או לאסיפות הקבוצה, אז אנחנו לא באמת יכולים לדעת מה מתרחש שם.

      היות וברור שלמכבי חיפה אין בעיה ארגונית/ניהולית כמו שקיימת למשל במכבי ת״א, הפועל ת״א או בית״ר ירושלים, אני חושב שיש שם בעיה מקצועית נקודתית, שקשורה בעיקר בחוליית ההגנה ובקישור האחורי של הקבוצה. אם להשתמש במונחים מאוד מקצועיים ומאוד מתוחכמים, הם פשוט גרועים. ברור שאפשר לתבל את זה בקצת פסיכולוגיה, ולהסביר שהפאשלות של ההגנה גורמות לסחרור של חוסר ביטחון שקשה להשתחרר ממנו, אבל בזה קשה לבוא בטענות לשחקנים – זה התפקיד של הצוות המקצועי לעזור להם לצאת מזה.

      בוליאט אינו הבלם שחשבו שהוא, והוא גם די צעיר, להזכירך. סרי פלאח יהיה בלם מצוין, אבל הוא עדיין צעיר מאוד ולא מנוסה, ועל איציק כהן באמת שאין לי מה להגיד. מעולם לא הבנתי מה בדיוק הסיפור שלו. תוסיף לזה את טוואטחה הלא-מנוסה, משומר שתמיד היה שחקן בינוני-פלוס ואת סיידו יאיא, שלדעתי הוא קשר מצוין, אבל גם לו יש עוד מה ללמוד. על שראנוב השוער טרם גיבשתי דעה (גם הוא, אגב, בחור די צעיר ולא מנוסה).

      כך או כך, החולשה של ההגנה משליכה על כל הקבוצה. כי כאשר ההגנה רעועה וחסרת ביטחון, זה גורם לשחקנים התקפיים כמו יניב קטן ואייל גולסה, לרדת למטה ולנסות לחפות ולכסות את החורים בהגנה, ובכך להזניח את התפקיד ההתקפי שלהם (שלא לדבר על המאמץ המיותר שהם משקיעים בכך ושגורם להם לאבד אוויר בשלב מוקדם יחסית של המשחק). בקיצור, הגנה גרועה מערערת את כל המערך של הקבוצה.

      אם תשחזר את כל ההפסדים והכשלונות של מכבי חיפה העונה, תגלה כמעט שכולם מתחילים ונגמרים באיזו פאשלה מטופשת בהגנה, שגורמת לקבוצה לרדוף כל המשחק אחר היריבה שלה. אין שם איזו בעיה מערכתית, כמו שקיימת במכבי ת״א לדוגמה.

      לכן אני לא מוטרד במיוחד ממה שקורה שם העונה. זה מרגיז מאוד, ברור, אבל לדעתי זה כשל נקודתי שייפתר מתישהו – אם בחלון ההעברות בינואר, ואם בהכנות לעונה הבאה.

סגור לתגובות.