טעם של פעם

הלכתי הערב לקנות כרטיסים לחצי גמר גביע המדינה בכדורסל. בתור אוהד-מרחוק של פרוייקט הפועל אוסישקין ת"א, החלטתי לבדוק לראשונה מקרוב את העניין הזה, וחצי גמר גביע המדינה נראה כמו הזדמנות מצוינת. כיתתי אפוא את רגלי לקופות איצטדיון בלומפילד, שם החלה הערב מכירה מוקדמת של כרטיסים לחברי עמותה בלבד (לכל המודאגים: אינני חבר עמותת הפועל אוסישקין ת"א. תפסתי טרמפ על חבר, שהוא חבר העמותה, והוא מצידו תפס טרמפ עלי, שאני תושב תל אביב).

הגעתי למקום כשעה לפני תחילת המכירה, וכבר היו במקום כמה אנשים. בסיכומו של דבר מצאתי את עצמי רביעי בתור, והשגתי כרטיסים טובים מאוד (אם כי לא טובים כפי שרציתי – תכף נגיע לזה). 10 דקות מפתיחת הקופות כבר הייתי ברכב בדרך חזרה הביתה.

ועכשיו לתלונות.

הספורט הישראלי לאן

קשה לי אפילו להתחיל לתאר כמה אני מתעב את משרד הכרטיסים "לאן". בעצם, הטינה שלי כלפיו שווה לטינה שלי כלפי משרדי כרטיסים אחרים, אלא שבמקרה הזה הוא האחראי למכירה. כבר הבעתי בעבר את דעתי על השירות המחפיר של המשרד הזה, אבל אשטח שוב את התמצית: אתר אינטרנט מכוער, פרימיטיבי ומקרטע; "דמי טיפול" שערורייתיים למזמינים באינטרנט; תרגילי התחמקות ממשלוח כרטיסים בדואר ועוד. זהו, שיחררתי. עכשיו אפשר להמשיך לתלונות הספציפיות (שאולי יש לכוונן גם להפועל ת"א, אבל כיוון שמדובר במועדון העושה את צעדיו הראשונים כמועדון מקצועני, אני מוחל להם).

באינטרנט או על אי בודד?

נער הייתי וגם בגרתי, ואני עדיין זוכר היטב את הימים שלפני האינטרנט, כשעוד לא היתה ברירה אחרת אלא להידחק בתורים צפופים בקופות שנראות כמו צינוק (הנה משהו מהארכיון לעיונכם). הערב קיבלתי תזכורת לימים הלא-יפים ההם: המכירה המוקדמת התקיימה רק בקופות בלומפילד (למה בלומפילד?) ורק לחברי עמותה (או למישהו מטעמם). לא שהיתה התנפלות המונית על הקופות, אבל ברור היה כי מי שרוצה להניח את ישבנו בכיסאות בהם חשקה נפשו, מוטב כי יקדים להגיע למקום.

אין לי בעיה עם המכירה המוקדמת לחברי העמותה. נהפוך הוא – היא נכונה ומוצדקת. התהייה שלי היא אחרת: הרי "לאן" ערך ועורך מכירות מוקדמות אקסקלוסיביות (אלטון ג'ון ללקוחות דיסקונט למשל), ובהיקפים גדולים בהרבה (שגרמו בעבר לקריסת האתר שלו, אגב). למה אי אפשר היה גם הפעם לקיים מכירה דומה באינטרנט, על בסיס מספרי תעודת הזהות של חברי העמותה? כבר אמרו את זה לפני: גדולתה של האינטרנט היא בדמוקרטיות שלה, בוודאי במקרים כאלה: הרשת לא מבחינה בין עשיר ועני, קרוב ורחוק, תושב תל אביב או הפריפריה, בעל רכב פרטי או נטול-גלגלים – בהנחה שגלשו לאתר במועד, לכולם יש הזדמנות שווה לשים יד על הכרטיסים, וגם לבחור לעצמם את המקומות. אני יודע שזה מאוד פופוליסטי מצדי, אבל דווקא בעמותה שנושאת את השם 'הפועל אוסישקין ת"א' היה ראוי לתת את הדעת לעניין השוויוניסטי הזה. מה עוד שהמדיה לא זרה להם – אתר מושקע שאפשר לרכוש דרכו כרטיס חבר עמותה, דף פייסבוק פעיל, חשבון טוויטר (שהיה לי העונג להשתתף בעיצובו) וכל זה.

אנחנו דור מזומן

אנחנו נשארים במישור הטכנולוגי: בסביבות 18:20 יצא מישהו והודיע לעומדים בתור כי "המכירה במזומן בלבד". שתי דקות מאוחר יותר התקבל SMS בהול מידידי חבר העמותה, עם מסר דומה. מסתבר כי נשלחה הודעת SMS בנושא לחברי העמותה, וכן פורסמה על כך הודעה בטוויטר ובפייסבוק (אמרתי לכם שהטכנולוגיה המתקדמת של ימינו לא זרה לאוסישקינאים?). כיוון שהיתה לי תחושת בטן מוקדמת לגבי זה, דאגתי להצטייד במזומן מראש, אבל תרשו לי להיות נודניק: די, מספיק, אנחנו כבר עמוק בתוך המאה ה-21. כמעט בכל פיצוציה ופלאפליה אפשר כבר לשלם בכרטיס אשראי. צריך להוסיף על זה או שהמסר ברור? חוץ מזה, לא היה מזיק לשים שלט (פרימיטיבי כזה, מנייר) מעל הקופה שאומר "המכירה במזומן בלבד" – לא יפה שמישהו, שבמקרה החדשות לא הגיעו אליו, יצלח את כל התור רק כדי לגלות בחלון שכרטיס האשראי שלו שווה ערך שם לשטרות של מונופול.

המפגן האנטי-טכנולוגי נמשך גם בחלון הקופה. חשבתי שרק מאיתנו מנעו את מנעמי המחשב והרשת, אך מסתבר שגם הקופאים הושלכו חשופים למערכה. באתר של הפועל ת"א היה כתוב ש"הזיהוי לפי מספרי ת.ז.". התברר שזה לא בדיוק המצב: איתור חברי העמותה ברשומות נעשה באופן ידני לחלוטין, על גבי רשימה מודפסת. השמות, איך לא, היו מסודרים אלפביתית. לא היה שום ערך למספרי תעודת הזהות שבהם טרחתי להצטייד. ואם זה לא מספיק, אז ידידי היה ברשימה של חברי העמותה, בעוד בנו (שגם עבורו רכשתי כרטיסים) הופיע ברשימה נפרדת של חברי "הפועל צעיר" (מה שזה לא יהיה). בקיצור, זמן יקר התבזבז על זיהוי ידני (באמת, אי אפשר היה לפחות לצייד את הבחורה באיזה לפטופ וקובץ אקסל?).

אחרי שצלחנו את זה והגענו לכרטיסים, ביקשתי לקבל מקומות קרובים לפרקט. בכל זאת, הרי צריך להיות יתרון כלשהו לכך שאתה בין הראשונים בתור. הקופאית עברה על כל הכרטיסים שברשותה, אך לא מצאה משהו קרוב יותר משורה 17. ביקשתי שתבדוק אצל הקופאים האחרים, אך היא האיצה בי, והאוהדים שמאחורי נשפו בצווארי והחלו לזוע בעצבנות, אז ויתרתי. לסיכום: המקומות מצוינים, אבל אלה לא המקומות שרציתי, ולא המקומות שהייתי יכול לקבל אם מישהו היה דואג לחבר את כל האופרציה הזאת לרשת.

עכשיו, אני יודע שאני קוטר, ושבסופו של דבר החוויה הערב בבלומפילד לא היתה כל כך קשה (כלומר, אם מוציאים מהחשבון את העובדה שביליתי למעלה משעה מוקף באוהדי הפועל), אבל זה לא העניין: הזמנת כרטיסים באינטרנט ותשלום בכרטיס אשראי הם כבר לא מותרות. זו שגרה יומיומית. אני באמת כבר לא זוכר מתי בעשור האחרון רכשתי כרטיסים במזומן בקופה.

ושוב, הטענות שלי הן בעיקר למשרד הכרטיסים "לאן", שיש לו את היכולת והתשתית, אבל ממשיך לזרוק עלינו זין. להפועל ת"א – ברוכים הבאים לליגות המקצועניות. הדברים האלה עומדים להפוך לשגרה, ואני בטוח שיידעו שם לתת שירות טוב לאוהדים (שהם בעצם בעלי המניות, לא?).

לאיגוד הכדורסל מגיעה מילה טובה: מחירי הכרטיסים באירועים של האיגוד נשארים שפויים ושווים לכל נפש. אבל אם טובת האוהדים באמת לנגד עיניכם, אולי הגיע הזמן להעמיד במקום את משרד הכרטיסים שאתם עובדים איתו. או להעיף אותו לכל הרוחות. עדיף.

אה, ויאללה הפועל וזה.

4 thoughts on “טעם של פעם

  1. אורי

    פור דה רקורד – הם כבר מזמן לא "הפועל אוסישקין", אלא קיבלו בזכות את החזקה על השם "הפועל תל אביב".
    וגם לא ברור לי למה אתה בא בטענות ל"לאן" – תטען כנגד הפועל תל אביב שבוחרים להשתמש בשירותיו של משרד הכרטיסים הפרימיטיבי הזה.
    אגב, אתר הרכישה ל"אאידה" יפהפה…
    יאללה מכבי חיפה! וזה

    1. ישי רוזנבאום

      מזל שיש לי אותך, שתעדכן אותי…
      אני קורא להם "אוסישקין" כדי להבחין בין מועדון הכדורסל למועדון הכדורגל, וגם כדי לגוון את הטקסט. זה מין טריק כזה של כותבים… עזוב, אתה לא תבין b-:
      חוץ מזה שהם בעצמם עדיין משתמשים בשם הזה, אז מי אני שאקח להם את ההתרפקות על הגינה היפה שיש לי ליד הבית.

      אני בא בטענות ל"לאן" כי מגיע להם. במקרה המסוים הזה, חלקה של הפועל ת"א קטן יחסית, כיוון שזה אירוע של איגוד הכדורסל.

  2. רועי מ

    האמת גם אני חושב לנסוע למשחק הזה, נקווה שישארו כרטיסים עד שהמכירה תיפתח לכולם.

    בנוגע ל"לאן", אמנם אני מצליח לרוב לרכוש מהם כרטיסים במהירות וביעילות (למעט מקרים בודדים), אבל אני באמת ובתמים לא מצליח להבין למה כל פעם כשמתרחשת מכירה מוקדמת למנויים (או מכירה כללית רק למנויים) אנחנו שומעים שוב ושוב על אלפי אנשים שעמדו שעות בתור במטרה לרכוש כרטיס ארור ובסופו של דבר גם לא יצאו מסופקים (תקלות, מחסור בכרטיסים, הגבלות למיניהן כמו העניין עם התשלום במזומן).

    אבל עזבו רגע את "לאן" בצד.
    הבעיה העיקרית היא שאנחנו פשוט לא עושים עם זה כלום. לא משנה כמה סיפורים מהסוג הזה עוד נשמע (כמו לדוגמא זה שפה: http://red-fans.com/Article.asp?id=1909), בסופו של דבר עד שהצרכנים לא יעשו משהו זה רק יחזור על עצמו וימשיך לתסכל את כולם.
    אבל כמובן שלא נעשה כלום ונמשיך להתלונן, כאלה אנחנו.

    1. ישי רוזנבאום

      אתה, עם כל הקשרים שלך באולטראס של הפועל, אין לך חברים שהם חברי עמותה?

      זה נכון שאין פה תרבות צרכנית בשיט. גם אני יודע לכתוב פוסטים מלומדים על הנושא, אבל בתכל'ס לא מחרים את "לאן". אבל זו גם בעיה של אוהדי ספורט – כשאתה מכור, אתה לא יכול להחרים את הדילר שלך, גם אם הוא דופק אותך.

סגור לתגובות.