כדורגל משחקים 40 דקות

סרט אימה

כמדומני, היה זה אלפרד היצ'קוק שאמר פעם: "אני מרגיש כמו רמאי. אנשים באים לקולנוע כדי לראות סרט שאורכו שעה וחצי, ובפועל הם יושבים מחצית מהזמן הזה בחשיכה מוחלטת".

למי שלא מבין את ההומור הדקיק של היצ'קוק, או שאינו מתמצא בטכנולוגיית הקולנוע, אסביר כי הנורה במקרן הקולנוע נדלקת ונכבית במהירות גדולה (מה שיוצר למעשה את אשליית התנועה של הסרט), כך שלמעשה, הצופים מבלים מחצית מזמנם בקולנוע בחושך מוחלט!

מסתבר כי בכדורגל המצב דומה.
בליגות הבכירות של אירופה (פרמיירליג, לה-ליגה, בונדסליגה, ליגת האלופות) משחקים כדורגל בערך 60-65 ומשהו דקות מתוך 90 הדקות הרשמיות של המשחק. הכוונה לדקות שבהן המשחק ממש רץ, בקיזוז הדקות שמתבזבזות על כדורי חוץ, הכנות לבעיטות עונשין וקרנות, עבירות וכד'.
זה נשמע כמו בזבוז עצום של זמן, אבל בליגות האלה המצב עוד טוב: בדיקה דומה שנעשתה בליגות קטנות יותר ומקצועניות פחות, העלתה כי זמן הנטו של המשחק יורד לאיזור ה-40 דקות! הנה כי כן, כמו הצופים בקולנוע על פי היצ'קוק, גם צופי הכדורגל יושבים כמחצית מהמשחק בחשיכה (מטאפורית, כמובן).
אני מציע לכם פעם לשבת מול משחק כדורגל עם שעון עצר ולמדוד את דקות המשחק בפועל. התוצאות יפתיעו אתכם.

לא קשה לנחש, שהמצב בליגה הישראלית קרוב יותר לליגות ה-40-דקות-נטו. אגב, אני ביצעתי לפני כמה שנים מדידה כזאת במשחק בליגת העל, והגעתי ל-38 דקות נטו.
אתמול, כשצפיתי במשחק הגביע בין בית"ר ירושלים למכבי חיפה (3:0), הצטערתי שלא מדדתי. יכולתם של השחקנים שלנו למרוח זמן ולגנוב עוד ועוד דקות, היא פשוט עילאית. פה התמהמהות בהכנסת כדור, שם עוד גלגול על הדשא או דיון קצר עם השופט, או עוד ליטוף של הכדור לפני בעיטת העונשין. לו רק היו משקיעים את היצירתיות הזאת במשחק עצמו, ולא בדקות המתות שלו.

תקועים

ואם בענייני זמן עסקינן, אי אפשר להתעלם ממעשה-החלם התורן – ההחלטה לדחות את פתיחת המשחק בחצי שעה, עקב הפקקים בדרך לטדי. כאילו זו הפעם הראשונה שבה יש פקקים בדרך לטדי. לפחות חמש פעמים הייתי באיצטדיון הזה, בשעות שונות ובימים שונים של השבוע, ותמיד פקוק. סע ברכבת, אתם אומרים? זו מפסיקה לעבוד ב-21:30, ובשבת לא עובדת בכלל.

מכירים את ההבדל בין חכם לפיקח? פיקח יודע להיחלץ ממצבים שחכם כלל לא נכנס אליהם. אז יו"ר ההתאחדות התנהל אתמול בפיקחות כשהחליט על דחיית פתיחת המשחק ואפשר לאוהדים להגיע בזמן לשריקת הפתיחה, אבל בעיית הגישה לטדי היא מחדל מתמשך של שנים, וזו כבר טיפשות לשמה.

קואליציית המיעוטים

ועניין אחרון: אחרי האירועים המכוערים סביב זאור סדאייב הצ'צ'ני, וההתנהגות של אוהדי בית"ר, הגיעה אמש התשובה המוחצת, ששום תסריטאי לא יכול היה לכתוב בלי שיאשימו אותו בהגזמה ספרותית: תבוסה 3:0, כשאת השער הראשון כבש טאלב טוואטחה (ערבי), את השני השחיל ויאם עמאשה (דרוזי), ואת החותמת הסופית הניח דינו אנדלובו (דרום-אפריקני). איזה יופי.