ויהי אור

אנחת רווחה קולקטיבית נשמעה אמש ברחבי הארץ, כשעונת 2011-12 הואילה בטובה להגיע לסיומה (לא לפני שזכינו לשזוף את עינינו ואוזנינו בעוד מופע אימים מבית היוצר של הפועל ת"א. תכף נגיע לזה). בהנחה שלא קוראים לכם איזי שירצקי, אני מניח שכולכם תסכימו עם הקביעה שזו היתה אחת ה… לא, זו היתה ה-עונה הכי רעה, מדכאת, עלובה ומביכה שהיתה לנו.

אבל עזבו, חבטתי מספיק בליגה המסכנה והצולעת שלנו. החלטתי לעשות הפעם מאמץ מיוחד ולכתוב פוסט אופטימי. לנסות למצוא כמה נקודות אור באפלה, כמה מטבעות זהב (טוב, נחושת) בתוך בריכת המים העכורים והמעופשים של הכדורגל הישראלי.

חושך על פני תהום

הדבר הכי טוב בעונה הזאת, הוא שהיא הסתיימה. זהו. נגמר. המלחמה מאחורינו ואפשר לצאת מהבונקר ולמצמץ לנוכח אור השמש המסנוור. הגברת השמנה שרה ואלביס עזב את הבניין (ונקווה שייקח איתו בצאתו גם את אבי לוזון החוצה ממשרדי ההתאחדות). אני מנסה להתנחם בכך שיותר נמוך, אני מקווה ומאמין, אי אפשר לרדת. אולי סוף סוף הצלילה הארוכה הסתיימה, וגופו המיוסר והחבול של הכדורגל הישראלי נחבט בקרקעית הקשה. אולי מפה נתחיל לטפס בחזרה מבור התחתית האפל הזה.

אני מאוד מקווה כי מה שהיה לנו העונה זה התוהו ובוהו וחושך על פני תהום שמגיע שנייה לפני ה"ויהי אור". נראה לי כי בנקודה כלשהי במהלך העונה חלה פריקת עול כללית בענף הכדורגל. כאילו נחתה על כולם הבנה קולקטיבית כי זו ממילא הולכת להיות העונה הגרועה ביותר אי פעם, אז יאללה, זו הזדמנות להתיר את הרסן ולהשתולל כדבעי, לפרוק מתחים, להגיד מה שרוצים על מי שרוצים, להרביץ ולקלל. כמו כיתה בבית הספר היסודי שהמורה יצאה ממנה לכמה דקות, והילדים יודעים שהיא תכף תחזור ותשליט סדר, אבל עד אז – יאללה בלאגן. חבל רק שהמורה לא עושה סימנים של חזרה, ושבשלב מסוים גם מנהל בית הספר הצטרף לחגיגה, אבל אם זה מה שיזרז את הליכתו הביתה, אז אולי זה היה לטובה.

אתם יודעים מה? היתה לנו זכות לחזות באנרכיה. זכות, משום שאנרכיה בדרך כלל מולידה סדר, ומשום שאפשר ללמוד ממנה ולהסיק מסקנות – לא רק לגבי הכדורגל. כאילו הכדורגל העונה היה מעין מעבדה שבה נערך ניסוי באנרכיזם – מה קורה כאשר אין שליט, אין שלטון, אין אכיפת חוק, אין חזון ואין תקווה. חבל רק שהניסוי יצא "קצת" משליטה, אבל גם מזל שאף אחד לא נהרג במהלכו (בינתיים).

מצפון תיפתח הטובה

בחזרה לשירצקי ושות׳. קצת חבל לי עבור עירוני קריית שמונה, שהאליפות ההיסטורית שלה נרשמה בעונה מעפנה שכזו. אבל רגע, רציתי להיות אופטימי. אוקיי, מנסה שוב: איזה יופי שבתוך כל הג׳יפה זכינו לאליפות היסטורית ומרגשת של עירוני קריית שמונה! הללויה, נמצאו סימני חיים בליגה שלנו, אותרו ניצוצות של חזון ותקווה וניהול תקין וסולידי. אולי ק"ש תהווה השראה לכל העלובות שמתחתיה לקראת העונה הבאה.

שיר לשכונה*

ביחד עם ק"ש, הצל"ש של העונה הולך לבני יהודה ת"א. בשקט-בשקט, בלי יומרות ובלי רעש וצלצולים (וגם בלי הרבה כסף), בני יהודה מתמקמת עונה אחר עונה בצמרת הגבוהה של הליגה, תוך שהיא משאירה מאחור כמה מ"הגדולות". בתקציב שפוי, בניהול מסודר, בקידום צעירים ממחלקת הנוער, בני יהודה משמשת מודל ומופת לקבוצות הבינוניות והקטנות. היא גם סוג של שמורת טבע נדירה ושייכת לזן די נכחד של מועדונים – מועדוני השכונות. פעם היום כאן הרבה כאלה – שעריים, מרמורק, רמת עמידר, שמשון ת"א. כולם נמוגו אל הנשייה או אל הליגות הנמוכות. רק בני יהודה עוד חיה ובועטת ועושה בית ספר לגדולות ממנה.

(* המקטע הזה מוקדש לא. בית הלחמי, שהסב את תשומת לבי להישג העצום של בני יהודה, שבתוך כל המהומה הכללית קצת נעלם מעיני עיתונות הספורט. וגם מעיניי. תודה)

 מושבה לא נושבה

אני יודע שהבטחתי אופטימיות ואור, וקשה לייחס את המושגים האלה למכבי פ"ת. אבל יקום מי שחש עצב עמוק לנוכח ירידתה של פ.צ. לוזון לליגת המשנה (אבי ועמוס, שבו). כמאמר הפסוק שהמצאתי הרגע: "קטנונית ועלובה היא השמחה לאיד, אך עדיין, שמחה היא" (י. רוזנבאום. שם, שם). אם רוצים, יש מידה מסוימת של סמליות שדווקא מכבי פ"ת ירדה ליגה, ודווקא בגלל הורדת נקודות מחוץ למגרש – נראה כי מי השופכין של העונה מתנקזים לאיצטדיון המושבה: ההתפרעות ההיא והבעיטה בראש, ההתבזות והזיג זג של בית הדין המשמעתי, ההשתוללות של אבי לוזון בסיום משחק הירידה. כאילו כל זוועות העונה מתומצתות בסיפורה של מכבי פ"ת. תעשו חיים בליגה הלאומית – זו הליגה שלכם, אם לא נמוך ממנה. היו שלום ותודה על הדגים המבאישים שהשארתם לנו.

יאללה הפועל מלחמה

בתוך הכאוס הכללי של הכדורגל הישראלי, יש בועה קטנה של… עוד כאוס. הפועל ת"א רשמה הישג מרשים ביותר, ואף היסטורי, עם זכייה שלישית ברציפות בגביע המדינה. אבל בדרך לשיא הזה היא שברה עוד כמה שיאים – בעיקר של טעם רע. גם סיפורה של הפועל ת"א מאוד ייצוגי וסמלי: גם ברגע השיא של העונה, גם בתוך השמחה הגדולה של האוהדים והשחקנים, מצאו אנשי הפועל ת"א זמן להתכתש בשידור חי מול המצלמות, להטיח עלבונות, לסגור חשבונות ובאופן כללי לבזות את עצמם ואת המקצוע שלהם. אפילו רגע הנפת הגביע, שאמור להיות רגע של שמחה מזוקקת ונקייה, הוכתם בג'יפה, כשהקפטן וואליד באדיר הזמין את אבוטבול המושעה להניף עמו את הגביע, בהתרסה ברורה נגד ההנהלה. זה עצוב, כי באדיר עוד נחשב במקומותנו ספורטאי למופת, והנה גם הוא לא הצליח לשמור על ממלכתיות. מה שכן, לבאדיר יש עוד טיפה סטייל במחאה שלו, מה שאי אפשר לומר על הפושטק טוטו תמוז, שלעניות דעתי צריך לקבל עונש השעיה של כמה חודשים על ההתנהגות שלו אמש.

בקיצור, אין צדיקים ואין טובים בסיפורה הדוחה של הפועל ת"א. לא האוהדים, לא השחקנים ולא אלי טביב. גם לא העיתונאים, אוהדי הפועל או לא, שמתקשים להסתיר את ההנאה העצומה שהם שואבים מהבלגן הזה, ובדרכם תורמים ועורמים ממנו עוד. רגע, אז מה אופטימי כאן? שוב, אולי גם הפועל ת"א סוף סוף הגיעה לקרקעית; אולי יבוא בעל בית חדש, יותר צנוע ויותר נעים הליכות ופחות מעורר אנטגוניזם; אולי השחקנים הסוררים יחזרו למימדיהם האמיתיים ו/או יעופו לכל הרוחות; ואולי גם האוהדים יבינו שהרחיקו לכת (כן, אהה). הפועל חייבת להתעשת ומהר. לא כי ממש אכפת לי מהמועדון הזה ומגורלו, אלא מפני שהוא תקוותנו העיקרית באירופה בעונה הבאה.

מטלטלה לתלתלים

גם מכבי חיפה הגיעה כנראה לתחתית החבית, אך לזכותה ייאמר שעשתה זאת עם הרבה יותר אצילות, ובלי לשבור את הכלים. כשאלישע לוי מונה למאמן, חשבתי שהמינוי הזה לא-טוב. לא כי אלישע אינו מאמן טוב, אלא כי חשבתי שעקרונותיו המקצועיים אינם הולמים את האופי ההתקפי של מכבי חיפה. אני עדיין חושב ככה, אבל אי אפשר להתווכח עם ההישגים שלו. מה שכן, אני כבר לא חושב שזה היה מינוי לחלוטין בלתי ראוי. אלישע לוי הביא איתו איזו נינוחות, שעזרה מאוד למועדון הלחוץ הזה לעבור תקופות משבריות. יתכן שזה גם מה שראה בו יעקב שחר כשמינה אותו. האישיות של אלישע ריסנה קצת את השוליים הקיצוניים של האוהדים והרגיעה שחקנים ממורמרים. הרי איך אפשר בכלל לכעוס על האיש הזה לאורך זמן?

מבאס מאוד שמכבי חיפה לא תהיה בעונה הבאה באירופה, אבל יתכן שעבור ראובן עטר, יקיר האוהדים, זה יעבוד דווקא לטובה. אין יותר מדי מוקשים פוטנציאליים בדרך, שעלולים לערער את מעמדו של המאמן החדש כבר בתחילת העונה. אין גנק, אין מאלמו ואין דינאמו מינסק, והעונה מתחילה עבור הירוקים רק בסוף אוגוסט. רובן יקבל יותר ימי חסד ושקט כדי לעבוד ולהעמיד קבוצה שתרוץ לאליפות בזמן שיריבותיה יקיזו דם ביבשת.

9 thoughts on “ויהי אור

  1. רועי מ

    סוף סוף זה נגמר.
    בדרך כלל אני מתמלא דיכאון לאחר שנגמרת עונת המשחקים. לא הפעם.
    זו הייתה עונה מעייפת ומתישה, אשר אילולא הזכייה המתוקה בגביע אמש, הייתה נחשבת לגרועה ביותר שראיתי מימיי (היא עדיין מועמדת חזקה).

    בניגוד למה שכתבת, להפועל לא צפוי עתיד זוהר.
    כרגע לא נראה באופק שום רוכש חדש לקבוצה. במקרה כזה, שחקנים כמו כפיר אייזנשטיין, עדן שרם וארתור אטצזיאנוב (זה בסדר, מי שאינו אוהד הפועל לא אמור להכיר אותם) ישמשו כשחקני ההרכב בעונה הבאה.

    התרסתו של באדיר כנגד השעיית אבוטבול דווקא נראתה לי לגיטימית לחלוטין.
    הכרזתו של טביב לפיה הוא אינו מתכוון להשקיע עוד במועדון אינה סקופ גדול. זה היה ברור כבר לפני חודש. במצב כזה, אני לא רואה סיבה מדוע שחקני הקבוצה צריכים להמשיך ולהעמיד פנים שהם תומכים בו.
    נכון, טביב הוא עדיין הבוס, אבל איך בדיוק אפשר לכבד בוס שאינו מכבד את שחקני המועדון, בעלי התפקידים שבו ואוהדיו?
    אגב, טוטו תמוז לא ייענש על חוצפתו מהסיבה הפשוטה שהוא צפוי להיות הראשון להימכר בקיץ. ברח טוטו, ברח כל עוד נפשך בך.

    אחרי מחשבה קצרה, מצאתי חיסרון אחד בירידה של מכבי פ"ת לליגה השנייה – אצטדיון המושבה. חבל שעד שסוף סוף קבוצה קטנה זוכה לאצטדיון ראוי, היא יורדת ליגה. לפחות נתנחם בכך שגם את הקופסא לא נראה יותר לעולם.

    1. ישי רוזנבאום

      תקשיב, ידידי הצעיר. גם לקראת העונה הזאת כתבו שהפועל מפורקת וגמורה וכל מיני אלמונים כמו חוטבה וכדומה יתפסו מקום בהרכב. בסופו של דבר זו היתה, מבחינה מקצועית, עונה טובה. אוקיי, סבירה.
      להפועל ת"א יש מחלקת נוער מפוארת. אין סיבה שאיזנשטיין ואטצזיאנוב, ביחד עם כמה ותיקים, לא יספיקו כדי להוביל את הפועל לפחות לעוד עונה באירופה. תראה מה בני יהודה ונתניה עושות עם מחלקות הנוער שלהן. בליגה שלנו זה מספיק. לאירופה אולי לא, אבל לך תדע…
      בעלים באים והולכים, אבל המותג "הפועל ת"א" נשאר. עם המסורת והאוהדים והאיצטדיון הביתי. אין לי בכלל ספק שהפועל ת"א תהיה בחלק העליון של הטבלה.

      כמו שכתבתי, המחאה של באדיר היתה בסטייל. לא יודע אם לגיטימית, אבל לפחות מעודנת ומרומזת – לא גסה ומכוערת כמו של טוטו תמוז.

      הבעיה עם אלי טביב, זה שהוא לא קיבל בהפועל אפילו יום אחד של חסד. התייחסו אליו בחשדנות מהרגע הראשון שהוא הביע עניין בקבוצה (עוד לפני שהוא הפך לבעלים הבלעדי). חשדנות, שלא לומר גזענות ושנאת זרים. בלי קשר למוצא או לעדה שלו – אלא לעובדה שהוא לא "משלנו" ושהמניעים שלו לרכישת הקבוצה לא בדיוק ברורים. ואם יורשה לי ניתוח פסיכולוגי, אני חושב שאוהדי הפועל ת"א מתוסכלים מהעובדה הלא-נעימה שבעצם, אף אחד לא מביע עניין בקבוצה (ואלה שמביעים עניין, לא יכולים להרשות את זה לעצמם מבחינה כספית). אפילו בית"ר ירושלים, עם כל הצרות שלה, יותר פופולרית ואטרקטיבית עבור רוכשים פוטנציאליים.

      התסכול הזה יוצא על אלי טביב. פחות בגלל מי שהוא, יותר בגלל מי שהוא לא – לא אוהד הפועל, לא אשכנזי (סליחה), לא בעל גינונים "אירופאיים" נוסח יעקב שחר או מיטש גולדהאר או אפילו לוני הרציקוביץ החייזר.
      אפרופו יעקב שחר, האיש כל כך מזוהה היום עם מכבי חיפה, שהאוהדים כבר שכחו שהכניסה שלו למועדון, בתחילה כספונסר ולאחר מכן כבעלים, היתה משיקולים עסקיים נטו. שחר, קבל סקופ, הוא בכלל אוהד של מכבי ת"א. אבל הזמן עשה את שלו – הוא למד את דרכי המועדון, האוהדים למדו להכיר ולהעריך אותו, והרומן הזה לא צפוי להיגמר מתישהו בעתיד הנראה לעין.

      עכשיו, אלי טביב בחיים לא יהיה יעקב שחר. וגם המניעים והרקע שלו לא ברורים. אבל אני מאמין שהיה צריך לתת לו את הקרדיט – האיש הביע נכונות לשים הרבה כסף על הקבוצה. תנו לו לעבוד.
      מה זאת אומרת "לא מכבד את השחקנים"? מי הם בכלל? חבורה של ערסים מפונקים, שרגילים כנראה שכולם מכרכרים סביבם ומתחנפים אליהם. אתה לא מרוצה מהבוס החדש? יש עוד דרכים להביע מחאה, ותמיד אפשר להחליף מקום עבודה. אבל השחקנים של הפועל ת"א נסחפו לסגנון של אחרוני האוהדים. אולי בנסיון, מגונה לטעמי, למצוא חן בעיניי הקהל.

      גם אם ידוע כבר חודשים שטביב לא מתכוון להמשיך להשקיע בקבוצה, אני לא חושב שזה מצדיק את ההתנהגות של השחקנים. זה לא עניין של "להעמיד פנים שהם תומכים בו" – זה עניין של סגנון ודרך ארץ ונימוס אלמנטרי. לא תומך? לא מעריך? תשתוק. שב בשקט וחכה שזה יעבור. ואם בוער לך להביע את מחאתך וביקורתך – תביע אותה בתוך הארגון, לא בתקשורת ולא באוזני האוהדים המשולהבים. אבל כנראה שאני מצפה יותר מדי מהאנשים האלה. על אנשים כמוני, בכל אופן, זה ממאיס את הכדורגל.

      1. רועי מ

        ההבדלים בין שנה שעברה להשנה הם גדולים. ענקיים.
        בשנה שעברה לפחות ידענו בוודאות שיהיה בעל בית שיעמוד בראש הקבוצה, וקופה עשירה בכסף שתשמש את המועדון לבניית קבוצה חדשה.

        אני לא מסכים עם כך שטביב זכה ליחס עוין מהרגע בו דרך בקבוצה. ההיפך הוא הנכון, ואני אומר את זה בתור אחד אשר נכח השנה ביותר מ-20 ממשחקי הקבוצה, וכמעט בכל יום מבקר באתרי האוהדים למיניהם.

        עוד בהליך ה"במבי", רוב האוהדים היו לצידו של טביב. הסיבה לכך הייתה הגב הכלכלי של טביב אשר גרם לרבים להאמין שהנה, סוף סוף הגיע להפועל בעל בית נורמלי אשר יצעיד אותה קדימה.
        בתחילת העונה לא הושמע אפילו ציוץ כנגד טביב. ההתנגחות הראשונה שלו עם הקהל הגיעה לאחר שכתובות נאצה רוססו בבלומפילד במחזור ה-8, אך התנגחות זו עברה יחסית מהר ובשקט יחסי.
        בתחילת דצמבר, לאחר שהפועל ניצחה את מכבי חיפה, טביב ירד למגרש וחגג עם השחקנים והקהל כאחרון האוהדים. הכל היה נראה אז ורוד לחלוטין.

        מפה החלה ההתנהלותו הביזיונית אשר הובילה, בהמשך, למחאה נגדו.
        המחאה עצמה החלה רק בסוף חודש ינואר, לאחר שטביב מבצע כל פעולה אפשרית על מנת להזיק למועדון. אני לא אפרט, כי אז אצטרך לשבת כאן עד הערב.

        בשורה התחתונה, יכול להיות שגם לאוהדים יש חלק בכך שהקבוצה נראית כיום כפי שהיא נראית, אך האשם המרכזי הוא טביב, וכל פעולה שננקטת נגדו מטרתה להביא לסיום הקשר הלא יוצלח הזה.

        לסיום, אמרת שאין קונים? רק היום פורסם ב"מעריב" שטביב סירב להצעה על סך 10 מיליון שקלים תמורת הפועל. מדובר בסכום כמעט כפול לזה בו הוא רכש את הקבוצה. אם הוא ממילא לא רוצה להישאר, למה לא לחתוך עכשיו ועל הדרך לשלשל לכיס סכום יפה? הפועל הפכה לנטל בשבילו, אבל משום מה לא נראה שהוא כל כך ממהר להיפטר מהנטל הזה.

        1. ישי רוזנבאום

          אלה לא הקולות שאני שמעתי מאוהדי הפועל ת"א. לי נראה שחיכו להזדמנות הראשונה כדי להיכנס בו. הביקורות והחשדנות נגדו התחילו כשהוא רק התחיל לגשש בכיוון של הפועל ת"א לפני כמה שנים.

          לא הכול קם ונופל על כסף. כל בעל בית חדש רוצה להטביע חותם, למנות אנשים מטעמו, להטמיע שיטות ונורמות עבודה משלו. זו זכותו (בעל המאה וכו') וזה לגיטימי לחלוטין. הבעיה שלי עם האוהדים, זה שכל דפ"ר שבקושי יודע לכתוב את שמו בלי שגיאות, בטוח שהוא יודע איך לנהל מועדון כדורגל. מישהו מהצרחנים האלה מבין בכלל את המשמעויות של ניהול עסק כזה? מישהו מהם יודע מה באמת הולך במשרדי המועדון, בהנהלת החשבונות שלו, בחוזים שלו מול ספקים וכיו"ב?
          בעיקרון, מועדון כדורגל אמור לממן את עצמו (מכרטיסים, זכויות שידור, פרסום, ספונסרים וכו' – לא להתבסס על כספו ונדיבותו של בעל הבית.
          במצב אופטימלי, אלי טביב לא אמור להוציא שקל מכיסו כדי לממן את הקבוצה, אלא רק להעמיד בטחונות להתחייבויות הכספיות של המועדון.

          ותתחיל להיות קצת יתר ביקורתי לגבי הדברים שאתה קורא בעיתון. עיתונאים כבר מזמן לא חוקרים ומחפשים ידיעות – הם מתבססים על כל מיני יחצ"נים ו"מקורות" מפוקפקים.
          בהחלט יכול להיות שטביב או מישהו מטעמו עומד מאחורי הידיעה הזאת ב"מעריב", ושמטרתה להעלות את ערכו של המועדון. לא הייתי פוסל את האפשרות הזאת.

  2. רועי מ

    הרמת להנחתה 🙂
    בהתחשב בעובדה שאוהדי הפועל מנהלים כבר כמה שנים את קבוצת הכדורסל שלהם, אני סבור שיש להם מושג קלוש בניהול עסקים מסוג זה.

    אמת, מועדון כדורגל צריך לממן את עצמו מבלי לעשוק את כיסו של בעל הבית, אך כשקופת המועדון מתרוקנת לפתע מכל תכולתה (קבל: http://www.savehapoel.com/%d7%90%d7%99%d7%a4%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a1%d7%a3/), מישהו צריך לתת את הדעת על כך.

    1. ישי רוזנבאום

      קודם כל, בוא נדייק: לא אוהדי הפועל בכללותם מנהלים את קבוצת הכדורסל, אלא קבוצה קטנה של אוהדים, שיש להם, אני מניח, כישורים לכך (ולא ניכנס להשוואה בין ניהול קבוצת כדורסל קטנטנה בתקציב אפסי, לבין ניהול אחד ממועדוני הכדורגל הגדולים בישראל, שמשחק גם בליגת האלופות).

      אני לא מכליל. בוודאי שיש אוהדים מוכשרים ואינטליגנטיים ומשכילים וראויים. אני מדבר על ההמונים בכללותם, על הסגנון, על חוסר הסבלנות והסובלנות, ועל המחאה והסבוטאז׳, כפי שבאו לידי ביטוי בדרבי, למשל (אני לגמרי משוכנע שההתפרעות שם נועדה לדפוק את טביב בבית הדין המשמעתי).

      לגבי הכספים, שוב, בוא נדייק: אנחנו לא יודעים איפה הכסף, אבל זה לא אומר שהוא איננו, נלקח או נגנב. הרי לאף אחד מאיתנו אין באמת מושג מה מתרחש בקופת המועדון, וכל מה שנאמר ונכתוב יהיה בבחינת ספקולציה או פנטזיה, או לכל היותר הערכה זהירה. בהחלט יכול להיות שהכסף שוכב בחשבון הבנק וצובר ריבית. אני לא יודע. אולי גם יש כוונה להשתמש בו כדי לנקות את השולחן מחובות, תביעות של שחקני עבר, עובדים, ספקים וכו׳. ברור שאם יש חשד למעשים לא כשרים או לפלילים, אז צריך לחקור ולברר ולהכניס גם את המשטרה לתמונה. למרות שזה נראה לי הזוי שמישהו ירכוש קבוצת כדורגל כדי לגנוב את הכנסותיה מליגת האלופות… לכאורה, כמובן. וגם אם כן, הרי שהוא אמור היה לברוח מיד לאחר שהיה שם יד על הכסף, לא?
      השאלה ״איפה הכסף״ במקומה, אבל צריך להיזהר מהאשמות לא מבוססות.

      אגב, גם בהקשר הזה מגיעה נזיפה לתקשורת, שלא שמה את הנושא על סדר היום שלה ומעדיפה להתמקד בדרמה, ביצרים ובמחאה הגלויה.

      ושיהיה ברור, אין לי שום כוונה לסנגר על טביב. גם אני הייתי מעדיף שהוא לא יהיה בכדורגל. אבל אין ברשותי מספיק מידע על הנושא (או אינטרס להתערב בזה), ואני בעיקר יוצא כנגד הסגנון וכנגד הרוח האלימה והפרועה שמנשבת סביב הפועל ת״א, ושלצערי הרב כולם, מכל הצדדים, רק מנסים להגביר אותה.

  3. גדי

    חתיכת סיכום עונה, אני מרגיש כאילו אני בעצמי עקבתי אחריה והיא נמאסה עליי במהלכה…

    בהתייחס למחאות השחקנים כלפי הבעל בית או ההנהלה או מי שזה לא יהיה, אני לא חושב שזה לגיטימי בכלל, לא בציבור. בדלתיים סגורות, תמיד. בסופו של דבר שחקן כדורגל הוא שכיר שנשכר לעשות עבודה כלשהי, יש לו בעיה עם ההנהלה? שישלח מכתב בשלושה עותקים. אני מנסה לדמיין את עצמי מביע בציבור את דעתי על גב' היינקן (דה קרווליו). סליחה שכחתי לי יש כולה משכורת שנתית של 5 ספרות, מי אני בכלל?

    בלי לעשות השוואות, אני ממליץ להפועל ללמוד מאייאקס איך מתנהגים כשיש משבר בהנהלה. אגב, האוהדים של אייאקס, עד כמה שקשה לי להודות בזה, זה כמו האוהדים של הפועל, אם לא יותר גרוע, אני מדבר כמובן על הגרעין הקשה.
    בכל מקרה, בעוד הנהלת אייאקס מתגוששת בקרויף (מי ניצח?), אחרי שכבר שלוש פעמים הספידו את הקבוצה במהלך העונה, המאמן והשחקנים פשוט עשו את מה ששכרו אותם לעשות, התעסקו בכדורגל. עם לא פחות מ-7 שחקני הרכב פצועים שהמחליפים שלהם כמעט כולם בנים מבית, נצחו, כמה סמלי, 14 נצחונות רצופים ולקחו אליפות. ולא לשכוח את הנצחון על מאן יו SWEET SWEET….

    מה אני אגיד לכם, לי היתה אחלה עונה!

סגור לתגובות.