בית ד׳ ביורו 2012: אוקראינה, צרפת, אנגליה, שבדיה

משני עברי התעלה כבר עורמים שקי חול לקראת הקרב הגדול בין אנגליה לצרפת; אוקראינה תנסה לנצל את הנטרול ההדדי של שתי היריבות המושבעות, ובעיקר תנסה שלא להתפדח לעיניי הקהל הביתי. ושבדיה תעצבן את כולם.

אוקראינה

השיבוץ של אוקראינה בבית הזה הזכיר לי קצת את השיבוץ של דרום אפריקה בגביע העולם 2010. המארחת, כידוע, נהנית משיבוץ-כבוד כראש בית, מה שאמור לסדר לה הגרלה נוחה יחסית. זה עבד ככה עבור הפולנים, אבל האוקראינים, כמו הדרום אפריקנים בגביע העולם, קצת נדפקו. מהצד האחר, אוקראינה ממש לא פראיירית ובוודאי נבחרת טובה בהרבה מדרום אפריקה. ואני בטוח שגם האנגלים והצרפתים לא ממש פצחו בריקודי שמחה סוערים כשנודעו להם תוצאות ההגרלה.

אוקראינה נחשבת לנבחרת החזקה ביותר מבין יוצאות ברית המועצות לשעבר, אבל הרקורד שלה ב-20 שנות עצמאות די עלוב: היא מעולם לא שיחקה באליפות אירופה, והעפילה פעם אחת בלבד לגביע העולם (2006). זו היתה התקופה היפה ביותר של הנבחרת הזאת, שהגיעה אז עד רבע הגמר. כמו במקרה של פולין, גם כאן לא ברור איזו נבחרת מגיעה לטורניר. הסגל מתבסס על שחקני דינמו קייב ושחטאר דונייצק, ויקום מי שעוקב אחרי משחקיהן. את הנסיון והמנהיגות אמורים לתת הוותיקים וה״לגיונרים״: הקפטן אנדריי שבצ׳נקו הבלתי נלאה (108 הופעות בינלאומיות), אנטולי טימושצ׳וק מבאיירן מינכן (116 הופעות) ואנדרי וורונין מדינמו מוסקבה. אני בספק רב מאוד אם זה יספיק כדי לעלות לשלב הבא.

למה אני בעדם: כי אני בונה עליהם שישלחו הביתה את אנגליה או צרפת, ויהפכו את האליפות הזאת להרבה יותר מבדרת.
למה אני נגדם: כי גם התבזות של אוקראינה מול הקהל הביתי שלה תוסיף מימד נאה של בידור לטורניר.

פינת הנוסטלגיה הפרובינציאלית: חמישה משחקים לא רשמיים קיימה נבחרת ישראל נגד אוקראינה, ונחשו מה? מעולם לא הפסדנו להם. המאזן: שלושה נצחונות לישראל ושתי תוצאות תיקו. כבר אמרו פעם – אלופת העולם במשחקי ידידות. בינתיים, אוקראינה מארחת את אליפות אירופה, ואנחנו מארחים חברים לבירה וגרעינים מול הטלויזיה.

צרפת

מפי הסוס: כבר שני טורנירים רצופים שאלופת אירופה והעולם לשעבר עושה בושות לעצמה ולארצה, ולא צולחת את שלב הבתים. מאז הדאבל ההיסטורי ההוא ב-98׳ וב-2000, צרפת בעיקר מתפדחת בטורנירים הגדולים (למעט הופעה מקרית ביותר בגמר של 2006, שהיתה מבישה לא פחות מכל ההופעות האחרות). הפעם נראה שהצרפתים לא מתכוונים לשחזר את ימי הקרקס הנודד של ריימונד דומנק.
כרגיל, הסגל נראה מרשים ומפוצץ בכישרון. טורניר המוקדמות עבר בשלום (למרות הפסד 1:0 מביך ביותר לבלארוס). אם יש לצרפתים סיבה לדאגה, היא מצויה, כרגיל, בראש של השחקנים. צרפת פותחת את הטורניר עם מלחמת עולם: משחק עצבני ביותר נגד אנגליה. כפי שכתבתי בסיקור של בית ג׳, זה יכול לעבוד דווקא לטובתה.

למה אני בעדם: כבר כתבתי פה בעבר, שמאז שנבחרת צרפת, על המגוון האתני שלה, הפכה לנבחרת שמעצבנת את הגזענים הצרפתים, היא הפכה לחביבה עלי במיוחד. זה עדיין בתוקף.
למה אני נגדם: אני לא ממש נגדם, אבל זה תמיד מהנה ומשעשע לראות צרפתים מתמודדים עם כבוד לאומי רמוס.

פנ״פ: הו, הצ׳ילבה הנצחית של נבחרת ישראל. ברור שהמחשבות תמיד יחזרו לנובמבר 93׳ ולאותו ניצחון מופלא, שבדיעבד השאיר את צרפת מחוץ לגביע העולם 94׳. אבל אני דווקא נהנה להיזכר במשחק הבא שהתקיים בין שתי הנבחרות באיצטדיון ר״ג, במוקדמות יורו 96׳: הצרפתים חיפשו נקמה, ויצאו עם 0:0 מתסכל. ואם חיים רביבו לא היה מפספס את ההזדמנות המופלאה שקיבל בדקות הפתיחה של המשחק, היינו עשויים לקבל משחק מיתולוגי נוסף.

אנגליה

מפי הסוס: ארץ היומרות הבלתי מוגבלות, מגיעה לעוד טורניר כשהמטרה שלה ברורה: לקחת את הגביע. נו, אז אמרו. כבר כתבתי פה בעבר שהאנגלים, קצת כמו אוהדי הפועל, כל כך מאוהבים בכישלון וכל כך נהנים לחבוט בנבחרת שלהם כשהיא מפשלת, שזו פשוט לא רוצה לקחת מהם את התענוג הזה.
האמת היא שבכל טורניר מקננת בי איזו תחושה שהנה, הפעם זה קורה ואנגליה תהמם את כולם ותגיע ממש עד הסוף. גם הפעם לא נפקד מקומה של התחושה הזאת, אבל האמת היא שאין לי מושג על מה היא מתבססת: אני מציץ בסגל נבחרת אנגליה, והאפרוריות והבינוניות פשוט זועקות ממנו. אין בסגל אפילו שחקן אחד שמשחק מחוץ לאנגליה. ונכון שהליגה האנגלית מצוינת, אבל לא בזכות האנגלים. איפה הם ואיפה הסגל הקוסמופוליטי של צרפת.

למה אני בעדם: אני אף פעם לא בעדם, אבל בקונסטלציה מסוימת, אנגליה עשויה לפגוש את גרמניה בחצי הגמר או בגמר. וזה יהיה כיף.
למה אני נגדם: נו, כי האנגלים הם אלופי אירופה והעולם בהשתלחות בנבחרת שלהם, והשערים של הצהובונים תמיד הרבה יותר משעשעים לאחר עוד כשלון מהדהד.

פנ״פ: מרץ 2007, מוקדמות יורו 2008. אנגליה מגיעה לאיצטדיון רמת גן ומוציאה רק 0:0 מול הנבחרת המקומית. משחק משעמם ביותר, שזכיתי לצפות בו מהיציע המזרחי המעפן. לפחות אוכל לספר לנכדים שראיתי בלייב את וויין רוני, פרנק למפארד וסטיבן ג׳רארד. לא שזה יעניין אותם, כמובן.

שבדיה

מפי הסוס: אין לי ספק שלפני הגרלת שלב הבתים של היורו, לשבדיה היו ציפיות די גדולות מהטורניר הזה, בהתחשב בעובדה שהיא סיימה את המוקדמות בתור הסגנית הטובה ביותר (מה שהעניק לה פטור מבורך ממשחקי הפלייאוף), שנייה בבית אחרי הולנד המצוינת. המאזן המצוין שלה, שמונה נצחונות, שני הפסדים ויחס שערים של 20+, היה מקנה לה בבית אחר את המקום הראשון. אבל ההגרלה והדירוג שחה זימנו לה בית קשה, שספק אם תצליח לעשות בו משהו. מה שכן, אם יידעו שם להנמיך את הציפיות בהתאם, אולי תינתן לנו הזדמנות נוספת להתאהב בנבחרת הזאת.

אם דיברנו על סגלים קוסמופוליטיים, אז הרי לכם פרט טריוויה מעניין: אם ספרתי נכון, בנבחרת שבדיה יש נציגים מ-13 ליגות שונות (!), כולל אחת מהמזרח התיכון: כריסטיאן ווילהלמסון הוותיק (74 הופעות בנבחרת) מרוויח את לחמו באל-הילאל הסעודית. אני נוטה להאמין שהעניין הזה עובד לטובת הנבחרת, כיוון שהשחקנים לא סוחבים מטענים אחד כנגד השני וכל אחד מביא איתו סגנון אחר, שמגוון את הסגנון הכללי של הנבחרת. ואולי אני סתם אומר את זה כי אני רוצה שאנגליה תעוף ושבדיה תמשיך הלאה.

למה אני בעדם: התאהבתי בשבדיה של שנות ה-90, זו שהגיעה בגביע העולם 94׳ עד לחצי הגמר. מאז לבי איתם.
למה אני נגדם: אם בבית שלה לא היו משחקות אנגליה וצרפת, אולי הייתי מתאמץ למצוא סיבה.

פנ״פ: אמרתם שבדיה ונוסטלגיה, אמרתם שני הפסדים במאזן מצטבר של 1:8 שהנחילו השבדים לישראל בטורניר הבתולין של ישראל באירופה, במוקדמות גביע העולם 94׳. כמו ששלמה שרף, המאמן דאז, היגג ברוב טעם בהקשר אחר: היינו ככלה בליל כלולותיה – היא יודעת שהיא הולכת לקבל, אבל היא לא יודעת כמה. ואנחנו קיבלנו הרבה. לפחות יכולנו להצטדק ולומר שחטפנו שני הפסדים כואבים מנבחרת שהגיעה בהמשך לחצי גמר גביע העולם. וכמובן שאמרנו.

הימורים פה

אני אלך על הימור נועז, שגם מסתדר עם נטיית הלב שלי: צרפת ושבדיה עולות.

6 Responses

      1. זכאי. הפאדיחה היא שלהם.
        המשחק מופיע, אך התוצאה כתובה הפוך (3:2 לישראל).

        אבל עדיין, בתור פריק של נבחרת ישראל, העובדה שלא זכרת משחק שהתקיים רק לפני 3 חודשים אמורה להיתפס כמחדל מבחינתך.

        1. אמרת נכון: אני פריק של כדורגל. עכשיו תשאל את עצמך מה הקשר בין נבחרת ישראל לכדורגל.

          וברצינות: אני לא זוכר את המשחק הזה כי לא צפיתי בו והוא לא עורר בי בזמנו שום עניין.

          וככה זה כשמזדקנים: אתה לא זוכר מה קרה אתמול, וכן זוכר אירועים מלפני שלושים שנה. תתכונן, גם אתה הגעת לגיל שממנו המוח נמצא בנסיגה מתמדת…

  1. ולעניין הפוסט:
    גם בבית זה תרם גיבשתי דעה סופית.
    מצד אחד, כמו שכתבת, אוהד הפועל לא יכול שלא להזדהות עם הלוזרים מאנגליה. מצד שני, גם לנבחרת צרפת פיתחתי סימפטיה מסוימת מאז שהיא ירדה מגדולתה (שוב, לוזרים).
    בנוסף, גם לנבחרת שבדיה שמורה פינה קטנה אצלי בלב. אין לכך סיבה ספציפית, אני פשוט מחבב את כל הנבחרות הסקנדינביות.

    בקיצור, בעיה.