הקילומטר החסר

אחת התוספות המרעננות לטור הסטטיסטי במשחקי הכדורגל בשנים האחרונות, זו המדידה שמראה לנו כמה קילומטרים עושה כל שחקן על הדשא במהלך המשחק. בניגוד לענפי כדור אחרים, הסטטיסטיקה בכדורגל היא די חסרת ערך – קשה ללמוד ממנה משהו על המשחק שלא ידענו כבר. הקילומטראז' של כל שחקן, לעומת זאת, הוא אינפורמציה מאלפת ביותר.

בעקבות המשחק בין שאלקה להפועל ת"א בצ'מפיונס אמש, התלבטתי אם לטרוח ולכתוב עוד פוסט בנושא הלעוס "הפערים בין ישראל לאירופה", אבל נתוני הקילומטראז' הזכירו לי שיש זווית שממנה עדיין לא תקפתי את הנושא. ובכן, זה המשחק השלישי ברציפות של הפועל בליגת האלופות, שעולה בו אותה סטטיסטיקה עגומה: השחקנים באדום רצים בממוצע קילומטר אחד פחות מיריביהם. אמש, למשל, רץ כל שחקן בשאלקה כ-11 ק"מ בממוצע. שחקני הפועל רצו רק כ-10 ק"מ בממוצע כל אחד (אגב, מקום שני בשאלקה בקילומטראז': ה"קשיש" ראול בן ה-33. מי אמר שהוא גמור?).

אם זה לא נשמע הרבה, אולי כדאי שנעבור למספרים גדולים יותר: כל שחקן בהפועל רץ/הלך כ-1,000 צעדים פחות משחקני שאלקה. ובמצטבר: כל שחקני הפועל ת"א רצו כ-10,000 צעדים פחות מיריביהם. איך שלא תבחרו למדוד את זה, הקילומטר החסר הזה מתבטא בהמון דברים קטנים – יציאה מאוחרת מהמקום, צעד אחד פחות מהיריב בכל ספרינט, הימנעות מריצה אחרי כדורים שנראים אבודים ועוד ועוד.

כשמדברים על הפער בין הכדורגל הישראלי לאירופאי, נהוג להשתמש במושגים מאוד כוללניים ודי ערטילאיים: "התשתיות", "המתקנים", "הכושר הגופני","תרבות הספורט", "תרבות הניהול", "מעמד המאמן", וכמובן, החביב עלינו ביותר, "המנטליות". קשה לכמת או לראות בעיני רוחנו דברים כמו "מנטליות" או "תרבות ספורט". מד הקילומטרים הקר והאכזרי של אופ"א, לעומת זאת, מטיח בפנינו את הפער במספרים ובערכים מוחלטים.

והאמת? הלוואי והמרחק הבין הכדורגל הישראלי לאירופאי היה מסתכם בקילומטר הזה. קצת מביך עכשיו להיזכר באותם פרשנים שהעריכו כי הפועל ת"א מסוגלת לסיים במקום השני בבית ולהעפיל לשמינית הגמר. על סמך מה פורשנו הפרשנויות הללו? בזכות הניצחון (הנהדר!) על המבורג בגארבג' טיים? בזכות ההצגות (הנפלאות!) מול ראפיד וינה המגוחכת? לא שאני מזלזל בהישגים של הפועל ת"א בעונה שעברה (טוב, קצת), אבל כשזה מגיע לדרג הבכיר פלוס-מינוס של אירופה, אנחנו פשוט מדדים מאחור, תרתי משמע, וזה ניכר בכמעט כל שלב של המשחק אמש בגלזנקירשן.

ודבר אחרון: כאמור, הלוואי והפער היה מסתכם באותם 1,000 מטרים. למרבה הצער, בקילומטר החסר מסתתרים עוד פיגורים כמעט בלתי ניתנים לגישור, הנוגעים לאלמנטים הבסיסיים של המשחק: המסירה, הבעיטה, העצירה על החזה, ההגבהה וכו'. או כמו שאמרתי אמש לשותפיי לצפייה במשחק: המרחק בינינו לאירופה לא כזה גדול. אם רק היינו חזקים וגבוהים יותר, אם רק היינו רצים קצת יותר מהר, בועטים קצת יותר חזק, מוסרים טיפה יותר מדויק, מגביהים קצת יותר ברגש, מתקלים יותר בנחישות ויוצאים לנבדל בצורה יותר מתואמת, היינו סוגרים את הפערים בינינו בקלות. מה הבעיה.

5 תגובות בנושא “הקילומטר החסר

  1. ערן רבל

    אני לא בטוח שיש משמעות לק"מ החסר, אלא יותר לאלמנטים הבסיסיים של המשחק. דיברת על גליצ'ים באחד הפוסטים הקודמים, ועל כך שמיקום מוצלח יכול למנוע אותם, ובאותה מידה מיקום מוצלח יכול גם למנוע ספרינט מטורף חסר תקווה.

    1. ישי רוזנבאום

      רבל, זה בדיוק העניין: הק"מ החסר הוא רק הסמל, הביטוי המספרי לנחיתות, והוא רק מרכיב אחד בסלט הזה. כפי שכתבתי, הלוואי וזה היה הדבר היחידי שאנחנו מפגרים בו, ושזה היה המרחק האמיתי של הכדורגל שלנו מאירופה הקלאסית.

    1. ישי רוזנבאום

      דורון, מכיר, אם כי אני עדיין נפעם מהכיסוי הזה…
      שיחקתי עם זה קצת, והשוויתי בין מפות החום של ראול ואיתי שכטר. שניהם מכסים שטחים גדולים במהלך המשחק, אבל שכטר יותר "מתפזר", ולדעתי זה מעיד על המון קילומטראז'-סרק לא אפקטיבי. בסיכומו של דבר, ראול גם רץ יותר ממנו (והוא קשיש ממנו בעשור בערך!), וגם רץ למקומות שהוא אמור להיות בהם. זה לא מפתיע שהוא הבקיע שניים במאני-טיים של המשחק, ושכטר רק גנב גול בגארבג'…

סגור לתגובות.