הקו החם

התחלתי לכתוב את הפוסט הזה אתמול, עוד לפני המשחק בין אוקראינה לאנגליה. אחד הדברים שכתבתי ומחקתי היום, זה שהאליפות הזאת לא מספקת לי השראה לכתיבה – הרמה טובה מאוד יחסית לטורנירים כאלה והמשחקים מהנים, יש גולים בשפע (אפילו לא תוצאת 0:0 אחת!), אין הפתעות יוצאות דופן ו… אין כמעט טעויות שיפוט קריטיות.

אופס.

זה, כאמור, היה אתמול. מסתבר שפתחתי פה לשטן, כי הנה התרגשה עלינו הטעות הגדולה הראשונה עם הגול שלא אושר לאוקראינה, והפולמוס הצפוי אודות השימוש בטלויזיה ובעזרים טכניים בשיפוט, יצא לדרך. אז גם אני קופץ על העגלה הזאת.

קו לעיוור
צפיתי ב"שער" של אוקראינה בהילוכים חוזרים מכל הזוויות האפשריות. זו שהכי משכה את תשומת לבי לא היתה דווקא הזווית העליונה, שבה רואים את הכדור חוצה את הקו, אלא אחת הזוויות האחוריות, שבה ניתן להבחין בשופט הרחבה עומד בפישוק, קצת כפוף, קרוב מאוד לקורה, ומתבונן בדריכות ובנחישות לתוך השער. בהנחה שמוציאים מהחשבון שיקולים זרים, הרי שגם מהזווית המצוינת הזאת, ועם הרבה זמן להתכונן לאירוע (הכדור נע בקשת ובאיטיות לתוך השער), השופט לא הצליח לראות אם הכדור חצה את הקו.

אני מרחם על שופטי הרחבה, שקיבלו משימה בלתי אפשרית. עסקני אופ"א ופיפ"א עושים מהם צחוק: עין אנושית לא יכולה להכריע במצבים כאלה, ואי אפשר לבוא בטענות לשופט מהמשחק אמש: גם בזווית העליונה, ועם הקפאת התמונה ברגע האמת, רואים איזה כתם מטושטש, שקשה להסיק ממנו איפה נגמרת הגרב של ג'ון טרי ומתחיל הכדור (אולג בלוחין, מאמן אוקראינה: "הכדור עבר את הקו בחצי מטר לפחות". נו, באמת). אז מה רוצים מהשופטים, שיש להם שנייה וחצי לקבל החלטה על אירוע שנמשך חצי שנייה? ועוד נקודה חשובה: שופטי כדורגל פשוט לא מיומנים ולא מנוסים בסוג כזה של שיפוט. היה צריך לגייס לתפקיד הזה שופטי-קו מהטניס. או לחילופין, להכניס כבר לשימוש עזרים טכניים.

עד כאן בנושא הזה. ועכשיו עוד כמה הערות לסיכום שלב הבתים.

כתום עתיק
הולנד, סגנית אלופת העולם, הלכה הביתה מוקדם. זו לא פעם ראשונה שזה (או דומה לזה) קורה. זה קרה לצרפת ב-2002, 2008 ו-2010. זה קרה לאיטליה ב-2010. זה קרה אפילו לגרמניה ביורו 2004. אז למה זה קורה? משחקי אגו, כוכבים מזדקנים ועייפים מתלאות העונה (רובן), זחיחות – כל התשובות נכונות. אני הייתי מוסיף עוד הסבר: שמרנות. כדי להישאר בטופ, צריך לחדש ולהתחדש, לבוא עם רעיונות חדשים. ברט ואן-מרויק האמין שהוא יוכל לרוץ באליפות הזאת עם הסגל, ההרכב והשיטה שהביאו לו את סגנות אליפות העולם ואת המקום הראשון בבית המוקדמות. הרכב מנצח לא מחליפים? זה אולי נכון ממשחק למשחק, לא מטורניר לטורניר. אם אתה לא מחדש, לא מגוון ולא מפתיע את היריבים שלך, ההרכב המנצח שלך לא יישאר כזה לאורך זמן.

כתרגיל אקדמי, השוויתי בין ההרכב של הולנד במשחק הכי חשוב שלה בטורניר, מול גרמניה, ובין ההרכב שלה בגמר גביע העולם. האמת שהופתעתי לגלות עד כמה הם דומים – ההרכב הפותח במשחק הזה כלל 9 שחקנים שפתחו מול ספרד בגמר גביע העולם לפני שנתיים. מה אתה חושב לעצמך, ואן מרויק, שהשמועה על המצאת ה-DVD טרם הגיעה ליואכים לאב ומרטן אולסן?

גרמניה האחרת
מרבים לדבר על השינוי הסגנוני והפרסונלי שחל בנבחרת גרמניה. על הכדורגל היפה שלה, על קיבוץ הגלויות שבסגל שלה. אני חושב שהדבר הכי יפה שעובר על נבחרת גרמניה, זו הפיכתה לאנושית יותר. גרמניה הישנה היתה לא רק אפורה ומשעממת בסגנון המשחק שלה, אלא גם שידרה מכאניות ורובוטיות – חבורה של שחקנים גבוהים ומרובעים. לותר מתיאוס כאלה.

גרמניה החדשה לא רק מגוונת מבחינה אתנית, יש בה גם משהו אנושי יותר. אפשר היה להבחין בכך במשחק נגד הולנד: אחרי השער המצמק, השחקנים הגרמנים נראו קצת מבוהלים (כן, גרמנים מבוהלים) ואובדי עצות. כך היה גם בחלק הראשון של המחצית השניה נגד דנמרק – הדנים הסתגרו בהגנה, יצאו להמתפרצות, והגרמנים נראו מבולבלים ומבולגנים (כן, גרמנים מבולגנים). גם שער הניצחון הושג בהתקפה מתפרצת לא-הכי-מסודרת – הכדור הגיע די במזל לבנדר, המגן, שכבש מקרוב. יתכן ו"האנושיות" הזאת תהיה בעוכריה של גרמניה נגד יוון, או בהמשך (אינשאללה) נגד נבחרות חזקות יותר, אבל בינתיים היא ממשיכה לקנות לה אוהדים חדשים.

כאפות בשדה התעופה
כשצפיתי שלשום במשחק של ספרד נגד קרואטיה (0:1), הבנתי פתאום שעל הספרדים עובר משהו דומה למה שעבר על ההולנדים, בהבדל אחד: לספרדים היתה נבחרת אחת חלשה במיוחד בבית – אירלנד – שאותה הם לא התקשו לנצח. להולנד היו שלוש יריבות חזקות. נכון שמרבע הגמר והלאה זה כבר סיפור חדש לגמרי, אבל אני מתקשה להשתחרר מהרושם שהותירו עלי שני המשחקים של ספרד נגד איטליה (1:1) ונגד קרואטיה. להזכירכם: רק כחוט השערה היה בין אלופת העולם ואירופה לבין הדחה מוקדמת. שער אחד של קרואטיה (או של איטליה), והספרדים היו מחליפים כאפות עם ההולנדים בשדה התעופה. מבין הטוענות לכתר, ספרד הכי פחות מרשימה בינתיים. דל בוסקה, כמו ואן-מרויק, הוא מאמן שמרן ומשעמם. זה מספיק בשביל לתפור את אירלנד 0:4 ולגנוב ניצחון מקרי על קרואטיה. לא יודע אם זה יספיק לתואר.

איזהו חלש
לדעתי, הנבחרת הכי מעניינת בבית ג' היא אירלנד. בכל סיקור שלה, דאגו הכותבים (או שמא העורכים) להוסיף לאירלנד את התואר "הנבחרת החלשה בטורניר". אויש, תסתמו כבר. כאילו, לא מספיק שהם הפסידו שלוש פעמים, ספגו תשעה וכבשו אחד, צריך גם להעליב אותם? אני דווקא לא חושב שזו הנבחרת החלשה ביותר מבין ה-16 שהגיעו ליורו. אירלנד קיבלה בית אכזרי – לא מן הנמנע שבבית אחר היתה מתמודדת על עלייה לרבע הגמר.

הכול תלוי בשאלה איך מודדים חולשה. אם נמדוד את זה לפי היחס בין הפוטנציאל של הקבוצה למימושו בפועל, אזי אירלנד תופסת לדעתי מקום טוב באמצע. מי נמצאת מתחתיה? הולנד, למשל. ומי מעליה? אנגליה, שעושה נסים ונפלאות עם הסגל האפרפר והבינוני שלה. וגם צ'כיה, לדוגמה. ויוון. בשביל מדינה קטנטנה עם ליגה בינונית-מינוס (מזכיר לכם משהו?), אירלנד עושה הרבה כבוד לעצמה. הלואי עלינו. והלואי על כולם האוהדים שלה.

6 thoughts on “הקו החם

  1. יוסי גל

    ישי,
    אני מסכים באופן כללי עם כל מה שכתבת.
    נדמה לי שאמרתי לך כבר שאני מופתע לטובה מרמת הטורניר, ובניגוד לאחד"המומחים"
    מאחד האתרים המתחרים שאת שמו איני זוכר שכתב לפני הטורניר ,
    (כן,כן לפני הטורניר)
    שכדורגל הנבחרות פשט את הרגל, יש פה כדורגל נהדר.
    יש לי רק בעיה אחת,כשאני חושב על איזה סיכוי יש לישראל להשתלב בכזה טורניר,אני בלשון המעטה רואה שחורות.

    1. ישי רוזנבאום

      זה בסדר, נבחרת ישראל לא תגיע לטורניר כזה במילניום הנוכחי, אז היא גם לא תתבזה בו.

  2. ערן ר

    אני חולק על דבר אחד במאמר. לא צריך לומר על אירלנד שהיא "מדינה קטנטנה עם ליגה בינונית-מינוס". אחרי הכל, הליגה של הנבחרת האירית משוחקת באי השכן.

    זה אומר משהו טוב על הליגה באנגליה שמקיימת, למעשה, שלוש וחצי נבחרות (שלא לדבר על חלקים מנבחרות אחרות).

    1. ישי רוזנבאום

      אם לדייק, כתבתי, כפי שציטטת נכונה, כי זו הליגה של המדינה, לא של הנבחרת. אז אנא ממך.

      חוץ מזה, בפעם האחרונה שבדקתי, האריות האיריים שיחקו בכל מיני אימפריות כמו ווסט ברומיץ׳ אלביון, וולברהמפטון, לסטר והאל סיטי. לא שאני מזלזל או משהו… רגע, בעצם אני כן מזלזל.

    1. ישי רוזנבאום

      בהחלט.
      והביקורת הזאת היא לא מאתמול. אמרו את זה על נבחרת ספרד גם בגביע העולם, שבו זכתה לאחר שרשרת של 0:1-ים קטנים (כולל בגמר. בהארכה).
      טיקי-טאקה עאלק.

סגור לתגובות.