הפתעות צפויות

אפתח בווידוי קטן: אני נוהג להמר לפעמים על כדורגל. לא בסכומים גדולים – בתחילתו של טורניר גדול אני מעביר 10-20 אירו לחשבון ההימורים שלי, ומהמר על סכומים קטנים עד שהכסף נגמר, כי בדרך כלל הוא נגמר. זה עוזר לשמור על עניין גם במהלך המשחקים המשעממים ביותר. ביורו הנוכחי הצלחתי להפתיע את עצמי ועשיתי עד לרגע זה רווח נאה של למעלה ממאה אירו, שאותם מיהרתי כמובן להעביר לחשבון הבנק שלי, לפני שאתפתה להמר גם עליהם. בחשבון ההימורים נותרה יתרה קטנה של 5 אירו, ואמש, לפני תחילת המשחקים, התלבטתי מה לעשות איתה. האינסטינקט המיידי שלי היה ללכת על הפתעה כפולה: במפגש חצאי-האיים, איטליה מדיחה את ספרד; ובמפגש האיים, איסלנד משגרת את האנגלים בחזרה לאי (הוודאות) שלהם. הימור כזה היה מניב לי למעלה ממאה אירו על החמישה ששכנו בחשבוני. בסוף אמרתי לעצמי לא להשתגע: הימרתי במשולב על ניצחון איטלקי והעפלה אנגלית לרבע הגמר.

ועכשיו עוד וידוי: כן, אני טמבל.

שתי ה״הפתעת״ של אתמול היו אולי ההפתעות הצפויות ביותר בטורניר. ספרד נראתה כבדה כבר במשחקים הקודמים, והתקשתה לשחק נגד הגנות צפופות. איטליה פישלה רק במשחק שכבר לא ממש קבע עבורה. ואני חושד כי הם אפילו ניסו לסיים במקום השני, שהיה מסדר להם על הנייר מסלול קל יותר לחצי הגמר. במקום זה הם קיבלו את ספרד בשמינית וגרמניה ברבע, אבל לא נראה לי שהם לחוצים במיוחד: האיטלקים אף פעם לא נבהלו מנבחרות גדולות. אולי אפילו להיפך – הם מרגישים מאוד בנוח נגד נבחרות שלוחצות אותם, ויודעים לעקוץ בזמן ולשמור על התוצאה. הרי יש להם זכויות יוצרים ופטנט רשום על השיטה.

שיר של קרח ואש

ועכשיו לחלק המענג יותר של הערב: אני לא מבין איך חסידיה השוטים של אנגליה נופלים שוב ושוב בפח הזה. לפני כל טורניר הם מלהגים כהרגלם על “אולי עכשיו הגיע הזמן” ועל “הדור המוכשר” שצמח שם, ושוב תולים תקוות משונות בשמנמן הוורדרד ההוא, וויין רוני, שיסחוב אותם על גבו הרחב אל הגביע. הרי זה כל כך מתבקש שהם יושפלו ויעופו, ואחרי הברקסיט זו לא רק קלישאה, זו ממש הרמה להנחתה לעורכי העיתונים ברחבי העולם.

אבל כאמור, גם אני וחמישיית האירו שלי, לא צפינו את גודל המחדל. איסלנד אמנם לא פראיירית, ולא נשכח שבדרך ליורו היא השפילה את הולנד פעמיים, והשיגה נצחונות יפים על צ’כיה וטורקיה, אבל עד שלא יוכח אחרת (כלומר, עד שהיא לא תייצר רצף של טורנירים מוצלחים) היא עדיין שייכת למועדון הנבחרות שאפשר לכנות בנימוס “אקזוטיות”. לא בדקתי את זה עדיין, כי אני די עצלן, אבל אני די בטוח שזו הנבחרת מהמדינה הקטנה ביותר שאי פעם העפילה לרבע הגמר של טורניר גדול.

לכן, איך שלא נסתכל על זה, מדובר בהפתעה גדולה. והרי גם הפתעה צפויה, או רצויה, או מתבקשת, היא עדיין הפתעה. ואלה בדיוק הדברים שאנחנו מחכים להם בטורנירים האלה: המשחק בין אנגליה לאיסלנד היה לפחות בעיניי אחד המרתקים בטורניר – בשנים האחרונות אני מוצא את עצמי מתקשה להחזיק מעמד ולצפות במשחק שלם מהתחלה ועד הסוף. אבל אתמול ישבתי מרותק, כי מרגע השיוויון של איסלנד, הרגשתי שהולך להיות כאן סיפור גדול.  והאופן שבו האיסלנדים נטרלו את ההתקפות (הלא מאוד נחושות, למען האמת) של האנגלים, היה מרשים. שווה בהחלט את 5 האירו שהלכו לסוכנות ההימורים.

ואיך זה ייגמר נגד צרפת? איפה יעצרו האיסלנדים? הייתי מהמר, אבל נגמר לי הכסף לזה.