לפני שניגש לעניינים שעל סדר היום, רציתי להזמין אתכם להיות אוהדים של סוספורט בפייסבוק. פשוט נכנסים ולוחצים על Like/אהבתי. למי שמתעצל, יש פה תיבה משמאל (סוספורט בפייסבוק) עם כפתור like – הקליקו ותרוויחו את מקומכם בקרב הצדיקים בגן העדן.
ובחזרה לענייני הספורט הבוערים.
הטל צל ענק
מחר ייערך בקאמפ-נואו המשחק המדובר בין ברצלונה לריאל מדריד (פעם אולי נפתח פה דיון אנתרופולוגי אודות הקלות שבה ישראלים מאמצים ביטויים זרים כמו "אל קלאסיקו" – וזו תהיה הפעם האחרונה בה אעשה שימוש בביטוי הזה). מידת העניין שהמשחק הזה מעורר בעונה-שתיים האחרונות היא חסרת תקדים. גם הפער ששתי הקבוצות האלה פתחו מהליגה שלהן (שלהן?) הוא חסר תקדים – ברסה וריאל תמיד היו קצת מעל כל השאר, אבל עד לפני כמה שנים עוד היה אפשר להרהר באפשרות של מאבק משולש עם ולנסיה או לה-קורוניה. היום זה כבר בגדר פנטזיה פרועה בלבד.
אותי זה מטריד. הליגה הספרדית, שעד לאחרונה נתנה פייט ראוי על התואר "הליגה הטובה בעולם", הולכת ונעלמת מתחת לצל הענק של שני המגה-מועדונים האלה. אתם יכולים לרייר עד מחר על הביצועים של מסי או רונאלדו, אבל תוצאות של 0:8 (ברצלונה-אלמריה) ו-1:6 (ריאל נגד לה-קורוניה, ריאל נגד סנטאנדר) הן לא תוצאות בריאות לליגה. לא שאין הפתעות (הניצחון של הרקולס על ברסה למשל), אבל בגדול, כל החטאפות והאלמריות למיניהן (וגם הלה-קורוניות והסביליות, למרבה הצער) נכנעות בלי תנאי, עוד לפני שריקת הפתיחה, לשתי הגדולות.
הסנגור של מוריניו
.jpg/400px-Jose_Mourinho_-_Inter_Mailand_(5).jpg "מוריניו")
מי שללא ספק ירכז הרבה תשומת לב מחר, הוא ז'וזה מוריניו. בעצם, זה לא אקטואלי רק למחר – הוא מושך אליו את תשומת הלב כל שבוע. אחרי שהוביל את ריאל לפתיחת העונה הטובה ביותר שלה בשנים האחרונות, הוא ירצה מחר להוריד מהגב גם את הקוף שנקרא ברצלונה, וגם לפתוח פער קטן בצמרת על היריבה המושבעת.
יש לי חבר, לא משנה מי, שגורר אותי לאחרונה להיות הסנגור של מוריניו, באמצעות פרסום פוסטים פרובוקטיביים על הקיר שלי בפייסבוק. לפני הכול, אני חייב לציין שבאופן אישי אני ממש מתעב את ריאל מדריד, ואני גם לא מחסידיו המושבעים של מוריניו – יש לי רתיעה אינסטינקטיבית מנרקיסיסטים שחצנים. אבל האישיות שלו היא לא העניין פה – בשנה האחרונה, בעיקר בזכות הזכייה הנהדרת של אינטר בליגת האלופות, התחלתי לסגת מעמדתי המסתייגת-אוטומטית ולהשתכנע שאולי יש משהו בטיפוס הזה.
אני אנסה להתייחס לדברים בצורה מסודרת. הנה כמה מהטענות נגד מוריניו (לפחות אלה שמעלה ידידי):
הוא לא כזה מוכשר
אני מאוד הייתי רוצה להסכים עם הטענה הזאת, אבל רשימת התארים המתארכת של מוריניו אומרת ההפך. בזמן קצר יחסית (מאז 2002/03) הוא סימן וי על מספר די מרשים של תארים: שתי זכיות בליגת האלופות (עם שתי קבוצות שאף אחד לא האמין שיש להן סיכוי), זכייה אחת בגביע אופ"א וכמה אליפויות ותארים מקומיים בפורטוגל, אנגליה ואיטליה. את מבחן התוצאה הוא עובר.
באשר לכישוריו, ובהשוואה למאמנים אחרים, אני באמת לא יודע מה להגיד. ויש לי חדשות לידידי: גם אתה לא יודע. אין לנו דרך אמיתית ואמפירית להעריך כישורים של מאמן – אנחנו לא חוזים בו בעבודתו, אין לנו מושג אמיתי לגבי סדר היום שלו (בהחלט יכול להיות שהוא יושב כל היום במשרד ומשחק פוקר באינטרנט בזמן שהעוזרים שלו עושים את כל העבודה), אנחנו לא יודעים עד כמה הוא משפיע על השחקנים, כמה הם נשמעים להוראותיו, עד כמה הם מוכנים להקריב בשבילו וכו'. המידע היחידי שעומד לרשותנו מגיע מהמשחקים בהם אנו צופים, מהראיונות שהוא נותן ומהשטויות שמאכילה אותנו העיתונות (שניזונה מאותם מקורות מידע בערך). בקיצור, אני לא אתיימר להגדיר את מוריניו כ"מאמן גדול" או כ"מאמן גרוע" – אני פשוט לא יודע. מבחינתי, המבחן האמפירי היחידי הוא ארון הגביעים שלו.
הוא בונקריסט
וכשאין מספיק מידע, מתעסקים ב"פילוסופיית המשחק" של המאמן, וממהרים לתייג: זה בונקריסט, זה הרפתקן, ההוא "טוטאל פוטבול" וכו'. כאילו שאנחנו באמת יודעים מה עובר לו בראש ואם יש לו בכלל פילוסופיה כלשהי. ידידי (ההוא מהקיר בפייסבוק) טוען שמוריניו תמיד שואף לאפס טעויות, כלומר תוצאת 0:0. זו אמירה יפה, אבל די מטופשת אם מפרשים אותה כפשוטה: אם כל משחקיו היו מסתיימים ב-0:0, הוא היה חוזר מהר מאוד לג'וב הישן שלו – מורה להתעמלות בבי"ס תיכון בליסבון. אני מבין את הכוונה, אבל 33 שערי הליגה שהבקיעה ריאל העונה (בדיוק כמו ברצלונה הטוטאליסטית), אומרים אחרת. על כך נאמר: אל תתן לעובדות לבלבל אותך.
אבל נעזוב את ההתנצחויות הללו. מוריניו נחשב לבונקריסט אולי בצדק: הקבוצות שלו, עד היום, לא הציגו מה שמכונה "כדורגל יפה". כולם גם זוכרים לו את קו הביצורים האימתני שהוא הקים מול ברצלונה בחצי גמר הצ'מפיונס בעונה שעברה (תכף נחזור לזה). מה ששוכחים זו עובדה אחת חשובה: אף אחת מהקבוצות שמוריניו אימן (פורטו, צ'לסי, אינטר), מעולם לא התאפיינה בסגנון משחק מלהיב במיוחד. מה שמוריניו עשה זה לקחת את הסגנון הרגיל שלהן, ולהעלות אותו מדרגה מבחינת אופי וווינריות. את הבונקריזם שלו יהיה ראוי לבחון אם וכאשר הוא יגיע לקבוצה שמתאפיינת ב"כדורגל שמח" – אם הוא יצליח להפוך קבוצה כמו ברצלונה, נניח, לקבוצה בונקריסטית, יהיה מקום לביקורת הזאת. צריך להבין שהמסורת של מועדון חזקה מכל מאמן – רק מאמן טיפש (ומוריניו אינו טיפש) ינסה לכפות על קבוצה סגנון משחק שסותר את המסורת וההיסטוריה שלה.
באשר לאותו משחק של אינטר נגד ברצלונה, כבר דשתי בו מספיק (וכתבתי דברים דומים גם על משחק הגמר), ואזכיר שאני לא ממש אובייקטיבי, אבל בכל זאת אחדד את הנקודה: צריך ביצים ענקיות ושעירות כדי להגיע לקאמפ-נואו ולעיני מאות מיליוני צופים, להתבצר בבונקר מהגיהנום. נכון, זה לא היה יפה מצידו, אבל על כך אני יכול רק לומר: בו הו הו, סניפ סניפ. בינתיים מוריניו הוא זה שסופר את התארים וחותם על חוזי עתק.
הוא ליצן
וכמובן, אי אפשר בלי הדיון הקבוע באישיותו ובאופן התנהלותו של האיש. מה אני אגיד לכם – לפחות יש לו אישיות. יש לו נוכחות, יש לו כריזמה, יש לו חוש הומור. וחוץ מזה, אם יורשה לי, הוא גם לא נראה רע בכלל. אני מעדיף חצי מוריניו על פני 10 ואן-חאלים, או בניטסים, או אנצ'לוטים, או כל פוץ משעמם אחר שעולה כרגע בדעתכם.
שחצן? בהחלט. מאוהב בעצמו? כנראה. מדביק לעצמו תארים וכינויים מחמיאים ("המיוחד")? בוודאי. ארוגנט? כך אומרים (תשאלו את רפא בניטס). אבל מוריניו יותר חכם מרוב האנשים שמסקרים אותו, והוא בסך הכול נותן להם את מה שהם רוצים – מישהו לתעב. הוא מבין יותר טוב מכולם את כללי המשחק: כדורגל הוא קודם כל בידור, ואת זה הוא מספק ביד רחבה. גם אני לא תמיד חש בנוח לנוכח ההצגות שלו, אבל לא צריך להתרגש יותר מדי – זה רק כדורגל.
ויש עוד נקודה, שמישהו פעם הסב את תשומת לבי אליה ודי שכנע אותי: בהתנהלות שלו, מוריניו מושך אליו את מרבית תשומת הלב, ובתוך כך מוריד אותה מהשחקנים שלו. בהחלט יכול להיות שכל השואו הזה הוא בכלל טקטי מעיקרו – לרכז את הפוקוס התקשורתי בו ובאישיותו, ולתת שקט לשחקנים.
הוא משחק מלוכלך
אני מסכים ולא מסכים. הקבוצות של מוריניו משחקות בקשיחות, אבל לאו דווקא באופן מלוכלך. קשה לי להאמין שמאמן מהקליבר שלו יורה לשחקנים לשבור רגליים. מה שכן, יש לו בהחלט נטייה לכל מיני שטיקים מטופשים כמו לעלות באיחור למגרש, או להורות לשחקנים שלו לקבל כרטיס אדום בכוונה. באשר לאחרון, האקטואלי, בהחלט מדובר בהתנהלות שראויה לעונש, אבל בואו לא נשכח שאלונסו וראמוס סחטו את הצהובים שלהם על עבירה מינורית של בזבוז זמן – הם לא ירדו לתאקלים מסוכנים ואפילו לא העליבו את השופט. כבר ראינו שחקנים שסחטו צהובים ואדומים בדרכים הרבה פחות נקיות.
עם הביקורת הזאת אני מסכים בהחלט: מוריניו חייב להיגמל מהשטויות הללו (למרות שיש לציין כי לא הוא המציא אותן, והוא אפילו לא היחיד שמשתין מהמקפצה – פשוט, פרשנים יודעים להסתכל הצידה כשמדובר בחביבי הקהל). מעבר לעובדה שזה יכול להסב בסופו של דבר יותר נזק מתועלת (אם תופסים ומענישים אותך), הרי שקבוצה כמו ריאל יכולה להסתדר גם ללא אלונסו וראמוס בשמינית הגמר (נניח). טריקים מהסוג הזה מתאימים למאמנים של קבוצות נחותות – לא של מועדוני-על. אני מאמין שזה יעבור לו בסופו של דבר.
לסיכומו של עניין, גם המשחק מחר לא יכריע את הדיון בסוגיית מוריניו. לאוהדי ספורט יש זיכרון של דגי זהב, ולא תמיד אנחנו מצליחים להסתכל מעבר למשחק האחרון, אבל בואו ננסה: מוריניו נמצא בסביבה (כלומר, בצמרת הגבוהה של הכדורגל) רק 7-8 שנים (!) – איך אפשר בכלל להתחיל לסכם קריירה כל כך קצרה. בואו נדבר עוד 5-10 שנים ככה. הולך?
להלן תגובת הקטגוריה…
אין שום ספק, לליצן יש תארים ובמבחן התוצאה הוא עומד בזה. אם במבחן התוצאה עסקינן, האם מישהו מתרשם מהאליפות ההזויה שאינטר לקחה כשסיימה במקום השלישי? אז נכון יש אליפות בארון, אבל לא זכור לי אפילו חגיגיות אליפות…אז ארון התארים זה מה שחשוב? חשוב. אבל לא מספיק.
לגבי דרכי האימון שלו והעבודה עם השחקנים, אכן, עוד לא יצא לי לשבת איתו, אני גם מתאר לעצמי שהוא ישווה אותי בקסמיו, בכל זאת יש לי הערכה רבה לגבי האישיות שלו. יצא לי אפילו לקרוא שכשהוא שמע שמוטו משתעשע עם סמים הוא יזם בדיקה בקבוצה וזרק אותו משם כדי להראות שהוא לא מתרגש להעיף כוכבים. ראוי להערכה.
בהינתן זה שאין לו דרך להעריך את מה שהוא עושה באימון, נותר לנו להעריך את מה שמשתקף מכך, קרי, איך הקבוצה שלו נראית. על זה הדיון.
לגבי ענין ה 0:0, אני מצוטט את דברי מוריניו…זה לא המצאה, השערה, בדיה, מיתוס, או סינקדוכה..מוריניו טוען שהמשחק המושלם נגמר ב 0:0. הווי אומר שאם, היפותטית, כל המאמנים היו מוריניו המשחקים היו נגמרים ב 0:0.
מוריניו מנצל את העובדה שישנם סגנונות משחק שונים ושקשה מאוד לפצח בונקרים מתוחכמים כמו זה שעשה לברסה שנה שעברה. אכן, השיג אתה התוצאה…אבל היא מכוערת. ואנחנו בני האדם, מה לעשות, נמשכים אל היפה והאסתטי. זה שהוא מצליח לגרור אחרים למשחק שונה מראה על הערמומיות שלו ועל זה אני מסיר את הכובע…בכל זאת טיפשות ואמוציות זה מצחיק…תראה היפה והחנון אני נקרע מזה כל שבוע בדיוק בגלל זה…אז אין ספק מוריניו הוא ליצן קרבות ותיק…
מה שמבדיל שחקנים מצוינים לכוכבי על הוא בהתנהלות שלהם, רונלדו, שחקן מוכשר לכל הדעות הוא אינפנטיל, נרקסיסט שבתור אוהד יונייטד כבר 20 שנה הרגשות כלפיו היו מעורבים גם כשהוא שיחק שם וזו בדיוק הנקודה שמבדילה בין שחקן נפלא לכוכב על. רונלדו הוא לא. וזה בדיוק הנקודה שיש לי להצביע על הליצן. הוא כמו רונלדו עדין עסוק בפדלדות כמו ענין הכרטיסים האדומים, את הענין הוא שומר מחוץ למגרש כדי לכפר על חוסר ענין במשחקים שבהם הוא נדרש לבונקר שלא היה מבייש את ההגנה על הכור האטומי ובשורה התחתונה לא נותר לי אלא לקוות שברסה תמצא איזה טיל שיפוצץ אותו. אבל זו רק תקווה…
כן יהי רצון ונאמר אמן ואמן. סלה.
אתה עושה לי את העבודה קלה מדי ידידי…
אם אתה רוצה להתווכח איתי, לפחות תדייק בעובדות: האליפות שאינטר השיגה "על השולחן" בשל פרשת השחיתות היתה בעונת 2005-2006 – שנתיים-שלוש לפני שדוד ז'וזה הגיע לשם.
שוב, אני לא מתרגש ממה שמוריניו עצמו אומר. ראשית, הוא צודק – 0:0 זה באמת משחק מושלם בעיניים של רוב המאמנים.
שנית, לא צריך לקחת ברצינות כל מה שהוא אומר – הרי אתה בעצמך אמרת שהוא ליצן. אז תחליט – הוא ליצן או פילוסוף.
יש דיבורים במסיבות עיתונאים ויש מה שהקבוצה עושה על המגרש – אנחנו יודעים מה הוא אומר לתקשורת, אין לנו מושג מה הוא אומר בתדריכים שלו לשחקנים.
הרי הסכמנו שהוא ערמומי: מה רע בכך שכולם יחשבו שאתה בונקריסט, ואז, במשחק הקובע, תתנפל על היריבה שלך? כמו שהוא עשה לברצלונה במשחק הראשון של חצי הגמר – משחק שכל יפי הנפש כמוך מתעלמים ממנו כי הוא סותר להם את התזה. או כמו בתפירה הכפולה של צ'לסי בעונה שעברה (רבע? שמינית? כבר לא זוכר…).
בינתיים, ריאל מדריד ממש לא משחקת בצורה בונקריסטית. יכול להיות שמוריניו שם יותר דגש על ההגנה כפרינציפ, אבל אם תדחק את פרגוסון אהובך לפינה, אפילו הוא יגיד לך שקבוצה טובה מתחילה בהגנה טובה.
ואני מסכים שהוא עדיין מתעסק בשטויות וב"פדלדות", אבל אני די בטוח שהוא ייגמל מזה. יש דברים שעוד אפשר לעשות באינטר, אבל בריאל מדריד זה כבר לא עובר.
האם מדובר בחבר ר.ז?
מוריניו הוא לטעמי כמו שכתבת: הוא לא כזה מוכשר, הוא בונקריסט, ליצן והוא משחק מלוכלך. יום אחד אלת המזל תפנה לו עורף!
זה בדיוק העניין: אני חושב שההצלחה של מוריניו היא הכול חוץ ממזל. כך שאם אלת המזל תפנה לו עורף, הוא פשוט יוריד לה שם כאפה.
גם לדעתי ההצלחה של מוריניו היא הכול מלבד מזל. מאמן שמצליח בשבע שנים לזכות ב-6 אליפויות (בשלוש ליגות שונות), בשני גביעי אלופות (עם שתי קבוצות שונות), ב-3 גביעי מדינה ובשני גביעי ליגה לא עושה את זה בעזרת מזל, ככה שאפשר להגיד שהוא מוכשר.
הוא בונקריסט?
אינטר כבשה בעונה שעברה 75 שערי ליגה, יותר מכל קבוצה אחרת בסריה A.
ריאל מדריד השנה כבר עם 33 שערי זכות ב-12 משחקים לעומת 27 בעונה שעברה.
בעונת 6\2005 צ'לסי כבשה 72 שערי ליגה, הכי הרבה בצוותא עם מנצ'סטר.
כמובן שהוא ידוע כמאמן ששם דגש גדול מאוד על הגנה חזקה ויציבה, אבל גם הוא כמו כל אחד יודע שבכדורגל, בשביל לנצח, צריך לכבוש לפחות שער אחד יותר מהיריבה וברוב המקרים הוא דואג שזה יקרה.
הוא ליצן?
כל מקצוע הכדורגל הוא בדיחה אחת הגדולה!.
טוב אולי לא בדיחה במובן המעליב של המילה, אבל זה בהחלט לא עסק רציני כמו שעושים ממנו.
האוהדים והפרשנים הופכים את הכדורגל לספורט החשוב ביותר שקיים ושוכחים שהכדורגל הוא קודם כל בידור, ושהוא בסכ"ה משהו שנועד לספק לנו הצופים קצת אקשן ולתת לנו כמה שעות של נחת מחיי היום יום הרגילים (בשביל העסקנים הוא נועד בשביל לגלגל מיליונים אבל גם זה כבר עניין אחר).
וכמובן כמו שכתבת, עדיף חצי מוריניו שיוסיף לכדורגל קצת צבע ועניין מאשר 10 ואן חאלים שרק יגרמו לנו לפהק בקולניות (כמו שעדיף חצי אייל ברקוביץ' כפרשן על פני 10 שלמה שרפים או מוטי איוונירים אבל זה כבר עניין אחר).
הוא שחצן?
הסיבה היחידה לכך היא כנראה ההצלחה הרבה שהוא גרף בשנים האחרונות, מי יודע אולי כשהוא יחטוף כמה סטירות לחי (אם זה יקרה) הוא ינמיך מעט פרופיל, אבל כרגע יש לו את כל הסיבות שבעולם להשתחצן (לא שזה דבר טוב כמובן, אבל זאת כבר בעיה שלו).
מעבר לכל זה אני חושב שהנקודה העיקרית בשיטתו של ה"מיוחד" היא שהוא פשוט בנאדם שבא לעשות את העבודה שלו והוא עושה אותה בצורה מצוינת, והסיבה שהוא כל כך מצליח היא אולי גם הסיבה שרבים מאוהדי הכדורגל לא סובלים אותו (קנאה? אולי פחד?).
הרי איך אמר נשיא ריאל אחרי ההחתמה: "לא הבאנו אותו כדי לרכוש חברים, הבאנו אותו כדי לנצח".
גם מוריניו עצמו אמר לשחקניו לפני חצי הגמר ההוא נגד ברצלונה "אם אתם רוצים להנות בזמן המשחק תשחקו איך שבא לכם, אם אתם רוצים להנות אחרי המשחק תשחקו איך שאני אומר" ושוב זה רק מבהיר את הנקודה שמוריניו מגיע בשביל לעשות את העבודה שלו ולהביא את מה שביקשו ממנו להביא, הרי ממה האוהדים של ריאל יותר ישמחו, ממשחק "יפה" של קבוצתם והפסד 1-0 או ממשחק "מגעיל" וניצחון 1-0? לא צריך להיות גאון בשביל לענות על זה.
ודבר אחרון בהחלט שראיתי צורך להוסיף, הרבה מהתדמית השלילית שנוצרה למוריניו בקרב ה"אוהד הממוצע" נוצרה רק לאחר ה-0-0 בחצי הגמר בשנה שעברה.
אמרו עליו שהוא "הורס את הכדורגל", "מוציא את כל העניין מהמשחק" ו-"גורם לאנשים לא לרצות לראות שוב כדורגל" (הכול ציטוטים מהעיתונים ומהאינטרנט).
כל אלה בעייני פשוט ערמה של שטויות.
מי שבאמת אוהב כדורגל וחי את המשחק עד הסוף, לא עושה את זה בשביל לראות כדורגל יפה אלה בשביל לראות את הקבוצה שלו ולהנות מהתחרות עצמה, זה מה שהופך את הכדורגל ממשחק שהוא יבש ומשעמם ברוב חלקיו (גם במשחק בין ריאל לברצלונה) לספורט הפופולארי ביותר בעולם. הכדורגל היפה זה רק בונוס נחמד והדוגמא שהבאת מדבריו של אביעד פוהורילס אחרי גמר הצ'מפיונס בשנה שעברה ("משחק כזה מנפה מהמסכים את כל הטרמפיסטים שלא אוהבים באמת כדורגל, אבל יעלו על העגלה כשישחקו בגמר ברסה, ריאל או יונייטד האופנתיות") היא בעייני הכי נכונה בנוגע להבדל בין אוהד כדורגל אמיתי לטרמפיסט.
וכן יכול להיות שאהדתי ללבנים ממדריד הפכה גם אותי במובן מסוים לסנגור של מוריניו.
שמע רועי (מ), הייתי לוקח את התגובה שלך ומפרסם אותה כפוסט-אורח בבלוג – יופי של תגובה! חבל רק שהערב ריאל קצת קלקלה לך (וגם לי) את התזה…
מישהו, מעריץ גדול של מוריניו כבר שנים, הפנה היום את תשומת לבי לכך שבכל מקום שמוריניו הגיע אליו, האוהדים תמיד התאהבו בו. וזה לא בגלל העיניים היפות שלו: אנשים אוהבים הצלחות ואוהבים מצליחנים, והם הכי אוהבים אותם כשהם בצד שלהם.
קודם כל, אני לא יכול שלא לחלוק עליך(ם) לגבי ואן-חאל שהוא בעיני אחת הדמויות היותר צבעוניות בכדורגל והכל חוץ ממשעמם.
כידוע לכם הוא אחד המורים של מוריניו, ונכון שהתלמיד עולה על המורה בד"כ וגם במקרה הנ"ל, אבל להגיד על לואי שהוא משעמם זה עוול גדול לאיש ומפעלו. יאמר לזכות מוריניו שהוא הרבה יותר שרמנטי מואן-חאל.
לגבי טענות הבעד והנגד שהועלו פה. אני לא אחזור על מה שכבר נאמר, אך רק אומר שלדעתי הויכוח הוא בכלל לא אם מוריניו הוא מאמן טוב או לא. פה אין בכלל ויכוח, הוא מאמן טוב, בלי קשר כרגע לאיך ולמה, רק ארון הגביעים הוא האומדן. מוריניו בא, מקבל בוכטה כסף, בונה קבוצה, משיג יעדים והולך "לפרויקט" הבא. מנג'ר מושלם! או כמו שאמר רועי בקצרה: "עושה את העבודה". הויכוח הוא בעצם יותר על: "הכדורגל, לאן?".
לקרוא לכדורגל בדיחה, זה נחמד, אבל בנלי. לאנשים שמתעסקים בו זו תעשייה שעוברים בה סכומי כסף שיכולים לפרנס כמה מדינות במשך כמה שנים. זהו ספורט שמסוגל לגרום, ולו לרגע קט, שתושבי מדינה שלמה ישכחו לרגע את כל ההבדלים בינהם ויחגגו יחד כאילו אין מחר, זה משהו שיכול לשחרר מאנשים את כל האמוציות שלהם לטוב ולרע. מה שאנחנו מקבלים היום, זה מוצר של תעשיה משומנת ומדושנת היטב, שלא בהכרח מחפשת את האוהד השבטי המצוי. כמובן שהוא עוד שם, והוא לא הולך לשום מקום, אז נתן לו להשתולל בחוץ ונהפוך את האיצטדיון לתיאטרון (אמפי, למעשה). המקום לראות ולהראות. רועי יכול להעיד, ישבנו בארינה, והיתה אוירה של תיאטרון שמציג טרגדיה קומית (או להפך) זה לא תמיד ככה, אבל זו לא הפעם הראשונה שאני חווה את הארינה כך. אני אישית חושב שזה מוגזם להוציא 100 יורו על כרטיס למשחק צ'מפיונס ליג אבל זה לא אומר שהארינה לא תתמלא בגלל זה. ובביזנס כמו בכל ביזנס, ביקוש והצע, ואני חושב שזה לא ממש מעניין את יו"ר אייקס, מי יושב ביציעים.
הייתי שמח אם הכדורגל היה מקבל קצת פרופורציות ומחפש את נקודת האיזון בין יציעי העמידה ז"ל, ליציעי הכבוד י"ש. הייתי רוצה לראות כדורגל שמנצחים על הדשא ולא על שולחן המשא ומתן עם בוכטה של כסף. אבל זה מה יש, ולפעמים אני אפילו מצליח להנות בלי להרדם, את המעט שבטיות שיש בי אני שומר לליברפול ואייאקס, וכל השאר שישרפו מצדי. מעבר לזה, כשלא מדובר בשתי אלה (או בשתי שנואותי הגדולות, ריאל+מנ.יו, סלח לי רועי, אבל אתה כבר יודע את זה) אני יכול לנסות להיות אוביקטיבי, ואפילו שתמיד אני בוחר צד, עדיין להנות ממהלך של הקבוצה השניה.
גדר, כדורגל הוא לא בדיחה, אבל הוא גם לא באמת חשוב. ים של כסף נשפך שם, המוני אנשים מתפרנסים ממנו, אבל זה לא באמת חשוב. זה נכון שלכדורגל יש, כפי שציינת, כוח לאחד אומה מפולגת, אבל האמת העצובה היא שיום-יומיים לאחר המשחק כולם יחזרו למלחמות הרגילות שלהם. וזה נכון שהוא משחרר מאנשים הרבה אמוציות, אבל זו אנרגיה שיוצאת על שום-דבר – גם האוהד הכי פנאט, הכי אנטישמי והכי מטונף של פיינורד, חוזר למחרת המשחק לעבודה שלו על העגורן בנמל של רוטרדם, ולא יוצא לקרקף יהודים באמסטרדם. כדורגל לא מעצב מציאות – הוא לכל היותר משקף אותה.
אני חושש להכנס לדיון פילוסופי בעניין, כי אני אפסיד בו. אבל אל תבין אותי לא נכון, בשבילי הכדורגל הוא בדיחה, גם הדאלי לאמה הוא בעיני בדיחה, אבל אם עלי ייפול דבר, שאלוהים ישמרנו. כוונתי היא לאותם אנשים שכדורגל הוא בשבילם הרבה יותר ממשחק או ספורט, הוא המרכיב העקרי של עולמם התרבותי והוא בלי שום ספק "הדבר השולי הכי חשוב" בשבילם, ופה יש הרבה כאלו. אנשים שזה צינור המפלט שלהם, בלי זה, המקל בתחת שלהם יהרוג אותם בגיל 30.
אני מודע לזה שרגעי אחדות כאלו הם נדירים ורגעיים, אבל זה לא מדויק. במיקרו קוסמוס הם מתקיימים כל הזמן, ואני עד להם בשיחות שאני שומע ומשתתף בהן יום יום, כשזה מגיע לכדורגל, זה לא משנה מי אתה ומה אתה, מאיזה "מעמד" מאיזה רקע או מאיזה מוצא, בתחום הזה כולם שווים ולכל אחד יש זכות דיבור, (חוץ מהאידיוטים שבאמת פולטים רק שטויות. אה, וגם אלה שרק יודעים לצטט את הפרשנים, הם שישתקו). וגם אם אלו רק רגעים של עדנה, בא נסכים שזה יותר טוב מכלום.
לגבי האמוציות, במקרה שלי, שחרור אמוציות בגלל כדורגל יכול במקרה הגרוע ביותר לגרום לי להתנהג כמו אידיוט (למה כמו? – אנשים שצריך להרוג #341) או לאיזו קפיצה נחשונית של דיפייה, אבל גם קורה שהאמוציות האלו גורמות הרס ומוות ואז הן הופכות את הכדורגל למציאות קשה ומרה, גם אם זה קורה הרחק מכר הדשא.
תראה, ברור שזה הדבר השולי הכי חשוב שיש… הרי לא הייתי משקיע כל כך הרבה זמן (וגם קצת כסף) בתחזוקה של הבלוג הזה אם ספורט לא היה חלק כה חשוב ומרכזי בעולמי התרבותי.
כדורגל בהחלט מביא אנשים להתנהג כמו אידיוטים, ועם תדלוק של אלכוהול הם הופכים לעיתים לא-רחוקות לחיות אלימות. אבל, כפי שאתה ציינת, הסוגיה היא יותר פילוסופית. זה שעבור אותם אנשים מדובר בדבר מאוד-מאוד חשוב, לא הופך את זה לחשוב מבחינה אבסולוטית, אלא רק מבחינה יחסית. תוצאות משחקי כדורגל לא מניעות את גלגלי ההיסטוריה (גם אם יגידו לך שפעם פרצה מלחמה בגלל משחק כדורגל, אל תאמין לזה) – הכדורגל, כפי שאמרתי, בעיקר משקף את החברה והמציאות, ולא מעצב אותן. אלימות שפורצת בעקבות משחקים היא תוצר של בעיה חברתית, לא תוצאה של הכדורגל.
מעניין אם הפוסט היה משתנה היום לאחר המשחק ההוא.
יופי של סקירה ופרשנות.
מומלץ אצלי בפנאי
http://hamimlatsim.blogspot.com/2010/11/912-112.html
אסתי כ. חג שמח.
אני חושב שלא. דעתי על מוריניו לא השתנתה בעקבות המשחק הזה.
תודה על ההמלצה!