היופי בכדורגל

כל מי שקורא פה בקביעות, יכול היה בוודאי לנחש שגמר ליגת האלופות אמש, לא בדיוק הגעיש את המיצים שלי. אני לא נוטה במיוחד להתלהב ממה שקרוי "גמר קלאסי" – מבחינתי זו דרך אחרת לומר "גמר מצ'עמם". אז נכון שהמשחק אמש לא היה ממש-ממש משעמם (אם כי אני מודה שבשלב מסוים עברתי להשתעשע עם האייפד שלי) וגם קיבלנו (עוד) הצגה נהדרת של ברצלונה, אבל לא קיבלנו מהמשחק הזה שום דבר ממה שנהוג לומר עליו "זה היופי בכדורגל". הוא לא סיפק איזו דרמה גדולה, או הפתעה מיוחדת. נו, זו בדיוק הבעיה של "גמרים קלאסיים". הכול אמש גם היה מהוקצע ומלוטש (בעיקר מצד ברצלונה), ספורטיבי ונקי, בלי אמוציות, בלי כרטיסים אדומים (כמעט בלי עבירות, למעשה. ובהקשר הזה, גם תודה לשופט שנתן למשחק לזרום), בלי מכות, אפילו בלי התחזויות של דני אלבס. כמעט התחשק לי שייכנס איזה מטראצי ויתחיל לקלל את האם-אמא של מסי, או משהו.

הגמר הזה היה "קלאסי", גם משום שהוא הפגיש את שני המועדונים הכי שיטתיים ומאורגנים בכדורגל העולמי: מועדונים שהם לא רק מותגים חזקים, אלא ממש "מפעלים" לכדורגל ויצרנים של כדורגלנים. מועדונים עם דרך, עם שיטה, עם עקביות. מנצ'סטר יונייטד אולי נכנעה אמש בלי תנאי, אבל סיימה במקום שלו היא ראויה, שהוא גם המקום הכי גבוה שמועדון כדורגל יכול לשאוף אליו היום – אחד אחרי ברצלונה. וזה בדיוק מה שקצת משעמם, ולא רק בגמר: בסיכומו של דבר, כל העונה הזאת של ליגת האלופות נראתה כמו הגמר שלה, והיא מסתיימת בלי הפתעות או דרמות יוצאות דופן או סינדרלות מסעירות (חוץ משאלקה החביבה).

אבל לפני שאחשד (שוב) כמעכיר שמחות, אומר מיד: ברצלונה היא אלופה ראויה ביותר. אולי האלופה הכי ראויה שהיתה למפעל הזה מאז היווסדו. גדולתה בכך שהיא נמצאת מעל הוויכוח הנצחי בין חסידי "הדרך" לחסידי "התוצאה" – היא גם משיגה תוצאות, וגם עושה זאת בדרך מענגת ויפה לעין. זה מה שהופך אותה לקבוצה כה גדולה ולאלופה כה ראויה.

יוהאן קרויף, שהוביל את קבוצת החלומות הקודמת של ברסה בשנות ה-90, אמר פעם ש"לא אכפת לי לחטוף שלושה שערים בכל משחק, בתנאי שאבקיע ארבעה". זו, בתמצית, הרוח של המועדון הזה. ברצלונה של פפ גווארדיולה, תלמידו של קרויף, שכללה את התורה הזאת: היא גם מבקיעה שלישיות ורביעיות (וחמישיות ושישיות) וגם סופגת פחות מהקבוצה ההיא של קרויף, וזאת בזכות הגנה וקישור אחורי ברמה הגבוהה ביותר. לתשומת לבם של כל הרומנטיקנים השוטים, חסידי הכדורגל ה"שמח", הטוטאלי, האטרקטיבי: גם הכדורגל הכי התקפי ויפה לעין, מתחיל בהגנה חזקה ובלתי מתפשרת.

לסיכום, על האלופה הנכנסת אני יכול למחזר, בשינויים מתבקשים, את מה שכתבתי בשנה שעברה על אינטר: איזה יופי. זה תמיד מהנה לצפות במקצוענים המבצעים את עבודתם בשלמות ובדייקנות. כזו היתה אינטר של מוריניו וכזו היא ברצלונה של פפ – כל אחת בסגנון שלה. וגם זה, אני מודה בחריקת שיניים, "היופי בכדורגל".

9 thoughts on “היופי בכדורגל

  1. טום

    נכון שלא הייתה הפתעה אתמול, אבל בהחלט היה גמר משובח. ואין מה לעשות, ברצלונה הראתה לכולם שיש לה גם אופי וגם יופי.

  2. רועי

    אני שם לב שהיה לך משעמם, הקו שנקטת בפוסט הזה הוא רגוע, שליו ודי דיפלומטי. מה קרה? חלית בברצלוניזם נפוץ??

    אז כדי שיהיו קצת אדומים ומכות כמו שאתה אוהב – איך לעזאזל יש לך את החוצפה להזכיר את אינטר של שנה שעברה עם ברצלונה?

    אני אדגים את דברי דרך דוגמה: אם אני שר התחבורה החדש רועי מוריניו לשם הדוגמה והמטרה שלי היא להוריד את מספר תאונות הדרכים, אז אני חושב לעצמי "הא" יש לי רעיון גאוני. בוא נצמיד לכל רכב תינוק, חי וקיים. ואז האנשים יסעו לאט יותר ויזהרו מלהתנגש כיוון שלא ירצו להרוג את התינוק שתקוע להם על מכסה המנוע. בסוף השנה הצלחתי להוריד את תאונות הדרכים ואת ההרוגים למינימום. מה אני ? שר תחבורה טוב? גאון? לא. אני בהמה.

    לחילופין, אם אני שר התחבורה רועי גוארדיולה ומחליט ליצור מודעות אצל הנהגים, מלמד אותם נהיגה, מלמד אותם להסתכל על הכביש בצורה רחבה, להגיב וכו' והצלחתי להוריד את תאונות הדרכים אבל פחות מרועי מוריניו, לפחות אני לא בהמה, חסר ערך לחיי אדם, הרואה רק את המטרה מול העיניים. בטווח הארוך אני אשיג תוצאה טובה יותר, כי האנשים לא יצטרכו אמצעים שכאלו כדי להשיג תוצאות.

    אין תחליף ראוי להכנה יסודית. אותם אנשים שמקדשים את ההירואיות המוריניאנית שמצליחה לקחת את האנדרדוג ולנצח, הם אותם אנשים ששרו לבר כוכבא גיבור. רק שהם שכחו שהוא הכחיד 90% מאזור גוש דן, השפלה וירושלים של ימינו…

    1. ישי רוזנבאום

      המשל שלך נחמד, אבל אתה מתעלם מכמה עובדות בסיסיות: לא לכל מועדון יש את התשתית והמסורת של ברצלונה או מנצ'סטר יונייטד. מה שברצלונה מציגה היום הוא תוצר של השקעה בת עשרות שנים. בהתאם למשל שלך, גווארדיולה הוא אמנם "השר המכהן", אבל לא הוא יזם את התוכנית למניעת תאונות הדרכים. זו תוכנית שפועלת בברסה מאז ומתמיד.

      נכון, ברצלונה היא דוגמה ומופת לכל מועדון, אבל בנקודת הזמן הנוכחית, זה לא רלבנטי עבור מועדונים אחרים. למועדון משפחתי וריכוזי כמו אינטר, למשל, גם אם יחליט לקחת דוגמה מברצלונה וליישם את שיטותיה, ייקח עוד שנים רבות להגיע לשם. וכנראה שהם לא רוצים לקחת דוגמה, וזה גם בסדר. זכותם. בינתיים הם מעדיפים "לשחק מעונה לעונה", וזה לגיטימי לחלוטין. זה אפילו הצליח להם בעונה שעברה.

      אי אפשר להחליט ביום בהיר אחד "בואו נהיה כמו ברצלונה" ולהתעלם מעשרות שנים של מסורת, היסטוריה ותרבות ארגונית וניהולית. בתוך סד האילוצים הזה נדרש מוריניו לפעול באינטר, והוציא ממנה תוצאות מקסימליות (לא רק ליגת האלופות, אלא גם אליפות וגביע, להזכירך). אולי גם הוא היה רוצה ליהנות מהתשתיות של ברצלונה, אבל לקח את מה שהיה באינטר כמצב נתון, והצליח להשיג את המקסימום עם הכלים שעמדו לרשותו. לכן ההישג שלו אולי אפילו גדול יותר משל גווארדיולה. בכלל, אתה כל הזמן מתרכז במאמנים ושוכח שיש מאחוריהם מערכת שלמה – בוסים, חברי הנהלה, בעלי תפקידים, בעלי מניות, אוהדים, וכאמור גם היסטוריה ומסורת – ואין מועדון אחד זהה למשנהו.

      ואני בכל זאת אתעקש שההשוואה במקומה: גם מוריניו השיג את מה שהשיג בזכות עבודה קשה, יסודיות ושיטתיות, והביא את הקבוצות שלו לשיא בתזמון מדויק תוך הצגה של כדורגל יעיל ותכליתי (אולי לא הכי יפה, אבל זה לא נושא הדיון כאן). ההבדל הוא שהיסודיות והשיטתיות שלו רוכזו על פני עונה אחת, כיוון שזה מה שהבוסים שלו רצו ממנו, בעוד בברצלונה זו הדרך לאורך כל השנים, בלי קשר לזהות המאמן. גם אני חושב שהדרך הזאת עדיפה, אבל אני חושב שהטענה שלך, כאילו כל הישגיו של מוריניו הם תוצאה של מקריות, מזל, "סטייה סטטיסטית" או "פתרונות קסם", היא לא רצינית.

  3. השחקן ה-12

    כמובן שהטענות שהועלו בתגובות כלפיי מוריניו הן לא רציניות. את ליגת האלופות אי אפשר "לגנוב" במקריות. זו עבודה של עונה שלמה ולא מתמודדים במהלך העונה מול קבוצות כמו הפועל ר"ג או בני סכנין. אפשר כמובן להתווכח על הדרך, אבל בינינו, הדבר החשוב ביותר בכדורגל הוא מבחן התוצאה. איזה אוהד של קבוצה לא היה רוצה לזכות באליפות אירופה? או בכל תואר אחר? כמובן שגם אני מחסידיו של הכדורגל היפה ולכן אני מתלהב מהכדורגל של ברצלונה והתעצבנתי שנה שעברה על אינטר, אבל בשורה התחתונה שתיהן עשו את העבודה על הצד הטוב ביותר, למרות הדרך השונה.

  4. רועי

    השחקן ה 12 – על מבחן התוצאה בדיוק דיברתי במשל והסתייגתי מ"מבחן התוצאה".

    ישי, אני מסכים איתך. גם מנצ'סטר זה מועדון שמשקיע בפיתוח אבל לא משחק כמו ברצלונה, לפרגי יש שיטה אחרת וגם היא עובדת, לפעמים יותר (כמו עונת הטרבל הגדולה) ולפעמים פחות.

    אני לא מוריד מיכולותיו של מוריניו, כמו שגם נוכל גדול וגם גאון גדול לשניהם יש יכולות מדהימות, אחד מפנה את זה לטוב והשני לרע אבל אין ויכוח על היכולת. כך גם כאן (לא שאני משווה את מוריניו לנוכל, הוא ליצן אבל לא נוכל).

    גווארדיולה לקח את התשתית של ברצלונה, נכון, אבל זו לא אותה ברצלונה של רייקארד. לברצלונה הנוכחית יש ערך מוסף שלא היה לגלגולים קודמים.

    קראתי אתמול איזה כותב טור שאומר, מה החוכמה, יש לברסה את נבחרת ספרד מחוזקת. נבחרת ספרד?? לפני כמה שנים היא נחשבה ללוזרית הגדולה, עכשיו זו לא חוכמה? זו בדיחה.

    גם פפ וגם מוריניו הם מאמנים טובים, אין על זה ספק, פרגי הוא הגדול מכולם כי הוא בנה את יוניטד בעצמו ולא פעם אחת אלא 3 פעמים.

    פרגי הגיע ליוניטד אחרי שלקח אליפות עם אברדין בסקוטלנד וזו משימה כמעט בלתי אפשרית, הוא גם לקח את גביע אופ"א או המחזיקות, אני לא זוכר. הגיע ליוניטד ב 85 אם אני לא טועה ותוך כמה שנים של בניה הקבוצה עלתה על דרך המלך (12 אליפויות ב 25 שנה).

    אני מעריך את מוריניו על מה שהוא עושה בתנאים בעייתים, אני לא מעריך את הדרך, וחוסר הסבלנות שלו לקחת קבוצה (או אולי חוסר יכולת לבנות אלא רק להיות איש של משימות מיוחדות). זה כבר תלוי בו, כי הוא בוחר את המועדון שאליו הוא הולך.

    לגבי הענין, הדרמות, האקשן, נכון זה מאוד אמוציונלי אבל מי שמתבסס על ניסים הווי אומר שהוא לא תכנן כהלכה וזה משול לאדם שרוצה להיות מיליונר ורק ממלא לוטו, אין תחליף לבניה יסודית. ומגיע לברצלונה (גם ליוניטד) להנות מההשקעה שלהם.

    דבר נוסף, ברצלונה הציבה סטנדרט גבוה, זה גורם לכולם להשתפר כדי להתמודד איתם ועל זה ראוי גם כן להעריך אותם. אין טעם בכדורגל ששוקע רק כדי לספק דרמות (ראה ערך שיטת הקיזוז המקומית שבאה לספק תחליף ליכולת), המצוינות זה שם המשחק בכל המקומות ובכדורגל בפרט.

    ניטשה אמר פעם : "לעולם אין צידוק אלא כתופעה אסתטית"

    1. ישי רוזנבאום

      אתה כל כך להוט להתנצח איתי, שאתה לא שם לב לעובדות.
      בוודאי שברצלונה של גווארדיולה היא לא ברצלונה של רייקארד וגם לא ברצלונה שלח קרויף. הרי יש בה את מסי! וצ'אבי! ואינייסטה! זה בדיוק הערך המוסף של ברצלונה הנוכחית לעומת ברצלונות קודמות.
      לא שאני מזלזל ביכולותיו של גווארדיולה ובהצלחה שלו לבנות תלכיד מנצח (תלכיד מביס, בעצם), אבל המבחן האמיתי שלו כמאמן יהיה כשהוא ייצא מהחממה של ברצלונה וייקח על עצמו מועדון קצת פחות מאורגן, עם שחקנים פרימדונות, בוסים לחוצים או קהל תובעני במיוחד.

  5. רועי

    אתה אולי שוכח שפפ העיף את רונלדיניו, אטו, איברהימוביץ' ודקו. כוכבים שלוחי רסן. פפ לקח חבורה של אנשים ממושמעים שיתאימו לשיטה הממושמעת של ברצלונה ושלו. צריך הרבה אומץ להעיף את הכוכבים שלך (רונלדיניו ודקו, אטו הרויח עוד שנת חסד ואחריה הוגלה למילנו).
    הוא גם זיהה שמסי לא פורח ליד רונלדיניו.

    זה מזכיר לי את הדיונים על גדולתו של מאמן אחר מעולם הכדורסל, ד"ר פיל…הממעיטים בערכו טוענים "איך אפשר שלא לקחת אליפויות בצרורות עם שחקנים כמו ג'ורדן וקובי". הממ….ותזכירו לי מי אלו היו ג'ורדן וקובי לפני שעברו תחת שרביטו? ג'ורדן במשך כמה שנים היה כשרון ענק (ו 3 בדראפט אולי ראוי לציין) אבל לא לקח שום אליפות, קובי היה לוזר, שאקיל גם כן. היכולת לקחת את החומר הגולמי ולהפוך אותו ליהלום היא אומנות. כבוד בבקשה.

  6. בני

    גם אני צופה בליגת האלופות, ולמעשה בהתחלה מאד הזדהיתי עם מה שכתבת.

    אם כי, לקראת הסוף – קצת הרגשתי שאני פחות ופחות מזדהה (וכן, גם אני חושב שליגת האלופות הגיעה לברצלונה, למרות שאני חושב שיש יותר מידי עניין תיאטרלי היום בלהגיד כל הזמן "הקבוצה הכי גדולה בכל הזמנים, הקבוצה הכי גדולה בכל הזמנים, הקבוצה הכי גדולה בכל הזמנים" – מרוב שמדברים על ההיסטוריה שוכחים לראות אותה).
    אני לא מצליח ברמה הדיונית-לוגית להבין את הטיעון שלך שזה כיף לראות מקצוען מבצע את עבודתו בדייקנות ובשלמות. אגיד לך גם למה. בדיוק בגלל שזה לא מסתדר עם מה שכתבת בהתחלה. אדרבה, בוא נחליט לשים על המגרש רובטריקים – הם יעשו הכל הרבה יותר מדויק ומושלם. למה אנחנו צריכים שחקנים אנושיים? איזו הנאה יש לנו משחקנים אנושיים? דווקא בגלל רמת הדיוק והמושלמות שאתה מדבר עליהן קשה לי איכשהו להבין למה מה שאתה רואה יפה בעיניך. איזה סיפור יש כאן? מה עצר את נשימתך? את זה לא הבנתי כל כך…

    1. ישי רוזנבאום

      היי בני, אתה צודק, יש סתירה בין ההנאה שלי מכדורגל שמבוצע בדייקנות ובשלמות, לבין השעמום שהפיל עלי גמר ליגת האלופות, שגם הוא שוחק בדייקנות מלוטשת.
      אז קודם כל, לא הבטחתי להיות עקבי (-: הרי לפעמים אנחנו יכולים לתמוך ולהתנגד לאותם דברים בו זמנית – זו מעלתנו כבני אדם (ולא מגרעה, כפי שחושבים רבים). גם אני, ואפילו לעיתים קרובות, נופל קורבן לאמוציות שלי, ואז דברים מסויימים נראים לי משעממים בהקשר אחד, ומסעירים בהקשר אחר.

      אבל נעזוב את זה.
      אני לא מבין את ההצעה שלך לשים רובוטריקים על המגרש. אתה צודק, זה באמת לא יהיה מעניין.ש
      מה שמעניין ומלהיב זה לראות בני אדם מבצעים את עבודתם בדייקנות ובכמעט-שלמות רובוטריקית.
      הרי זה מה שאנחנו מצפים לו מאתלטים – להיות קצת יותר מאדם רגיל. מצד שני, אנחנו גם אוהבים להיזכר שהם בני אדם, ולראות אותם לפעמים מתרגשים, מתלהבים, בוכים וכו'.
      לכן, האמת נמצאת כרגיל באמצע – אני מאוד אוהב כדורגל שמבוצע בדייקנות ובשלמות, אבל בתנאי שלא ייעלם ממנו לחלוטין המימד האנושי והרגשי.

סגור לתגובות.