ההצלחה היא חד הורית

כותרות מדורי הספורט 8.8.12בהנחה שלא יתחוללו נסים ונפלאות בריצת המרתון או בתחרות ההתעמלות האמנותית, משלחת ישראל תחזור מהאולימפיאדה ללא מדליה, לראשונה מאז 1988. תקשורת הספורט עסוקה בניתוח הכישלון, ואני מציע להפסיק לדבר במונחים כמו "כישלון" ולנסות לאמץ מושגים קולעים ומדוייקים יותר כמו "אכזבה", "פספוס", "תחושת החמצה" וכיוצא באלה.

המושג "כישלון" יוצא מנקודת הנחה שהיו לנו ציפיות גבוהות מהמשלחת, או שההיערכות וההכנה היו קפדניות ומקיפות, אבל איכשהו הן לא הביאו תוצאות בשטח, ועכשיו עלינו לבדוק מה השתבש ואיפה טעינו ומה עשינו לא-נכון. אבל כשההשקעה היא מינימלית, כשעסקונת הספורט עסוקה במאבקים פנימיים (ע"ע איגוד הג'ודו) ולא בקידום ענפי הספורט והספורטאים, וכשהאתלטים עצמם לא מקבלים תנאים מספקים כדי להצליח במשחקים האולימפיים, אי אפשר להגדיר את הישגי המשלחת בלונדון כ"כישלון" (ובכלל, איך אפשר להיכשל או לטעות כשלא עושים שום דבר?). הישגי המשלחת הישראלית בלונדון מייצגים נאמנה את מקומו של הספורט הישראלי בעולם, ומדליה לכאן או לכאן לא היתה משנה את זה באופן מהותי.

תקשורת הספורט הישראלית (ובואו נודה על האמת – גם צרכניה) היא צעקנית ושטחית, עולמה צבוע בשחור ולבן וראייתה בינארית: מבחינתה קיימים רק שני מצבים – הצלחה (מדליה בצבע כלשהו) או כישלון (אפס מדליות). ראו את הכותרות פה בתמונה למעלה, ושערו כיצד היו נראים הדפים האלה, במקרה שלי קורזיץ היתה מצליחה לגרד חתיכת מתכת עגולה מצופה בסגסוגת של נחושת ובדיל. בדבר אחד אני משוכנע: לא הייתם רואים שם אף מילה מהשורש כ.ש.ל.

אלוהי הספורט הם אכזריים וחסרי רחמים. הם מענישים בחומרה על מעידה קטנה בתרגיל הקרקע, שיוט אחד לא מוצלח, איחור של מאית שנייה בזינוק, שנייה של חוסר ריכוז, או פספוס של כדור אחד (לא משנה מאיזה סוג). בהרבה מאוד מקרים, ההבדל בין מדליה לבין כלום ושום דבר הוא כל כך זעיר, עד שלא ניתן בכלל להבחין בו בעין אנושית בלתי מזוינת וללא מכשירי מדידה מדויקים. ויתרה מזאת, בספורט, כבר כתבתי פה אינספור פעמים, שולטת לעיתים קרובות המקריות: הגרלה נוחה יכולה לעשות את ההבדל בין "הצלחה" (מדליה, כאמור) לכישלון; משב רוח פתאומי יכול היה להעיף את לי קורזיץ לעבר המדליה; רעד קל באצבע של הקלע סרגיי ריכטר היה יכול לשלוח אותו לגמר ואולי אפילו למדליה; סרב אחד מוצלח של יוני ארליך, היה יכול להיות ההבדל בין "הישג מכובד" לבין התמודדדות ישירה על מדליה. ולכו תדעו איפה היינו היום אם דונלד סנפורד לא היה מאבד את הנעליים.

הספורט הישראלי ניזון ממקריות וחי עליה. אלת המקריות דואגת מדי פעם לזרוק לכיווננו כמה פירורי הצלחה (השתתפות בליגת האלופות בזכות הגרלה נוחה, למשל), כדי שלא נאבד לחלוטין את התקווה ונמשיך לחשוב שיש פה ספורט ראוי לשמו. אני לא אומר שהישגי ישראל באולימפיאדה ב-20 השנים האחרונות הם מקריים – הם תוצר של עבודה קשה והתעלות ראויה לציון מצד האתלטים. אבל ההישגים האלה אינם התוצר של המערכת, שמנסה כל העת לנכס אותם לעצמם (ע"ע לימור לבנת על הפודיום באתונה עם גל פרידמן). בדיוק כשם שההתאחדות לכדורגל לא יכולה לייחס לעצמה את ההעפלות של הקבוצות הישראליות לליגת האלופות, לדוגמה, כך הוועד האולימפי הישראלי, משרד הספורט והיחידה לספורט הישגי, אינם יכולים לטעון לחלק במדליות של שחר צוברי, אריק זאבי, גל פרידמן וכל השאר. במקרה של הספורט הישראלי, הכישלון הוא כרגיל יתום, אבל להצלחה אין אבות רבים – היא חד-הורית.

בקצרה, לא ההישגים האינדיבידואליים הם מקריים, אלא העובדה שיש פה בכלל אתלטים מוכשרים ברמה עולמית. למעשה, כישלון הוא המצב הנורמלי והרגיל של הספורט הישראלי. ההצלחה, הזכייה במדליה, היא המצב החריג. אולי במקום לבדוק כל הזמן איפה טעינו, עדיף לבדוק מה עשינו נכון בהצלחות האלה, ולנסות לשחזר ולשכפל אותן.

2 thoughts on “ההצלחה היא חד הורית

  1. דן מדען

    ישי,
    כל מילה בסלע – פגעת בול במטרה.
    יש לי רק ערעור קל :
    כמי שהפסיק מזמן לצרוך את הספורט שלו מעיתונות מודפסת, אני כמעט ולא נתקל בהתלהמות שאתה מתאר. דווקא הטון שאתה משדר הוא הטון שאני שומע בבלוגים, באתרי האינטרנט ואף באולפני טלביזיה (חלקם). יכול להיות שהקהל בוגר יותר ממה שנדמה לנו ורק העיתונים המודפסים נשארו מאחור עם יושבי היציע האחורי לצעוק ולקלל.
    ומי שמעז לשלב את השורש כ.ש.ל באותו משפט עם שמה של מי שהיא אלופת העולם 3 פעמים, שחזרה לעסוק בספורט מקצועני אחרי פציעה שהייתה מפרקת רבים וטובים וקינחה במקום שישי באולימפיאדה – מעיד על עצמו ולא על מושא כתיבתו.

    1. ישי רוזנבאום

      אתה צודק. גם בעיתונים, כשחופרים בפנים, מגלים דיון קצת יותר אינטלגנטי. הבעיה היא בכותרות, ובכך שהקהל קורא רק את הכותרות וכותרות-המשנה.

      אני זוכר מימיי הרחוקים בעיתונות הספורט, שרוב הטוקבקים היו מתייחסים לכותרת ולשורות הבודדות של כותרת המשנה, והעידו כי הגולשים כלל לא טרחו לקרוא את הכתבה.

סגור לתגובות.