גם מסריח וגם לא כשר

התנועה לאיכות השלטון עתרה הבוקר לבית המשפט, בדרישה לבטל את המינוי הטרי של גיא לוזון למאמן הנבחת הצעירה. עד היום נמנעתי מלהתייחס פה לפארסת מינוי המאמן, כי קיוויתי, בתמימותי, שמישהו, מתישהו, איכשהו, יתעשת, יבין את האיוולת, ויירד מהמינוי השערורייתי הזה.

כידוע, זה לא קרה. בשבוע שעבר צפצפו עסקני ההתאחדות על כללי המינהל התקין, והצביעו ברוב מוחץ בעד מינוי האחיין של היו"ר לתפקיד. לאורך כל הדרך הקפידו לציין שם כי ההליך נעשה בצורה תקינה, על פי הנחיות היועץ המשפטי, ושאבי לוזון, היו"ר והדוד, הקפיד להיעדר מהישיבות שדנו בנושא.

תרשו לי לא להתעלף ממפגן "ההליך התקין" הזה. גם אם ההליך תקין, הוא בא להכשיר שרץ מטונף במיוחד. עם כל הכבוד לרקורד המקצועי של גיא לוזון, הוא פשוט לא יכול להתמנות לתפקיד כל עוד דודו הוא יו"ר ההתאחדות. נקודה. מה כל כך מסובך להבין פה? עסקני ההתאחדות מיהרו (בעילום שם כמובן) לשלוף את טיעון-הנגד הבא: "מה, האם גיא לוזון צריך לסבול ולהפגע רק משום שדודו הוא יו"ר ההתאחדות?". ובכן יקיריי, התשובה היא חד משמעית: כן, הוא צריך לסבול מכך. זה המחיר של להיות קרוב משפחתו של בעל תפקיד בכיר – מישהו פה צריך "לסבול": או הבכיר, או קרוב משפחתו. תשאלו את אמנון נדב, יו"ר הרשות השנייה, שאולץ לפרוש מתפקידו לאחר שבתו התמנתה למפיקה באחת מתחנות הרדיו האיזוריות.

צריך להבהיר דבר אחד חשוב: לא כל מה שתקין מינהלית או משפטית, הוא בהכרח גם כשר מבחינה נורמטיבית. איש ציבור חייב להמנע מלפסוע ב"תחום האפור". הוא חייב להטיל על עצמו מגבלות נוספות, מעבר למגבלות היבשות של המינהל התקין, ועליו בהחלט להיות "יותר צדיק מהאפיפיור". אם זה מפיץ אפילו שמץ של ריח רע, פשוט עזוב את זה. תארו לעצמכם שאחיינו של שר בממשלת ישראל, היה מתמנה לתפקיד כלשהו במשרד שעליו מופקד דודו. הרי הארץ היתה רועשת ורוגשת, והתקשורת היתה יוצאת מגדרה בכותרות-ענק. בסופו של דבר מישהו היה מתכופף, עם או בלי בג"צ.

לא כך בלוזוניה. ההתאחדות לכדורגל אמנם אינה משרד ממשלתי, אבל היא גם לא עסק פרטי ולא איזו עמותה קקיונית. מדובר במוסד שמתוקצב, בין היתר, מכספי ציבור, וזוכה לתשומת לב ציבורית ותקשורתית רבה. לפיכך, חלות עליו הנורמות שחלות על כל רשות, משרד או חברה ממשלתית. כמה עזות מצח ואטימות נדרשות כדי לצפצף על הנורמות האלה קבל עם ועדה?

ויש עניין נוסף, לא פחות חשוב: עד כה, התקשורת התעסקה בעיקר בהליך המינוי, ופחות במה שיהיה אחריו. גם אם המינוי היה תקין, מה יהיה עכשיו, לאחר שהוא עבר ולוזון הצעיר החל בעבודתו? כיצד תיראה העבודה השוטפת בין מאמן הנבחרת הצעירה לממונה עליו, יו"ר ההתאחדות? הרי מאמן הנבחרת אינו פועל בחלל ריק – עליו לדווח על פעילותו לממונה עליו ולמי שמשלם לו את המשכורת, כלומר להתאחדות לכדורגל וליושב בראשה. עם כל הכבוד ליציאתו המתוקשרת של אבי לוזון מחדר הישיבות במהלך הדיון על מינוי המאמן, האם יקפיד להיעדר מכל הישיבות בהן תידון עבודתו של מאמן הנבחרת הצעירה? ואם כן, האם כך צריך להתנהל מוסד ציבורי?

ההשוואה למקרה של אמנון נדב מאלפת. נדב התפטר מתפקידו אף על פי שבתו אינה כפופה לו ישירות. עם זאת, ברור כי בתוקף היותו הרגולטור של תחנות הרדיו האיזוריות, קיים פה ניגוד עניינים שאינו מאפשר לו להמשיך ולהחזיק בתפקיד. איכשהו, האמת הפשוטה הזאת אינה תקפה במציאות המעוותת של ההתאחדות לכדורגל.