בעיטה בראש

חבר קרוב, אדם שאני מעריך את דעתו בדרך כלל (אם מוציאים מהחשבון את התספורת המוזרה שהוא עשה לאחרונה), הזמין אותי היום בפייסבוק ל"חרם על מחזור הפתיחה של עונת 2012-13 בכדורגל!" (סימן הקריאה במקור). אני לא מבין מה הוא רוצה מחיי. ממילא לא התכוונתי ללכת. המחזור הראשון הוא באוגוסט. ואני בים. או בפארק. או במיזוג עם ספר טוב. אין כוח שבעולם שיוציא אותי לאיצטדיון לצפות בלייב בכדורגל ישראלי.

אני בכלל לא מבין את הצורך בחרם הזה. הרי אין בו שום חדש. אם לשפוט לפי צלילת הרייטינג הטלוויזיוני, או הצניחה החופשית במספר הצופים הממוצע במגרשים, הרי שהחרם הזה מצוי בעיצומו כבר שנים. במה בדיוק יהיה מחזור הפתיחה של עונת 12-13 שונה מכמעט כל מחזור אחר בעונה האחרונה או בעונות שקדמו לה?

לאף אחד לא אכפת מהחרם שלכם, חברים. אנחנו דבקים בו בעקשנות כבר שנים, והכדורגל הישראלי ממשיך להתנהל, אם אפשר לקרוא לזה ככה. ממשיך לדדות, לצלוע, לזחול, להתפלש, להתבגזם (נו, המצאתי פועל. יש לכם תיאור יותר טוב?).
אם לעסקנים היה אכפת מהחרם הזה, מהמחאה המאוד-בוטה הזאת של אלפי אוהדים, הם כבר היו עושים משהו בנידון, לא? אם מישהו היה מקשיב לזעקתנו המתמשכת, הוא היה מחריב את איצטדיון ר"ג ומקים במקומו איצטדיון חדש ומודרני, ובונה באותה הזדמנות מתקנים נוספים כאלה בכל הארץ; הוא היה מטפל במחירי הכרטיסים; דואג לקיים את כל משחקי המחזור באותו יום ובאותה שעה; מרחיק את הבריונים מהיציעים; מטפח כשרונות צעירים ומבטיחים במקום ערסים עצלים וכו' וכו'. אבל אף אחד לא עושה את זה, כי אף אחד לא מקשיב ולאף אחד לא אכפת. מ.ש.ל

אתם יודעים מה, עזבו את העסקנים. ברור שלא אכפת להם. הבעיה היא שגם לציבור המוחה והמצביע-ברגליים כבר לא ממש אכפת. למה שנתאמץ להפיח חיים במתים, כשיש לנו אלטרנטיבות. קאמפ נואו ואולד טראפורד נמצאים במרחק של חבילת נופש אטרקטיבית וכמה שעות טיסה, או אפילו ממש בסלון, על מסך HD וכמה בקבוקי בירה וערימת פיצוחים בהישג יד.

אני שוב מזכיר לכם: ההספק של עבדכם מתחילת השנה מסתכם בשני משחקי פוטבול אמריקני, משחק הוקי קרח אחד ואפס משחקי כדורגל ישראלי (או כדורגל בכלל, אם מתעקשים לדקדק). אפילו לי לא אכפת כבר, אפילו אני אדיש. ואני מחזיק בבעלותי בלוג ספורט, למען השם! עם ציור של כדורגל למעלה! ועם המון פוסטים על כדורגל ישראלי. רוצים מספרים? מתוך 111 פוסטים שפורסמו בבלוג הזה מיום הקמתו (כולל זה שאתם קוראים עכשיו), 50 ומשהו עוסקים ישירות בכדורגל ישראלי. יש לי הוכחה שחור על גבי אוף-ווייט שאני אוהב כדורגל ישראלי. ואפילו אני, המכור הכבד, זנחתי אותו ובינתיים לא כל כך מתגעגע.

וברור, איך אפשר להתגעגע, כשבכל הצצה מקרית למדורי הספורט, מבאישה לנגד העיניים הפרשה התורנית? כאילו לא היה לנו מספיק גועל נפש העונה, הגיעו גם מוסדות ההתאחדות המכובדים ביותר (נניח) ודחפו לנו את האצבע עמוק לגרון, שנקיא הכול החוצה ולא נותיר דבר בבטן.

אני בכלל לא יכול להתחיל לתאר מה כל כך מקולקל ועקום ורקוב ועצוב בהחלטת בית הדין העליון של ההתאחדות (גם כן, השם הזה. ממש גלגולו המודרני של הסנהדרין), בנוגע לאירועים החמורים באיצטדיון המושבה. אתם יודעים מה, לא השינוי שהכניסו הדיינים בעונש הוא שמפריע לי, אלא הנימוקים לכך. מלכתחילה חשבתי שעונש הפחתת הנקודות אינו במקומו – עונש כזה מתאים יותר להתפרעות של אוהדים, נניח, כיוון שהוא מעניש גם אותם כקולקטיב. במקרה של התפרעות אנשי המועדון, מתאים יותר עונש כספי כבד (שש ספרות כזה), משהו שיכאב מאוד לבוסים בכיס ויגרום לכל הבוסים האחרים בליגה לבדוק היטב שמא גם להם אין תפוחים רקובים כאלה בחצר.

אבל עזבו, זה לא העניין. בפסיקתם כתבו הדיינים המכובדים שאינם רוצים להתערב בהכרעה הספורטיבית על המגרש על ידי הפחתת נקודות. וואו! איזו אצילות! איזה כבוד לספורט! איפה היו הדיינים האצילים האלה לפני כמה שבועות, כשהופחתו נקודות להפועל ת"א בעיצומו של המירוץ לאליפות? או כאשר הופחתו נקודות להפועל פ"ת, ובכך נחרץ גורלה עוד לפני פתיחת העונה?

מה המסר שהעבירו כאן הדיינים? שכאשר מדובר בשלבים המכריעים של העונה, אפשר להשתולל כאוות נפשך. אפשר אפילו להתנקש בחייו של חלוץ היריבה בעודו דוהר לעבר השער, ולצאת מזה בשלום, כיוון שבית הדין של ההתאחדות "לא רוצה להתערב בהכרעה הספורטיבית על המגרש". ומה בדיוק עשה הבריון ההוא של מכבי פ"ת, כאשר בעט בראשו של שחקן הקבוצה היריבה? כנראה שנסיון לגרימת נכות אצל שחקן יריב הוא מהלך ספורטיבי למהדרין, ועל כן אין לגמול עליו בעונש לא ספורטיבי. כמה מטומטם אפשר להיות?

הדיינים גם מצאו "נסיבות מקלות" והתחשבו ב"עבר המשמעתי הנקי של מכבי פ"ת". נו בטח, איך לקבוצה בלי קהל יהיה עבר משמעתי כלשהו? איזה פלא: נמצאו נסיבות מקלות לבעיטה בראש. ועוד במועדון הטיפוחים של הבוס. איזה יופי. ממש נס חג הפסח.

אם הכדורגל הישראלי משול לאדם ששוכב פצוע על הדשא, הנה באו הדיינים והכניסו לו עוד בעיטה (מטאפורית, נו) בראש. מישהו מתנדב למצוא להם נסיבות מקלות?

3 thoughts on “בעיטה בראש

  1. רועי מ

    מילים כדורבנות.
    רמת העניין של האוהד הממוצע בכדורגל הישראלי, הגיעה בשנים האחרונות לשפל חסר תקדים. לדוגמא: הרייטינג שהשיג משחק האליפות של קריית שמונה היה פחות ממחצית הרייטינג שהשיג הסופר קלאסיקו האחרון.

    יש המון בעיות בכדורגל הישראלי שצריכות להיפתר (את רובן ציינת בפוסט הנוכחי ובפוסטים קודמים), אבל לטעמי, בשביל שבאמת יהיה אפשר לחולל "מהפכה", השינוי צריך להתחיל מלמעלה.
    כצעד ראשון, אבי לוזון חייב לפנות את מקומו. אולי לוזון הוא לא המקור לבעיות של הכדורגל הישראלי, אבל ברגע שמכהן בראש ההתאחדות אדם כזה, אין פלא שאנשים כמו אלי טביב הופכים להיות בעלי קבוצות, ואין פלא שהאוהדים ואנשי הצוות המקצועי מרשים לעצמם להתנהג כפי שהם מתנהגים.
    בנוסף, אדם שעומד בראש מערכת מסוימת לא יכול להמשיך ולכהן בתפקידו אם הציבור שעליו הוא ממונה אינו מאמין בו.
    החלפתו היא צעד הכרחי בדרך לשינוי המיוחל.

    אבל לצערנו, השינוי הזה לא יגיע. למה? כי אין מי שיוביל אותו. האוהדים נוטשים את הענף, ובעלי הקבוצות מגלים אדישות רבה ולא עושים דבר על מנת לעזור (אני ממליץ על המאמר הבא מאתר ספורט 5: http://www.sport5.co.il/articles.aspx?FolderID=920&DocID=119275&Lang=he).

    בקיצור, כל מה שנשאר לנו הוא להנות מהכדורגל האירופאי כמה שנוכל עד לאפוקליפסה של סוף השנה. עם קצת מזל, אף אוהד אלים או עסקן ברברי לא ישרוד אותה.

    1. ישי רוזנבאום

      אבי לוזון צריך ללכת לא בגלל התפקוד שלו כיו"ר ההתאחדות, אלא משום שאדם כמוהו מעולם לא היה אמור לעמוד בראש ההתאחדות. רק מערכת רקובה ומקולקלת כמו ההתאחדות לכדורגל, יכולה להעמיד בראשה אנשים כל כך לא ראויים כמו גברי לוי, עזריקם מילצ'ן ואבי לוזון.
      לוזון הוא סימפטום, לא הבעיה. הבעיה היא מנגנון מיושן וארכאי, ששורשיו נמצאים עדיין בתקופת המנדט הבריטי, ושלא באמת יכול לתפעל ליגה מקצוענית מודרנית. קח לדוגמה את אסיפת ההתאחדות, שכוללת את כל המועדונים בארץ – איך יתכן שגוף אחד ייצג הן את האינטרסים של מועדוני הליגות הנמוכות (שהן חובבניות בהגדרתן) והן את אלה של מועדוני הליגות המקצועניות – השיקולים שלהם שונים, המטרות שלהם שונות, ואי אפשר לצפות מהם למצוא מכנה משותף או להתיישר לפי איזה Common good – פשוט כי אין כזה. ואני לא אומר לתת יותר כוח לקבוצות ליגת העל, אלא פשוט לבצע הפרדה – בין הליגות החובבניות לליגות המקצועניות. ובקיצור: מינהלת ליגה. זה כל כך אלמנטרי ומתבקש, שבא לך לצרוח את זה באוזניים של אבי לוזון
      וזה בדיוק העניין: אי אפשר לצפות מאבי לוזון להוביל שינוי כזה. הרי מבקשים ממנו לוותר על בסיסי הכוח שלו. מינהלת ליגה תקח ממנו את הצעצוע הכי מגניב בארגז שלו – ליגת העל – ותשאיר אותו עם הליגות הנמוכות ועם נבחרת ישראל. לכן הוא צריך ללכת – כדי שאפשר יהיה בכלל להתחיל לחשוב על שינויים מבניים וארגוניים.

  2. אביעד

    כרגיל, קלעת בול. תוך כדי קריאת הפוסט שלך הגעתי לתובנה הפסיכיאטרית (ללא כל הכשרה מקצועית) שכל העונה הזו התאפיינה במאניה דיפרסיה. קרית שמונה מוכרזת כבר אלופה באמצע העונה ומייד מתחילות חילופי המהלומות בין שרצקי לבן שמעון. הפועל אך זוכה בגביע ומייד מתחיל טקס גביע הטוטו טביב. בעונה שכזו, אשכרה מגיע שאפו למכבי חיפה שעם כל המרורים, הצילחה לא לפגוע בעצמה.

סגור לתגובות.