בעזרת השם

לפני זמן מה איתגר אותי פה מישהו לכתוב פוסט שעוסק ב"שמות המוזרים ביותר בכל הנבחרות". החלטתי להיענות לאתגר, אבל מכיוון שאני נוהג שלא לעשות בדיוק מה שהאיש הזה אומר, לקחתי את הרעיון לכיוון קצת אחר.

מה שבטוח, הצדיק הזה יודע נפש בהמתו. יש לי עניין עמוק בשמות – במקורות שלהם, במקום שלהם בתרבות המקומית, באופן בו משתנה ההגייה שלהם ממקום למקום וכו'. אז החלטתי לכתוב לא על "השמות המוזרים ביותר", גם כי אני מסתייג מההגדרה "מוזרים" (כי גם השמות שלנו בוודאי נשמעים מוזרים במקומות אחרים), וגם כי לא מדובר בהכרח על שמות "מוזרים", אלא על כאלה שיש לי סיפור קטן שקשור אליהם. קבלו פוסט ראשון בסדרה.

חארה של שחקן

שם: קלאודיו חארה (Claudio Jara); ג'ובאני חארה (Geovanny Jara)
נבחרת: קוסטה ריקה
איפה ומתי: איטליה 90'

כאשר עיינתי בסגלי הנבחרות לפני הגביע העולמי (אני בלוגר ספורט יסודי, אל תראו אותי ככה), גיליתי בנבחרת צ'ילה את החבר גונסאלו חארה, שהייתי רוצה להגיד ששמו הולך לפניו, אבל יותר מתאים להגיד ששמו דווקא הולך מאחוריו… (סמס מאחי במהלך המשחק בין צ'ילה לשוויץ: "אתה חושב שחארה הוא קרוב משפחה של קאקה?").

בכל אופן, שמו של חארה החזיר אותי לגביע העולם 90', ולשני החבר'ה ששמותיהם מופיעים פה למעלה. ובכן, במהלך אותו טורניר, צפיתי כהרגלי (או מה שעתיד להיות הרגלי) במשחקים. חארה (לפחות לפי הנתונים של פיפ"א, מדובר בקלאודיו) זכה בטלויזיה הישראלית, מטעמים מובנים, לשם המשובש-בכוונה "ג'ארה". בשלב כלשהו הרגיש כנראה יורם ארבל צורך להתנצל בפני הצופים דוברי הספרדית, והטעים כך (בערך): "ג'ארה עם הכדור… טוב, אתם בוודאי מבינים שזה לא בדיוק השם שלו… בואו נאמר כך: השדר האנגלי לידנו קורא לו 'הארה'. אנחנו, ברשותכם, נמשיך לקרוא לו ג'ארה".

ואם תהיתם איך השדרים של היום קוראים לידידנו גונסאלו, אז עמית הורסקי עדין הנפש קרא לו "ג'ארה", בעוד רמי וייץ, שהוא די אנאלי (חה חה) בענייני שמות של שחקנים, קורא לו כפי שקוראים לו בצ'ילה. אמש, במחצית המשחק בין ברזיל לצ'ילה, הטעים הפרשן איציק זוהר כי "במשחק שיש בו שחקן בשם חארה ושחקן בשם קאקה, איזה משחק כבר יכול להיות לנו?". מה שמלמד כי מוחות גדולים (וקרחים) חושבים דומה.

על הזין של מירוסלב

שם: מירוסלב קלוזה (Miroslav Klose)
נבחרת: גרמניה
איפה ומתי: יפן-קוריאה 2002; גרמניה 2006; דרום אפריקה 2010; על הספסל של באיירן מינכן

התחלתי לעבוד ב-nrg ספורט באמצע הגביע העולמי הקודם. לשמחתי, גיליתי כי נוקטים שם הקפדה יתרה על התעתיק של שמות השחקנים. לאכזבתי, גיליתי שההקפדה הזאת חלה רק על שמות ספרדיים, איטלקיים ופורטוגזיים. באגף הגרמני, הצרפתי וההולנדי חלה הפקרות מוחלטת.

יכולתי עוד לסבול בשקט את "קוּיט" (צ"ל "קאוט"), "ואן בוּיטן" (ואן באוטן), "תיירי הנרי" (אנרי), "ברנד שניידר" (ברנט) ואחרים, אבל על "מירוסלב קלוסה" כבר לא יכולתי להבליג. ולא במקרה: כמו מירו, גם לי יש S גרמנית מזמזמת בשם המשפחה (בגרמנית, כאשר באה אחריה תנועה, יש להגות את ה-S כמו זי"ן), ואני די רגיש לנושא. ומה שמעצבן, זה שאני חוטף את הזין משני הכיוונים: מאנשים אשר מתעקשים לתעתק את "רוזנבאום" ל-Rozenbaum (על זה אני עוד יכול לסלוח), ומאלה ההופכים את Rosenbaum ל"רוסנבאום" (ככה זה כששמך ברשת הדוא"ל הפנימית בעבודה הוא בלועזית).

סיפור מעניין בהקשר זה: לפני כמה שנים הוציא חלק ניכר מהמשפחה המורחבת (וגם אני) דרכון גרמני. משום מה, במשפחתו של דודי, אחי-אבי, דבקו כולם בשגיאה האיומה Rozenbaum, שהונצחה בתעודות האזרחות ובדרכונים שלהם לעד. אצל אבי ואצלי זה כבר לא קרה. אז אם מישהו שואל, הם לא קרובי משפחה שלנו. יוצא מן הכלל הוא אחי, המתגורר בהולנד, שאימץ גם הוא את Rozenbaum, אבל מסיבות מובנות: מדובר על תעתיק הולנדי, לא גרמני.

בחזרה לקלוזה. כשהוכחתי את החברים ב-nrg על טעותם, הסבירו לי שהשגיאה כבר השתרשה כל כך, שזה ייראה מוזר אם פתאום נעבור ל"קלוזה". כשציינתי בסרקאזם שלא הייתי מקבל תשובה כזאת אם היה מדובר בשם ספרדי, התרצה העורך והסכים לתקן את הטעות לאלתר. אבל רק אחרי הגביע העולמי, כמובן. וכך היה. כשעלה ערוץ המונדיאל של nrg, הלכתי לבדוק שם את הסגל הגרמני, ושמחתי לגלות שהתרומה הצנועה שלי עדיין מחזיקה שם מעמד.

הפסקול של פסקל

שם: פסקל צוברבולר (Pascal Zuberbühler)
נבחרת: שוויץ
איפה ומתי: גרמניה 2006
כתובת אתר הבית: zubi1.ch
דף מומלץ באתר: Über Zubi

המשך יבוא…