בית ח’: ספרד, צ’ילה, הונדוראס, שוויץ

הגענו לבית האחרון. ספרד רוצה את גביע העולם, והפעם היא מתכוונת ברצינות. צ’ילה תחפש פירורים, והונדוראס תנסה לחזור הביתה בשלום. ובין שלושת הגראציות הספרדיות הלוהטות האלה, תקועה לה שוויץ כמו אשכנזי שנקלע בטעות למימונה. יהיה שמח? לא אם האשכנזייה תעלה לשלב הבא.

ספרד

מפי הסוס: היא אלופת אירופה; היא מדורגת שניה בדירוג פיפ”א; היא הפייבוריטית הגדולה של התקשורת ושל סוכנויות ההימורים; היא מחזיקה בסגל את השחקנים הטובים ביותר מהקבוצות הטובות בעולם; היא גדולה, היא חזקה. ספרד מרגישה שעכשיו זה הזמן. מי יודע אם בעוד 4 או 8 או 12 שנים עדיין יהיה לה סגל כזה מרשים ורוח גבית כל כך סוחפת.

ספרד בגביע העולם (ועד לפני שנתיים גם באליפות אירופה) היא תופעה בלתי נתפסת. הרי מקצועית היא לא נופלת מאף נבחרת במועדון המצומצם של אלופות העולם. ועדיין, ההישגים שלה עד היום צנועים למדי – האימפריה של ספרד מעולם לא עברה את רבע הגמר! (אמנם על פי הסטטיסטיקה היבשה היא הגיעה לחצי הגמר ב-1950, אבל אז קפצו מנצחות שלב הבתים ישירות לבית חצי הגמר, שאותו היא סיימה במקום האחרון).

מרתק לראות עד כמה המסורת משחקת תפקיד במעמדים האלה. מועדון האלופות כולל רק 7 נבחרות (ברזיל, איטליה, גרמניה, ארגנטינה, אורוגוואי, אנגליה וצרפת). אם מתעקשים, אפשר אפילו לצמצם את המועדון ל-6, אם שולפים החוצה את אורוגוואי הלא-אקטואלית, ואפילו ל-4 בלבד אם מתייחסים לאנגליה וצרפת, שזכו רק בגביע ביתי אחד כ”א, כטעות סטטיסטית. ונתון מעניין יותר: מועדון הפיינאליסטיות לא הרבה יותר גדול, והוא כולל, בנוסף ל-7 הנ”ל, עוד 4 נבחרות בלבד (הולנד, שבדיה, הונגריה וצ’כוסלובקיה ז”ל). כלומר, ב-18 טורנירים, רק 11 נבחרות רשמו הופעה במשחק הגמר!

זו רק תחושת בטן, ואני אהיה הראשון להודות בטעות, אבל אני לא בטוח שספרד כשירה לעמוד במשא ההיסטורי הכבד הזה, ובלחץ של האוהדים והתקשורת. עדיין לא.

הכל אישי: בדרך כלל אני מתחבר לנבחרות לוזריות. אבל הלוזריות של ספרד תמיד היתה קצת טו-מאץ’ בשבילי. בשל הלוזריות הזאת, ובשל הפופולריות הגואה שלה, ספרד נמצאת אצלי באגף ה”רעות”, אבל המעמד שלה נמצא בבחינה מתמדת, והיא בהחלט מועמדת ראויה לעלות לדיון בוועדת הפיקוח העליונה של הבלוג, לקראת תזוזה אפשרית לאגף אחר. אולי ב-2022. נראה.

על מי אני אשים עין: על חסוס נבאס (אם הוא יקבל דקות משחק). הבחור ריגש אותי כשסיפר בגילוי לב על “חרדת המרחקים” שלו, ועל הטיפולים הנפשיים שהוא עובר כדי להתגבר עליהם ולהיות זמין עבור הנבחרת בגביע העולם. הנה אנדרדוג קטן להזדהות איתו בתוך הנבחרת המצוינת והמפחידה הזאת.

צ’ילה

מפי הסוס: חשבתי על זה שיש דמיון מסוים בין צ’ילה לספרד. היא אמנם לא מועמדת להגיע רחוק, אבל גם היא נבחרת מוכשרת ומעניינת, וכמו ספרד, גם היא מתקשה לייצר מסורת של ממש בגביע העולם. ההופעות שלה בטורניר הגמר (8 בסך הכול, כולל הבעל”ט), נראות מקריות וספורדיות – היא מעולם לא הצליחה להעפיל ליותר משני טורנירים רצופים (ובפעם היחידה שזה קרה, אחד מהשניים התקיים בצ’ילה).

ראיתי את צ’ילה במשחק ההכנה נגד נבחרת ישראל (0:3). התרשמתי שכישרון יש שם, השאלה היא האם יש שם גם מספיק קשיחות ועצבים כדי להתמודד מול הנוקשות השוויצרית, למשל, או מול בונקר צפוי של הונדוראס, נניח. ועדיין, אני חושב שמדובר במועמדת הכי רצינית להצטרף לספרד ולעלות לשלב הבא.

הכל אישי: אין לי יחס מיוחד לצ’ילה, אבל בבית הזה היא הנבחרת שהכי מעניינת אותי.

על מי אני אשים עין: אני מודה שאני לא כל כך מכיר את השחקנים הצ’יליאניים. השם היחידי שזיהיתי בסגל הוא של ארטורו וידאל מבאייר לברקוזן. אז עליו. שיהיה.

הונדוראס

מפי הסוס: כמו נבחרות אחרות בטורניר הזה, גם הונדוראס, כנבחרת אלמונית לחלוטין מבחינתי, עוררה אצלי את רוח התחקיר (או ליתר דיוק: רוח הבואו-ניכנס-לוויקיפדיה-ונראה-מה-כתוב-עליהם-שם). ואז, תוך כדי דפדוף בין שמות ונתונים, חשבתי פתאום על יניב קטן. למה דווקא הוא? ובכן, מכירים את השחקנים הישראלים האלה, שעושים קריירה מאוד יפה ופוריה, שמרוויחים הרבה כסף וזוכים להערצה והערכה, אולי אפילו עושים סיבוב קצרצר בקבוצה אירופית מכובדת, אבל בעצם אף אחד לא שמע עליהם מחוץ לישראל? נו, אתם יודעים, יניב קטן כאלה.

תמיד תהיתי לגבי המקבילים שלהם במקומות אחרים בעולם, במדינות מסדר הגודל של ישראל, ושהליגות שלהן זוכות בעולם לחשיפה דומה לזו של ליגת העל שלנו (כלומר, לא זוכות לשום חשיפה). בהונדוראס מצאתי כמה תואמי קטן כאלה, לפחות על פי הנתונים היבשים שלהם. למשל, הסקורר קרלוס פאבון (בן 36, 100 הופעות בנבחרת, 57 שערים), שחקנה של ריאל אספניה ההונדוריאנית, שהעביר את רוב הקריירה שלה במרכז וצפון אמריקה, למעט גיחות קצרות לוויאדוליד הספרדית ולאודינזה ונאפולי האיטלקיות. או למשל, הקפטן אמאדו גווארה, בן 34, 134 (!) הופעות בנבחרת ו-29 שערים, שעשה קריירה די דומה לזו של פאבון, כולל הגיחה לוויאדוליד.

ולמה ראיתי לנכון להתייחס לעניין הזה? כי הונדוראס מאוד מזכירה לי את ישראל. גם בצבעים ובדגל, גם באוכלוסיה (בערך 8 מיליון), ובעיקר ברקורד של הנבחרת שלה, שרשמה עד כה גיחה בודדת לגביע העולמי (ספרד 82′), בה השיגה מאזן של שתי תוצאות תיקו והפסד. ממש כמו ישראל. אבל בניגוד אלינו, ובניגוד ליניב קטן וחבריו, החבר’ה האלה יזכו בשבוע הבא לחשיפה ענקית על הבמה המרכזית של הכדורגל העולמי. אני מניח שפאבון וגווארה הוותיקים כבר לא רודפים אחרי חוזים אטרקטיביים בליגות של אירופה, מה שיאפשר להם פשוט ליהנות מהחוויה ולאסוף תמונות וסיפורים לנכדים. זה, סביר להניח, כל מה שתוציא הונדוראס מהטורניר הזה. כן, בדיוק כמו ישראל, לו היה מתחולל נס והיא היתה מגיעה לדרום אפריקה.

הכל אישי: במקור מיקמתי את הונדוראס ב”בלתי מזדהות” מכיוון שבאמת אין לי שום יחס מיוחד אליה. אבל אחרי התחקיר הקטן הזה פיתחתי אליה סימפטיה חמימה. אז יאללה הונדוראס, קרלוס פאבון נשמה.

על מי אני אשים עין: על יניב קטן. אה, סליחה, על פאבון וגווארה, כמובן.

שוויץ

מפי הסוס: לפני שנתיים ומשהו, כשנבחרת ישראל זכתה בפיס של הכדורגל והוגרלה לבית אחד עם שוויץ ויוון במוקדמות הגביע העולמי, מיהרתי לרכוש מנוי למשחקיה. “הרי לכם הזדמנות קורצת להעפיל לפסגת הכדורגל העולמי!”, הרהרתי. “אחוש ואצטייד במנוי בשארית מעותיי הדלות, על מנת לחזות בהיסטוריה בהתהוותה!” (שכחתי לציין שאני נוהג לדבר עם עצמי בעברית שלקוחה מספרים של שנות ה-50). נכון, יוון נראתה כמו יריבה קשה מאוד עד בלתי אפשרית, אבל שוויץ?

סביר להניח כי באותם רגעים ממש, ישב לו איזה שוויצרי סמוק לחיים (נקרא לו האנס) בפאב קטן בז’נבה, או בציריך, או באוסטרמונדיגן, והרהורים דומים חלפו בראשו (רק בגרמנית, כנראה) לגבי סיכויי ההעפלה של נבחרתו האהובה. “אלזו, מה אתה אומר, פריץ”, פנה האנס לידידו שישב לידו, “שנקנה מנוי?”. “זיהר גוט”, ענה פריץ. “אני רק גומר את הבירה ונלך”. וכך היה. איך זה נגמר בסוף כולם יודעים.

למרות ההצלחה של שוויץ, שמגיעה לגביע העולמי זו הפעם השנייה ברציפות (ותשיעית בסך הכול), אני עדיין מאמין בלב שלם, אוויל חסר תקנה שכמותי, שנבחרת ישראל טובה ממנה, או לפחות שוות כוחות. אבל אנחנו שוב חוזרים לעניין המסורת, הו המסורת. בואו לא נשכח שבערך באותו זמן שמיודעינו האנס ופריץ ישבו בפאב השכונתי ודנו בסיכויי נבחרתם, שוויץ אירחה (ביחד עם אוסטריה) את אליפות אירופה, יורו 2008. ועכשיו בואו נשאל את עצמנו האם ישראל, שלאחרונה לא הצליחה אפילו לארח כראוי (וגם לא לנצח) את הנבחרת הצעירה של שבדיה, נמצאת באותה ליגה. אז אולי אנחנו יותר טובים, אבל הם יותר ראויים. זה לא אומר ששוויץ תתפוצץ פתאום על היריבות שלה ותנחת בחצי הגמר (להזכירכם, זו הנבחרת שהפסידה במוקדמות ללוקסמבורג. לוקסמבורג!). טיסה הביתה בתום שלב הבתים נראית כמו תסריט סביר, אבל זה עדיין הרבה יותר ממה שנבחרתנו האהובה עשתה ותעשה.

הכל אישי: אוי, כמה שאני מתעב את נבחרת שוויץ. זו אחת הנבחרות שמוציאות ממני הכי הרבה אמוציות שליליות. אני מאוד מקווה שהטורניר הזה יחזיר אותה קצת לפרופורציות. שלא יחזיקו שם מעצמם מעצמת כדורגל, רק משום שהעפילו לגביע העולם מהבית הכי חלש במוקדמות (לוקסמבורג!!!).

על מי אני אשים עין: לא יודע אם ציינתי את זה בעבר, אבל אין קשר בין היחס שלי לשחקנים כאלה ואחרים, לבין היחס שלי לנבחרת שבשורותיה הם משחקים. גם בנבחרות שאני ממש מתעב, יש לא מעט שחקנים שאני מאוד-מאוד אוהב. טראנקילו ברנטה הוא אחד מהם. אני מקווה שהוא יקבל דקות משחק, ואני עוד יותר מקווה שהפעם הוא סוף-סוף יראה לעולם את הכשרון האדיר שלו.

הימורים ומשאלות לב

בית קצת בעייתי. אם ללכת לפי המפה שלי, אז אני אמור להיות בעד צ’ילה והונדוראס. אבל בואו נהיה רציניים וגם ריאליים יותר.

מי אני רוצה שיעלו לשלב הבא: ספרד וצ’ילה או ספרד והונדוראס.
מי אני חושב שיעלו לשלב הבא: ספרד וצ’ילה
מי אני לא רוצה בשום אופן שתעלה לשלב הבא: תנחשו לבד
מי תעצבן אותי ותעלה בכל זאת: נכון, היא.

עוד…

מוות לעניים – בית א’ | הברדק חוגג – בית ב’ | דאבל פסים וכוכבים – בית ג’ | שוטי שוטי ספינתי – בית ד’
מה יש לכם מאורנג’דה – בית ה’ | בית המוות משעמום – בית ו’ | ועידת ציר הרשע – בית ז’ | מפת הכדורגל שלי