בית ג': דאבל פסים וכוכבים

בית ג': אנגליה, ארה"ב, סלובניה, אלג'יריה

עוד בית שמספק את אחד המשחקים המעניינים של השלב המוקדם – אלג'יריה נגד סלובניה. סתם נו, ארה"ב נגד אנגליה. 60 שנים חלפו מאז ה"נס על הדשא" – הניצחון הסנסציוני של נבחרת החובבים האמריקנית על האימפריה האנגלית בגביע העולם 1950. ניצחון אמריקני הפעם יהיה אמנם הרבה פחות סנסציוני, אבל לא פחות מקסים.

אנגליה

מפי הסוס: אנגליה מגיעה עם נבחרת מרשימה, מאמן מוערך וחלוץ אולי הכי טוב בעולם. אבל לגביע העולמי חוקים משלו, כידוע. מאז הזכייה הביתית בגביע ב-1966, קשה לומר דברים טובים על ההופעות של הנבחרת האנגלית בטורנירי גביע העולם – לא מבחינת תוצאות בפועל ולא מבחינת היכולת, המביכה והמשעממת בדרך כלל.

הבעיה של האנגלים היא שהם מאוהבים בכישלון: העיתונאים והפרשנים, אפילו האוהדים הפשוטים, אורבים לנבחרת בפינה כדי להסתער עליה במקרה של התבזות נוספת. הם כל כך נהנים מההתעללות הפומבית הזאת, שבסתר לבם הם בעצם מייחלים לכישלון, וזה הופך בכל פעם לנבואה שמגשימה את עצמה, ומסתכם בעוד נבחרת שלא עומדת במתח העצום.

הכל אישי: אנגליה היא אחת הבכירות באגף ה"רעות" שלי. בתור יריבה מרה של גרמניה, אין כמעט שום תסריט שבו אני עשוי להיות בעדה, ומבחינתי ככל שתעוף מוקדם יותר, כך טוב יותר (ומשעשע יותר). ואם הזכרנו את גרמניה, אני דווקא מקווה שאנגליה תסיים במקום השני בבית שלה, כיוון שאז היא צפויה לפגוש את גרמניה כבר בשמינית הגמר, וזה יהיה כיף במיוחד לראות את הגרמנים חתומים על עוד כישלון אנגלי.

על מי אני אשים עין: קשה לומר. אנגליה די משעממת אותי. אולי על סטיבן ג'רארד הנשמה, מהבודדים בסגל שאני ממש אוהב (אלא אם כן הוא יעבור לריאל מדריד, כפי שאנחנו למדים מהספקולציות בתקשורת, ואז הוא יהיה מת מבחינתי).

ארה"ב

מפי הסוס: נבחרת ארה"ב היא כבר מזמן לא בדיחה בנוסח "נבחרת ישראל בהוקי קרח", או "נבחרת צ'כיה בגלישת גלים" (למי שמגרד בפדחתו: אין ים בצ'כיה). סוקר זה עניין רציני בארצם של החופשיים, וכבר שנים שמדובר בנבחרת קשוחה, ווינרית, שמעפילה כבר לגביע העולמי השישי ברציפות שלה, כולל הופעה אחת בשלב רבע הגמר המכובד. אז נכון שכמו מקסיקו, גם היא נהנית מטורניר מוקדמות מגוחך בחסות הקונקאקא"פ (ראו את הסקירה של נבחרת מקסיקו), אבל השחקנים שלה לא פראיירים, וחלקם משחקים בליגות הטובות ביותר בעולם.

הכל אישי: עקרונית, בתור מעצמת-על, ארה"ב אמורה להיות ממוקמת אצלי באגף ה"רעות", וזה בדרך כלל כך כאשר מדובר בכל ענף ספורט אחר. אלא שבכדורגל ארה"ב אינה מעצמה, אלא סוג של אנדרדוג, ועל כך היא זוכה לחיבתי. ויותר מכך: ארה"ב אינה "דוג" נוסח הפודל המתרפס המכונה "נבחרת ישראל", אלא פיטבול קטן, חסון, עצבני ונשכני, אז חיבתי נתונה לה על אחת כמה וכמה. אין כוכבים גדולים בנבחרת הפסים והכוכבים, אלא הרבה עבודת צוות, משמעת, כושר גופני עילאי, פטריוטיות ורצון להוכיח לכולם שיש כדורגל טוב באמריקה הצפונית. ביום שבו ארה"ב תהפוך לאימפריה גם בכדורגל, אולי אשקול שוב את מקומה במפה שלי. בינתיים היא חזק ב"טובות".

על מי אני אשים עין: על ג'וזי אלטידור. אני תמיד לוקח אותו לקבוצות שלי ב"פיפ"א" בפלייסטיישן, כי הוא זול יחסית, והוא תמיד כובש בצרורות. יאללה, שיביא את זה גם לחיים האמיתיים.

סלובניה

מפי הסוס: מהרבה בחינות, נבחרת סלובניה מזכירה את נבחרת ארה"ב (ויחי ההבדל בין המדינות עצמן) – בלי כוכבים גדולים (זאחוביץ' הנודניק כבר מזמן לא בסביבה), אבל עם הרבה עבודת צוות, רצון, נחישות וכל הדברים האלה, וכמובן עם מסורת ספורטיבית מפוארת. אלא שבניגוד לארה"ב, שמטיילת אל הגביע העולמי מדי 4 שנים, הסלובנים צריכים לעבוד קשה בבית מוקדמות אירופי, כשהפעם הם השאירו בבית את חוסיה (שילוב של רוסיה וחוס הידינק).

התופעה הסלובנית פשוט נפלאה בעיניי: נבחרת המייצגת מדינה צעירה וקטנה (2 מיליון תושבים), עם שחקנים שאינם נמנים על הצמרת האירופית, ושמצליחה (הגם שלא בעקביות) להעפיל לטורנירים גדולים. לא מפתיעה בהתחשב במסורת הספורט היוגוסלבית, אבל די מרשים בהתחשב בכל הפרמטרים האחרים. אפשר ללמוד על כוחה של המסורת מההשוואה לאזייתים: אם בישראל מחכים כבר 40 שנה כדי להגיע לטורניר גדול, הרי שסלובניה, עם פחות מ-20 שנות עצמאות, כבר העפילה פעם אחת ליורו (2000) ופעמיים לגביע העולמי. כיף להם, חרא עלינו.

הכל אישי: כאמור, סלובניה חביבה עלי ביותר, ואשמח אם תעמוד בציפיות שלה מעצמה ותעפיל לשמינית הגמר. כמובן, אני מקווה שזה לא יהיה על חשבון ארה"ב. מה שמשאיר אותי עם פנטזיה מתוקה ביותר על אנגליה החוזרת הביתה כבר אחרי השלב המוקדם, ועל סלובניה וארה"ב שממשיכות הלאה. אשרי המאמין. גם באגף הגימיקים היא זוכה לכמה נקודות זכות: ההתאחדות הסלובנית הודיעה לאחרונה כי חולצות הנבחרת ייוצרו מבקבוקי פלסטיק ממוחזרים. ירוקים עד הסוף.

על מי אני אשים עין: חוץ מהשוער סמיר האנדנוביץ', הקפטן רוברט קורן, ונציג מכבי ת"א אנדריי קומאץ', אני לא ממש מכיר את שחקני סלובניה, אז אין מישהו שתפס את העין שלי בסגל. אני אלך על האנדנוביץ', לאור הריכולים על כך שהוא בדרך לאחת מקבוצות הפאר של אירופה (באיירן מינכן, מילאן), וגם בשל העובדה המעניינת שאחיו, יסמין, הוא השוער המחליף.

אלג'יריה

מפי הסוס: הנבחרת שעלתה לגביע העולמי אחרי משחק המלחמה המתוקשר נגד מצרים (וגם זכתה לתהילת עולם בכך שנכנסה לפוסט הראשון בבלוג הזה), מצילה במעט את כבודו של העולם המוסלמי, בתור הנציגה היחידה שלו בטורניר. לראשונה מאז 1970 יש רק נציגה מוסלמית אחת בגביע העולמי, ואני לא יודע אם לשמוח לאיד או להצטער, שכן המוסלמיות מביאות בדרך כלל הרבה עניין וכדורגל לא רע (או כמו שאיש קרוב אלי נהוג לומר: "הערבים טובים בכדורגל כי הם עצבניים". אני מסתייג מכך, כי אני לא מבין למה הכלל הזה לא תופס גם על ישראלים).

הכל אישי: אין לי יחס מיוחד לנבחרת אלג'יריה. מבחינתי היא היא רק עלולה להפריע, למרות שאשמח כמובן אם היא תפריע לאנגליה.

על מי אשים עין: נאדיר בלחאג', השם הבולט ביותר בנבחרת אלג'יריה, וחניכו של אברם גרנט בפורטסמות', שגם השחיל העונה שער אדיר מול ליברפול בדרך לניצחון 0:2. אני מקווה לשיחזור נגד אנגליה.

הימורים ומשאלות לב

מי אני חושב שיעלו לשלב הבא: אנגליה וארה"ב
מי אני רוצה שיעלו לשלב הבא: ארה"ב וסלובניה
עוד תסריט שאקבל בשמחה: אנגליה עולה מהמקום השני, פוגשת את גרמניה בשמינית הגמר, ומקבלת בראש.

עוד…

מוות לעניים – סקירת בית א' | הברדק חוגג – סקירת בית ב' | הפוליטיקה של הגביע העולמי – מפת הכדורגל שלי

6 thoughts on “בית ג': דאבל פסים וכוכבים

  1. אורי

    בטח לא תהיה מופתע לדעת שאנגליה תמיד היתה הפיבוריטית שלי בטורנירים שבהם ישראל לא משחקת. כלומר – בכל טורניר רשמי שידעתי בכל שנות קיומי
    אגב- אני בעד שתכתוב פוסט על השמות המוזרים ביותר בכל הנבחרות. אני בטוח שתעשה מזה מטעמים

    1. ישי רוזנבאום

      לא מפתיע, כי נדמה לי שכבר סיפרת לי את זה, אבל אם הייתי צריך לנחש, הייתי אומר דווקא שאתה איש-הולנד.
      אגב טורנירים רשמיים, שכחת כבר שאנגליה שיחקה נגד ישראל במוקדמות יורו 2008?

      לגבי השמות, רעיון מעניין.
      אני לא אוהב את ההגדרה "שמות מוזרים" – כי מה שמוזר פה הוא נורמלי שם – אז נקרא להם "שמות מעניינים".
      (-:

  2. תמי

    גאנה אומנם הוציאה אותך אדיוט אבל לפחות התסריט שקיוית לראות התגשם ::)

    1. ישי רוזנבאום

      זה לא יפה ללכת לפוסטים ישנים ולראות אם טעיתי ואז לנפנף בזה מול הפנים שלי (-:
      סתם.
      הצטערתי שארה"ב עפה, אבל לפחות היא הלכה בראש מורם. ולגאנה בהחלט מגיע להיות ברבע הגמר.

  3. tami

    חס וחלילה וחס. אני מתה על הבלוג שלך וקוראת בו באדיקות. ואתה הרי בטח מבין שאם אתה נותן תחזיות יהיה מישהו קטנוני (גלגול עיניים) שיעקוב אחריהן. אם אני לא טועה צדקת ב- 13 מתוך 16 הנבחרות שזה יפה מאד וגם אלה שטעית זו היתה באמת טעות מתבקשת לגמרי.
    ארה"ב היתה נהדרת לגמרי (הייתי בניו יורק באותה תקופה והיה כיף לראות איך האמריקאים מגלים את הכדורגל) ואני איתך בענין גאנה.
    אז מי תזכה?

    1. ישי רוזנבאום

      קודם כל תודה.
      לא בדקתי את אחוזי ההצלחה בתחזיות שלי, אבל אם את אומרת… 13 מ-16 זה באמת לא רע, אם כי זה גם לא ניחוש קשה במיוחד, אם חושבים על זה.

      לא רוצה להתנבא לגבי הזוכה.
      יש לי תחושת בטן די חזקה לגבי ארגנטינה, אבל היא מתערבבת עם תחושת קבס קשה בגלל המראדונות.
      נראה לי שיש שם שילוב מנצח של ביטחון עצמי גבוה, כישרון אדיר בהתקפה, וגם לא מעט מזל. משהו שם עובד. לא בדרך הקלאסית והמסודרת, אבל עובד.

סגור לתגובות.