אם בארזים

קשה לחשוב ברגעים אלה על ספורט. הראש בסוף השבוע היה רחוק מאוד מכדורגל. למעשה, רק היום בצהריים התעדכנתי בתוצאות השבת. לכן, לא ברור לי מה עבר בראשם של מקבלי ההחלטות  בהתאחדות לכדורגל, שהחליטו לקיים את מחזור המשחקים כסדרו. למי יש ראש לזה בשבת כזאת. והרי לא מדובר בפיגוע או במלחמה, שמלווים תמיד ברטוריקה הרגילה של "לא ניתן לטרור לנצח". אפשר היה לדחות את מחזור המשחקים הזה ואף אחד לא היה בא בטענות.

אביעד פוהורילס כתב על כך במעריב, ושם את האצבע בדייקנות על כל הנקודות הבעייתיות בהחלטה (או באי-ההחלטה) הזאת, אז אין לי משהו חדש לומר על הנושא. אבל יש לי משהו ישן. ביום שישי, בדקות הבודדות שהראש שלי היה פנוי לכדורגל, נזכרתי בפרשת הביובית. את תמצית הפרשה ההזויה הזאת ועוד כמה תובנות פרי מקלדתי, אפשר למצוא במקטע השישי של הכתבה הזאת, ובכל זאת אזכיר: במשחק שהתקיים בין מכבי נתניה למכבי פ"ת בפברואר 2006, לא התייצבה באיצטדיון כבאית, כנדרש בנהלים, עקב עיצומים של הכבאים. קובי בלדב, מנכ"ל מכבי נתניה, קימבן את אשר קימבן והביא לאיצטדיון ביובית. חוזר שנית: ביובית במקום כבאית. הטיעון: גם לביובית יש זרנוקי מים. המשחק התקיים כסדרו ולאחריו הועמדה מכבי נתניה לדין ונקנסה ב-20 אלף שקל.

סיפור הביובית הוא סיפור מדהים, גרוטסקי, שנשמע יותר כמו פארודיה טובה על המציאות הישראלית מאשר אירוע שהתרחש באמת. משהו שמתאים לאפרים קישון, נניח, לכתוב. ואפילו אם קישון היה כותב את זה, היינו אומרים לו "הפעם הגזמת חביבי". ובכל זאת, היה.

שני יסודות בסיפור הזה מחוברים בקו ישר למחדל שירותי ההצלה שהתפוצץ בפנינו בסוף השבוע האחרון. היסוד הראשון הוא שביתת הכבאים ההיא, שבעטיה החלה פרשת הביובית. עוד מחאה קטנה, אחת מני רבות, שזעקה את מצבם הקשה של שירותי הכיבוי בישראל, ללא הועיל – גם במקרה הזה התעלמנו מהם. ולראייה: לאחר המשחק ההוא התעסקו כולם (גם אני)  בביובית המגוחכת הזאת ושכחו לחלוטין מדוע בכלל התחוללה הפרשה הזאת מלכתחילה.
היסוד השני הוא הזלזול הבוטה, הפושע אפילו, בבטיחותם ובחייהם של בני אדם. החל מהנהלת מכבי נתניה, שכדי למנוע את כאב הראש ואת ההפסד הכספי הכרוך בביטול המשחק, הימרה על חייהם של הצופים, וכלה בבית הדין של ההתאחדות לכדורגל, שלא הבין את חומרת המעשה והסתפק בקנס מצחיק.

אבל קשה לבוא בטענות לקובי בלדב ולדייני בית הדין של ההתאחדות, כאשר גדולים ובכירים מהם מזלזלים באופן כה פושע בחיי אדם, ובמשך כל כך הרבה זמן. אם יורשה לי משל מתחום האש, אזי אם בארזים נפלה שלהבת וגו'. הזלזול בחיי אדם אינו המצאה של ממשלת ישראל – היא "רק" מביאה אותו למימדים קטסטרופליים. בסופו של דבר, פרשת הביובית היא עוד אנקדוטה קטנה ומצחיקה בספר דברי ימי הקומבינה שלנו. אבל גם היא היתה יכולה להסתיים אחרת. ברוב הפעמים שומר אלוהים על היהודים, ואנחנו יוצאים בשלום מהמחדלים שלנו. בכרמל חטפנו חזק. אולי הפעם נתעורר.

2 thoughts on “אם בארזים

  1. הדס

    אנחנו תמיד מזועזעים וחוקרים ומפיקים לקחים כדי שאותם טמבלים ישארו להוכיח את היכולת שלהם בפעם הבאה.
    אנחנו לא צריכים להתעורר. אנחנו ערים. עכשיו הזמן לצאת לרחובות הרי ברור מה יקרה ברעידת האדמה

    1. ישי רוזנבאום

      לא כתבתי שאנחנו צריכים להתעורר, כתבתי שאולי עכשיו נתעורר. יש הבדל.
      צר לי מאוד, אבל העם הזה הוא בעל כישורי שינה מפליגים ביותר. וגם כשמעירים אותו, הוא חוזר די מהר לישון.

סגור לתגובות.