אין משחק

לא יודע מה חשבתי לעצמי. כבר זמן רב שאני מתקשה להתחבר מחדש לכדורגל, ומשום מה בחרתי לנסות לגשש את דרכי חזרה דווקא עם הדרבי התל אביבי, שהתקיים הערב. עוד לפני המשחק הייתי צריך לדעת שזהו האירוע הכי לא מתאים להחזיר דרכו אהבות קודמות. בסיום המשחק התחרטתי שניסיתי.

כשהייתי ילד, הורים ומורים ניסו להטמיע בי ובחבריי את המושג ״רוח ספורטיבית״. הם ניסו ללמד אותנו ״להפסיד בכבוד״ ולהזכיר לנו ש״זה רק ספורט״. הם גערו בנו כשהרוחות התלהטו במהלך משחק. בבית הספר היסודי, כששיחקנו כדורגל בהפסקות, היה לנו מורה (במקרה מורה לערבית, לא מורה להתעמלות) שנהג להפסיק את המשחק באמצע כאשר היה נדמה לו שהוא חורג מפסים ספורטיביים. הוא היה יורד למגרש, תופס את הכדור ומתרה בנו שנשחק ״כמו שצריך״, אחרת ייקח את הכדור ויילך.

כולנו יודעים לדקלם את האימרה ״זה רק ספורט״. כמה מאיתנו יודעים גם לחיות לפי הכלל הזה? אבל באמת? כמה מאיתנו מפנימים את הקודים הספורטיביים, את האצילות המתחייבת, את הדרת הכבוד ליריב, את היכולת להפסיד בכבוד? כמה כדורגלנים ישראלים חיים לפי ערכי המקצוע שלהם? לא במקרה חרג הביטוי ״רוח ספורטיבית״ אל מחוץ לתחומי הספורט. בעיניי, הספורט אמור ללמד אותנו משהו על החיים האמיתיים, לחנך אותנו, להעמיד בפנינו מערכת אלטרנטיבית של ערכים וקודים של התנהגות והתנהלות, שראוי לקבל מהם השראה גם בחיי היום-יום. נכון, כולנו מכירים את הסוציולוגיה-בשקל הזאת: ספורט הוא צינור ניקוז ושסתום לחץ לכל מיני מצוקות, תעוקות, ושאר רעות חברתיות. הוא קיים, בין היתר, כדי לתעל אליו בצורה מבוקרת יצרים אפלים, אלימים, גזעניים, שובניסטיים, לאומניים. זה כמובן לא מצדיק פריקת עול כללית, כמו זו שהתפרצה הערב בבלומפילד.

המשחק הלילה הזכיר לי בדיוק למה כדורגל ישראלי מעורר בי בחילה. אין בו שמץ של הדרת כבוד. אין בו טיפה של רוח ספורטיבית. אין בו זכר לאצילות, שאר רוח או חדווה. מילא הרמה המקצועית הירודה. כבר התרגלנו. גם אין לי ציפיות מיוחדות ממשחקים שנחשבים ״גדולים״. אבל האירועים שמסביב לדרבי (ולא רק סביבו), על הדשא וביציעים, הם סיבה מספיק טובה לרדת למגרש, לקחת את הכדור ולהגיד לכולם: ״אין משחק״.

אז מה היה לנו שם, שגרם לי לרצות לשחרר לרצפה את ארוחת הערב שלי? אתחיל דווקא מהכדורגל. אל דאגה, זה לא יהיה ארוך, כי אין ממש מה לדווח: שחקנים שרובם נטולי כישרון ונעדרי כל כבוד למקצוע שלהם, שוטטו להם על הדשא, ניסו לכדרר פה ושם, למסור מדי פעם, וגם לבעוט לשער. טעות אופיינית ומטופשת אחת הכריעה את המשחק. זהו.

דווקא בשל כך לא ברורה לי המהומה שהתעוררה בדקות האחרונות על הדשא, כאשר אותם משוטטים התנפלו בצרחות על השופט. זה לא שעשיתם את המקסימום, התפוצצתם על הדשא, והשופט הרשע גזל מכם את פרי עבודתכם. גם אם טעה, גם אם ״הביא את השריקות מהבית״, הוא בוודאי לא אשם בכך שאתם לא מסוגלים להחדיר את הכדור אל בין הקורות במשך 90 דקות תמימות. לזה בדיוק אני מתכוון כשאני מדבר על היעדרו של כבוד, ובכלל זה כבוד עצמי: לנוכח תצוגת הכדורגל שלהם, הערב ובכלל, שחקני הפועל תל אביב היו צריכים להוריד את הראש ולהתפנות בשקט לחדר ההלבשה – לא להתעמת בצרחות ובהתפתלויות מגוחכות עם השופט, ולהלהיט את הקהל, המשולהב ממילא.

ואם כבר קהל, כנראה שלאותם אוהדים שהשליכו חפצים וכלאו את השופט בתוך המגרש בסיום המשחק, לא היה מורה שירד בהפסקות למגרש והפסיק את משחקי הכדורגל שלהם באמצע. וגם אם היה, המסר כנראה לא עבר. אני אולי נאיבי, אבל לעולם לא אצליח להבין מה עובר (או לא עובר) בראשו של אדם שפוגע פיזית ביודעין באדם אחר. לעולם לא אבין כיצד אדם מוכן להסתכן במעצר כדי להביע… מה, בעצם? אהבה לקבוצה? נאמנות לסמל? תשוקה למשחק? בטלויזיה זרקו לאוויר מילים כמו ״יצרים״ ו״אווירה״. באווירה כזאת אני לא רוצה שום קשר לכדורגל ישראלי. לא באיצטדיון ולא דרך הטלויזיה.

ב״יציע העיתונות״ בחר שלמה שרף לבוא בטענות לאיגוד השופטים, ששלח את מנשה משיח, שופט צעיר וחסר נסיון, למשחק כה טעון ורגיש. נמאס לי מהגישה הזאת, שרואה בקהל האוהדים, וגם בשחקנים, סוג של כוח טבע חסר בינה ואחריות, שמתפרץ ועולה על גדותיו רק בגלל חוסר הנסיון של השופט. ושלא תבינו אותי לא נכון – עשרה קבין של בינה ירדו על הארץ, אף אחד מהם לא נחת על בלומפילד. וזו בדיוק הבעיה: זה לא תלוי בשופט ששובץ או באיגוד השופטים ששיבץ, וזה מעבר לכוחה של המשטרה ומערכת אכיפת החוק. זו תרבות ספורט קלוקלת, רקובה, מצחינה וחסרת כל תקווה, ואני לא רוצה שום קשר אליה.

23 thoughts on “אין משחק

  1. יוסי גל

    שלום ישי,
    לא ראיתי את המשחק(בדיעבד,לשמחתי) אבל ממתי אתה "שם" על דעתר של שלמיילה?
    דרך אגב, אם לא יצא לך לראות תקציר של המשחק מאתמול פ.ס.וו.-אנסחדה, אני ממליץ לך לראות.
    לא רק התוצאה(6:2) אלא השערים של טוונטה שהיו מלאכת מחשבת.
    להתראות
    יוסי

    1. ישי רוזנבאום

      יוסקה, בוודאי שאני לא שם על דעתו של שלמה שרף. חשבתי שזה די השתמע מדבריי. הבאתי את דעתו כדוגמה לאיזו גישה רווחת, שמסרבת להסתכל למציאות בעיניים ולהבין שאין פה כדורגל ואין פה תרבות ספורט. לתלות את אירועי הערב בהחלטה של איגוד השופטים זו פשוט הסרת אחריות מהאנשים שמאכלסים את היציע.

      ואני בקושי מצליח להכריח את עצמי לראות כדורגל ישראלי, אז הולנדי? ועוד טוונטה-פ.ס.וו?
      מה עשתה דה חראפשחאפ?

      1. יוסי גל

        ממליץ לך לחפש את התקציר של המשחק האמור(יו טיוב?)
        לגבי דה חרפסחאפ, זה כמו לשאול מה עשתה הפועל פ"ת.
        התשובה ידועה מראש,וורמוט בקטעים המעטים שראיתי, היה בכלל לא רע.

  2. תומר

    אני כבר אדיש לזה, מסריח פה מהראש דרך האוהדים ועד לאחרון השחקנים (אולי יש כמה אנשי סגולה באמצע אבל גם הם כבר נדירים).
    התיאוריה שלי היא ש"התקשורת אשמה" – אבל זה לא רק בתחום הזה, אז אני אחפור לך על זה באיזה שיחה טלפונית

    1. ישי רוזנבאום

      צריך להחליף את הפרזנטיישן-טמפלט של הכדורגל הישראלי.

  3. רועי

    מסכים עם כל מילה שלך, אני מודה חשבתי לרכוש מנוי לסיבוב השני והשלישי למשחקים של הפועל פ"ת, כי בכל זאת עוד נשארים סנטימנטים אבל הגועל שאתה מתאר הכריע והקשר היחידי שיש לי היום לכדורגל הישראלי זה בובה של לילה…כי מזמן הכדורגל שלנו הפך לבדיחה…

  4. אורי

    תתחדש על הפורמט החדש של הבלוג 🙂
    1. אני עדיין לא מבין בשביל מה בזבזת את זמנך אתמול.
    2. אני חושב שפשוט הגיע הקץ לאגדה האורבנית הזו ששמה הקהל התרבותי והסופיסטיקייטד של הפועל תל אביב. מסתבר שהם בהמות בדיוק כמו כולם…

    1. ישי רוזנבאום

      אכן, ברוח פורים, הוסרה המסכה מעל פניו של הקהל האדום…

    2. ישי רוזנבאום

      אגב, מישהו אמר לי היום שיתכן וההתפרעות של אוהדי הפועל היתה מתוכננת, כדי לדפוק את טביב דרך הכיס: לגרום לו לשלם קנסות ואולי אפילו לקבל משחק רדיוס ללא קהל (=אובדן הכנסות). יתכן והם יותר מתוחכמים ממה שאתה חושב…

  5. השחקן ה-12

    השאלה ישי, אם יש לדברים האלה פיתרון? את הקהל אי אפשר להחליף, הקהל הוא בבואה של הרחוב הישראלי. הכניסו שוטרים ליציעים, הוציאו אותם משם, גם זה לא עזר. השאלה, מה כן?

    1. ישי רוזנבאום

      אם היו לי פתרונות, הייתי כותב עליהם…
      בכנות, אני חושב שאין לזה ממש פיתרון. בטח לא משהו בסגנון של "להחזיר את השוטרים ליציעים" או "להחליף את יו"ר ההתאחדות" או "לסגור את היציעים בבלומפילד". זו בעיה עמוקה של חינוך, וזה לא ייפתר מחר, או בעונה הבאה, או בעוד חמש שנים. אני פשוט החלטתי להתנתק. ואני חושב שיש רבים כמוני, שמדירים את רגליהם מהאיצטדיונים בגלל האווירה המקולקלת הזאת. אולי כשביציעים תשב רק משפחת לוזון ועוד כמה בבונים אחרונים בהחלט, יהיה אפשר להתחיל לדבר על בניית תרבות ספורט מתוקנת יותר.

  6. השחקן ה-12

    ומעבר לכך, אתה לא חושב שקצת מקצינים את ענייני האלימות. זה נכון שמה שקרה אתמול היה מתחת לכל ביקורת וצריך להעניש את האדומים בחומרה (הפחתת נקודות משמעותית). אבל מכאן ועד להגיד כל הכדורגל שלנו מגעיל, זה קצת מוגזם, לא?

    1. ישי רוזנבאום

      לא הכול, אבל הרוב. והרוב קובע.
      באלימות ובאנשים אלימים אפשר לטפל. אפשר להרחיק, אפשר לכלוא, אפשר לסנן גורמים אלימים. עשו את זה באנגליה, בהולנד, בבלגיה.
      מה שאני מדבר עליו הוא מה שהאלימות מייצגת: חוסר יכולת להבין, אבל באמת, שזה רק ספורט, ושזה אמור להיות כיף, ומבדר, ומשעשע.
      וזה הכול ביחד שמגעיל: הרמה הירודה, העסקנות, הקהל, השחקנים, העיתונאים. מערכת שלמה שמשמרת את הבינוניות והאפרוריות והחפיפניקיות.

  7. אביעד

    עצוב. ומה שיותר עצוב הוא הציטוט של מר לוזון הבוקר בגל"צ: "ראיתי את הנולד במהלך המשחק וכמה דקות לפני הסיום אמרתי לגיא לוזון שהיה אתי ביציע שזה לא ייגמר טוב ומיהרנו לצאת מהאיצטדיון". אכן מופת למנהיגות, התנהלות וטפשות.

    1. ישי רוזנבאום

      הוא מטומטם.
      מופלאה היא יכולתו של האיש הזה לשבח ולהלל את עצמו ולהוציא את עצמו אידיוט באותו משפט.

  8. רועי מ

    מעולם לא נתקלתי בגועל נפש כל כך מחפיר.
    תמיד הגנתי על אוהדי הפועל, גם כשאלו השחיתו את קברי הוריו של רון חולדאי, ציירו צלבי קרס על הקירות או שרו שירי שואה. תמיד היה קל לטעון שמדובר בקומץ אלים שאינו מחובר למציאות. לכל השמצה מצד אוהדי מכבי, בית"ר או כותבי טורים למיניהם כנגד הקהל של הפועל, תמיד הייתה לי תשובת מחץ.

    היום נותרתי חסר מילים. אני רואה את הגידופים מכל עבר ואני לא מצליח לחבר שתי מילים כנגד. הקהל של הפועל גרם לי אתמול, לראשונה בחיי, להתבייש בקבוצה שלי. זה ממש לא ההפסד שהחזיר אותי מבואס הביתה (טוב, אולי קצת), אלו בעיקר האוהדים. הקהל התנהג בברבריות ובבהמיות שמתאימה לאוהדי בית"ר בימיהם האפלים ביותר. איזה מאמן ירצה לבוא לאמן במקום עם קהל כזה? איך מישהו יכול לקחת עכשיו את המחאה נגד טביב ברצינות?
    בושה וחרפה ממדרגה ראשונה.

    נעבור למשחק עצמו. גם אני חושב שאין קשר בין גילו וניסיונו של השופט לבין יכולתו לשפוט משחקים גדולים, אבל משיח ראוי לכל הביקורות להם הוא זוכה. השיפוט היה מבחיל וחד צדדי לחלוטין. 12 כרטיסים צהובים שלף אתמול משיח לשחקני הפועל, וזאת למרות שהמשחק לא היה אגרסיבי או אלים במיוחד. אני זוכר שלפני שבועיים, נגד סכנין, היה יותר גרוע.
    בנוסף, הגישה המעצבנת של "אני הבוס" בסיום הוציאה אותי מכליי. מעולם לא ראיתי שני שחקנים מאותה קבוצה שמורחקים באירוע אחד, בטח ובטח כשהאירוע בכלל החל לאחר שטות של השופט עצמו.

    בסיום המשחק פנה אליי כתב מאתר ONE ושאל אותי כיצד אני מסכם את המשחק. עניתי לו בפשטות: "הכדורגל הישראלי במיטבו". שיפוט נוראי, שחקנים חובבנים וחסרי כבוד, כדורגל שאפשר להקיא ממנו, התחזויות ופרובוקציות בלתי נגמרות וקהל אלים. תענוג אמיתי.

    ומילה למכבי: כמו המונדיאל, גם ניצחון בדרבי כנראה צריך להגיע אחרי 4 שנים יבשות. סחתיין עליכם, אבל חכו. תשמחו כל עוד אתם יכולים. עדיין נשאר עוד דרבי אחד העונה.

    1. ישי רוזנבאום

      אני רק שמח שמכבי ת"א קיזזה את הנקודות שהפסידה ק"ש בשבת, וסייעה לה במירוץ לאליפות.

      אני מודה שגם אני הופתעתי. אני לא חושב שאוהדי הפועל ת"א טובים יותר או רעים יותר מאוהדים אחרים (לכל מחנה יש את הצדדים הטובים והרעים שלו. סליחה, הרעים והפחות רעים), אבל זה הקהל שתמיד גאה בספורטיביות שלו ובכך שהוא יודע לעודד את הקבוצה גם לאחר הפסדים.
      אז כדאי שיפנימו: ספורטיביות זה לא רק להריע לשחקנים לאחר הפסד. זה גם להתפנות בשקט אחרי הפסד ולא להוציא את העצבים על השופט, מטומטם ככל שיהיה (אגב, תדייק: 12 צהובים – 7 להפועל, 5 למכבי. זה לפחות מה שאמרו בטלויזיה).

      כנ"ל לגבי השחקנים.
      בוא נהיה כנים עם עצמנו: אם הפועל היתה מובילה 0:2 והיו מרחיקים לה שני שחקנים בדקות הסיום, הם היו מתפנים מהמגרש בלי לומר מילה. ההשתוללות של השחקנים נובעת מהתסכול הכללי שלהם מהמשחק או מהעונה – לא באופן ישיר מההחלטות של השופט. את כל מה שלא הלך להם במשחק, הם הוציאו בדקות הסיום על השופט. ולזה אני מתכוון כשאני אומר שהספורטיביות מהם והלאה: כי ספורטיביות פירושה להתעלות מעל היצרים שלך, גם כשלא הולך לך. ולהשתדל לשמור על קור רוח, גם אם אתה משוכנע שהשופט גרם לך עוול איום ונורא. ובוא לא נשכח: זה לא שופט מהסוג שגוזר עונשי מוות ומאסרי עולם. בסך הכול שופט כדורגל. בסך הכול כדורגל. בסך הכול ספורט. תתבגרו.

      1. רועי מ

        צודק לא דייקתי, אבל לפי אתר ONE נשלפו לזכות הפועל (בלבד) 10 כרטיסים צהובים.

        אם להוסיף על הדברים שאמרתי, אחרי שקראתי את תגובתו של לוזון שפורסמה למעלה, לא ידעתי אם לצחוק או לבכות.
        אם בראש ההתאחדות שלנו עומד מישהו כזה, אז אין פלא שבעלי הקבוצות, העיתונאים, הפרשנים, האוהדים והשחקנים מרשים לעצמם להתנהג כפי שהם מתנהגים. הכל מתחיל מהשורש, והשורש רקוב.

        1. ישי רוזנבאום

          אתה חייב להפסיק לצרוך תוכן מאתר one. ככה הופכים בסוף לבהמה.

  9. רועי מ

    אגב, תתחדש על העיצוב החדש, אבל הקדום היה יפה יותר לדעתי (הירוק הרבה יותר התאים מהאדום).

    1. ישי רוזנבאום

      תודה. אני עוד משחק עם זה. כידוע לך, אדום וצהוב הם "צבעי המותג" שלי.
      אם עוד לא קראת: http://sous.co.il/site/?page_id=112

      כפי שכתבת בטעות (פליטה פרוידיאנית?) הקודם אכן היה קדום.
      זו תבנית עיצובית ישנה, שעשתה לי צרות צרורות. אמנם תבנית יפה מאוד, אבל לא איפשרה לי להוסיף פיצ'רים חדשים – כמו התפריטים למעלה, למשל, או תגובות משורשרות (ראה כאן).

סגור לתגובות.