ארכיון הקטגוריה: התקשורת העוינת

הוא גדולה, הוא חזקה

מחווה יפה ומרגשת של וואלה ספורט: כל הכותרות הן ציטוטים משירים בביצועו של אריק אינשטיין.
והן אפילו מתאימות לתוכן!

אריק הוא כנראה המוסיקאי היחיד שיכול להשתלט ככה גם על מדור הספורט.
וכאן המילים שלי לזכרו של האיש הגדול הזה >>

ARIK

בין טמטום למומנטום

לפני המשחק אמש בין בית"ר ירושלים למכבי חיפה (2:1), הגג פרשן (?) ערוץ 1 דני נוימן את הדברים הבאים (לא בהכרח באלו המילים, אבל בזו הרוח): "בית"ר ירושלים היא ללא ספק הפייבוריטית במשחק הזה, כיוון שהיא נמצאת במומנטום ומקדימה את חיפה בטבלה. אבל זה לא אומר שמכבי חיפה לא תנצח".

אחח, איזה מזל שיש פרשן. אחרת, איך היינו יודעים את המובן מאליו?

אילו רצה נוימן להיות קצת יותר מקורי, יכול היה לומר: "מכבי חיפה פייבוריטית במשחק הזה, כיוון שהיא לחוצה עם הגב לקיר, יש לה הרבה יותר מוטיבציה לנצח, וגם מאמן חדש ושחקנים שיש להם מה להוכיח. אבל זה לא אומר שבית"ר לא תנצח…".

אבל זה רק טיפה יותר מקורי, זה עדיין לא הופך את הפרשנות לבעלת ערך.

דני נוימן הוא אמנם קריקטורה גרוטסקית של פרשן, אבל שתי הפסקאות האלה מסכמות בתמציתיות את תפקידו ותרומתו של פרשן הכדורגל לחוויית הצפייה, ואין מה להוסיף עליהן. (אגב, לפעמים, כשאני במצב רוח מפרגן במיוחד, אני מדמיין שנוימן פשוט עושה פרודיה על פרשן כדורגל באיזה מערכון, ולא באמת מנסה לפרשן את המשחק, ואז הערכתי אליו גוברת עשרות מונים. ואם אני, להבדיל, בסטייט אוף מיינד קונספירטיבי, אני חושד שמדובר במזימה של ההתאחדות וערוץ 1 לנתק את הצופים מהטלוויזיה ולהחזירם לאיצטדיונים). אני מייחל כבר ליום שבו תיושם הטכנולוגיה (שכבר קיימת) שתאפשר לנו להוריד את הסאונד של הפרשנים, ולהשאיר רק את קולות הרקע של האיצטדיון.

ונסיים את החלק הזה עם עוד יציאה של נוימן מאמש: "היום בכדורגל כולם יודעים הכול על כולם. יש קלטות…".
היי דני, שנות השמונים התקשרו וביקשו שתחזיר לספריית הווידאו את הסרט שאתה חי בו.
אה כן, ו- Be kind, rewind.

משחק לא רע היה אמש בין בית"ר לחיפה, למרות שהגולים היו קצת מעפנים (אחד עצמי ושניים מטעויות קשות של שני השוערים). למרות כמה חורים בהגנה, מכבי חיפה נראתה לראשונה העונה כמו קבוצה – דבקה במטרה ומחויבת. לא ברור מדוע יש צורך במשבר עמוק, כדי ששחקנים יתחילו לרוץ ולמסור ולרדת לגליצ'ים ולפרגן לחבריהם. כפי שכתבתי פה כבר אינספור פעמים, בליגת העל הישראלית לא צריך להבריק או להיות טוב באופן אבסולוטי – צריך רק להיות פחות גרוע מאחרים. זו לא אמורה להיות משימה קשה מדי למועדון כמו מכבי חיפה.

מצד שני, הקבוצה שעמדה ממול לא בדיוק הבריקה ונתנה לחיפה לשחק. בית"ר נמצאת אמנם ב"מומנטום", כמו שנוימן אומר, אבל אני לא חושב שהיא קבוצה טובה יותר ממכבי חיפה הבינונית. ככה זה כשבונים עונה שלמה על "מומנטומים" – מתישהו התנופה נגמרת והעגלה נעצרת. אולי המשחק הזה, שמבשר את סיום המומנטום של בית"ר, יהיה נקודת פתיחה למומנטום של מכבי חיפה.

כמה מילים אפשר לכתוב על לוקסמבורג

לא יודע מה קרה לי הערב. משום מה חשבתי שמשחקה של נבחרת ישראל נגד לוקסמבורג מתחיל בשעה 20:00. ומכיוון שאני משתדל להימנע מצפייה בשידור המקדים לפני משחקים (יש לי פתק מהרופא שאסור לי להיחשף ליותר מדי בולשיט), הדלקתי את הטלויזיה בדיוק ב-20:00. למרבה הצער, המשחק התחיל ב-21:00 ואני מצאתי את עצמי מאזין לדיון מרתק באולפן ערוץ הספורט בסוגיה ״נבחרת ישראל לאן״.

כיוון שהנושא הזה נלעס באולפן לפני ואחרי כל משחק של הנבחרת (וגם בימים שבין המשחקים), עניין אותי יותר הדיון הלא פחות מרתק ומלומד בזהותה של היריבה – נבחרתה המפוארת של הנסיכות האימתנית ממרכז אירופה. נכון, אף אחד לא טען כי מדובר במעצמה, אבל לאוויר נזרקו משפטים מוכרים כגון ״הם התקדמו״, ״אסור לזלזל״, ״הם לא חלשים כמו שתמיד היו״ וכיוצא באלה. הזכירו לנו בהשתאות את ההפסד המינימלי שלהם לפורטוגל (2:1), שחזרו בחרדת קודש את הניצחון ההיסטורי המופלא (באמת מופלא) על שוויץ בקמפיין הקודם (1:2), וההימורים נעו בין ניצחון מינימלי לישראל לתיקו מביש. אכן, נראה כי כוח חדש מפציע בשמי היבשת.

הקשקשת נמשכה ברוח זו גם לאחר שהשידור עבר לאיצטדיון ברתל בלוקסמבורג. רגע אחרי החמצה מזעזעת של חלוץ לוקסמבורג בדקה הראשונה של המשחק, אמר הפרשן שגיא כהן בכובד ראש ובקול תוכחה: ״כל מי שזלזל בנבחרת הזאת, כדאי שיחשוב על זה שוב״. 11 דקות מאוחר יותר הוציא השוער הלוקסמבורגי כדור שני מהרשת, ו-15 דקות לאחר מכן את הכדור השלישי (נגמר 0:6). זה לא הפריע לפרשן המלומד להסביר כי ״השער הראשון עשה עימנו חסד״, וש״המשחק יכול היה להתפתח אחרת אלמלא השער המהיר של ישראל״. שנאמר, אני באתי להגיד משהו, אתם על תפריעו לי עם העובדות בבקשה.

אז בואו נתמקד בעובדות על נבחרת לוקסמבורג. קודם כל, נזכיר שזו אחת מ… נניח 10 הנבחרות החלשות באירופה (ברמות האלה באמת שקשה לדייק בדירוג). עכשיו, זה לא משום שהכדורגל בלוקסמבורג הוא ״גרוע״, או ״מקולקל״ או ״לא מנוהל היטב״ או כי ״אין שם תרבות ספורט״. וזה לא משום שמאמן שלהם "לא יודע כלום על שום דבר". זה גם לא קשור לכך שזו מדינה קטנטנה של 500 אלף תושבים או לכך שהם מבינים יותר בבנקאות מאשר בספורט. הכדורגל שם פשוט אחר. שונה. מסיבות כאלה ואחרות, הכדורגל בלוקסמבורג הוא חובבני, ואין להם עניין לשנות את הסטטוס הזה. זכותם. אני לא מזלזל ולא מגמד את נבחרת לוקסמבורג. נהפוך הוא: אני מכבד אותם על הבחירה הזאת – היא חוסכת מן הסתם הרבה כאבי ראש ודיוני אולפן משמימים ומתישים.

לפיכך, אין זה משנה כמה הם ״ישקיעו בתשתיות״ וכמה הם ״יתקדמו״. כל עוד כדורגל אינו מקור הפרנסה והעיסוק העיקרי של שחקני הנבחרת (רק שלושה מהם מקצועניים, וגם הם לא פותחים בקביעות בהרכב של ריאל מדריד, אם אתם מבינים למה אני מתכוון), הלוקסמבורגים אולי ״יצמצמו פערים״, כפי שהפרשנים אוהבים לומר, אבל לעולם יישאר טווח גדול ויציב בינם לבין רוב הנבחרות באופ״א – כולל הנבחרת המצ׳וקמקת והחבולה שלנו. זה מתבטא בכושר הגופני, בכוח ובמהירות, בטיפול בכדור ולמעשה בכל מרכיב של המשחק. ואם לחזור לדקה הראשונה ולהחמצה האיומה של מה-שמו, אז שגיא כהן רואה בה הוכחה לכך שאסור לזלזל בלוקסמבורג, ואני דווקא רואה קודם כל את הטעות האיומה של המגן הישראלי (במשחק הבכורה שלו), ולאחר מכן את הטיפול הגרוע בכדור ואת היסודות הלקויים של החלוץ (שהוא דווקא אחד משלושת המקצוענים ההם, ומשחק בליגה ההולנדית).

לכן, שיהיה ברור: לא משנה איזו תוצאה מושגת במשחקיה של נבחרת לוקסמבורג, היא לעולם לא פועל יוצא של יכולתה של נבחרת לוקסמבורג, אלא תלויה כמעט לחלוטין בכושרה ומצב רוחה של יריבתה. ואם פורטוגל נאבקה בשיניים כדי לנצח 1:2, זה משום שפורטוגל שיחקה גרוע, ו/או ששחקניה זלזלו, או תפסו יום רע, או סתם סבלו מחוסר מזל – בוודאי לא משום שלוקסמבורג ״מצמצמת פערים״. כנ״ל לגבי הניצחון ההיסטורי ההוא על נבחרת שוויץ.

אז מה בשורה התחתונה? קודם כל, אני לא מאמין שכתבתי פוסט שלם ודי ארוך על נבחרת לוקסמבורג – כנראה סוג של תקדים בבלוגספירה המקומית. אז בואו נחזור מהגבעות הירוקות ומהארמונות של דוכס לוקסמבורג, לערבות המאובקות של תקשורת הספורט הישראלית: כל דיון מקצועי וכבד ראש בהרכבים-מערכים-זימונים-יוסי-בניון-השיקולים-של-אלי-גוטמן בעקבות צמד המשחקים נגד לוקסמבורג, הוא פשוט בזבוז של זמן. כל מי שמנסה ללמוד או להסיק משהו מהמשחק הזה, עושה בעיקר צחוק מעצמו ומהאינטלגנציה שלנו.

אגב אינטלגנציה: מכל הפרשנויות, הכי אהבתי את זאת שגרסה כי ההפסד לישראל הוא תוצאה של שאננות לוקסמבורגית בעקבות ההפסד המינימלי לרונאלדו וחבריו. ועוד יותר מצאה חן בעיני ההתפתלות של אותו אחד שהימר על תיקו, והתבקש להסביר באולפן את הפער בין התחזית למציאות. בהתחלה הוא התבדח ש"הוא לא רוצה לשעמם את הצופים" (למה לא?! זה מעניין מאוד!), אך לבסוף התרצה והסביר כי התבסס בתחזיתו על היכולת הטובה של לוקסמבורג נגד פורטוגל, ועליה בלבד. כאמור, על תפריעו לו עם העובדות. עוד הוכחה לשטחיותו ועליבותו של מקצוע ה״פרשן״.

תזכורת לעצמי: לבדוק היטב את שעת המשחק ביום שלישי.