״מי שרוצה לשים כסף על זהותה של אלופת אירופה הבאה, איטליה היא השקעה מעניינת עם פוטנציאל גבוה. אפשר לשים סכום קטן יחסית וליהנות מתשואה גבוהה מאוד אם הכחולים יניפו את הגביע. והרי אף אחד לא באמת יופתע אם זה מה שיקרה… מבין הגדולות של אירופה, איטליה מדורגת אחרונה מבחינת יחס ההימורים (אפילו אנגליה נחשבת על ידי בתי ההימורים כבעלת סיכויי זכייה טובים יותר). זו עמדה נוחה מאוד לאיטלקים, שמגיעים בלי יותר מדי ציפיות – בדיוק כמו באליפות העולם 2006.״

זה מה שכתבתי כאן על נבחרת איטליה בסקירה המוקדמת שלי לקראת האליפות. הייתי טופח לעצמי חזק יותר על השכם, אם גם הייתי נוהג לפי ההמלצה שלי וממש שם כסף על נבחרת איטליה. נכון שאיטליה עדיין לא זכתה בגביע, אבל מבחינתי היא כבר עשתה מעל ומעבר. הניצחון שלה על גרמניה בחצי הגמר היה משכנע ומוחלט – ניצחון של אלופה בדרך. לא כמו ספרד, שעשתה מאמצים לגרור את פורטוגל לפנדלים ושמה את מבטחה במזל ובאיקר קסיאס.  

האתוס הגרמני
לקראת חצי הגמר של גביע העולם 2010, כתבתי שאם יש כלל אחד בכדורגל העולמי שלעולם לא פג תוקפו, זה ש”הגרמנים תמיד מנצחים”. ואם אתם מגרדים בפדחתכם ותוהים שמא האלצהיימר קפץ עלי מוקדם מהצפוי או שהייתי בתרדמת ביום חמישי האחרון, אסביר שלא משנה אם ה”גרמנים” האלה הם איטלקים או ספרדים או צרפתים או הולנדים. איטליה וספרד נמצאות בגמר בזכות כל התכונות שתמיד ייחסו לנבחרת גרמניה (לפני שהיא הפכה ללהיט עולמי) – משעממים, אפורים, ובעיקר – יעילים. עד כמה שזה יישמע קלישאתי, בכדורגל, לאורך זמן, מנצחות הקבוצתיות, המשמעת וכמובן הנסיון והמסורת. ואת הכלל הזה מנחילה גרמניה לכדורגל העולמי כבר עשרות שנים. אז למרות שהגרמנים המקוריים שוב כשלו בטורניר גדול, המורשת שלהם ניצחה, ולא משנה מי תהיה האלופה הבאה.

כסאח ספורטיבי
ומילה על חצי הגמר הראשון בין ספרד לפורטוגל: לפני המשחק כולם התעסקו בשאלה האם שחקני ריאל מדריד בשתי הנבחרות, יחוסו האחד על רגלי השני. במהלך המשחק, כשצפיתי בסרחיו ראמוס קוצר את כריסטיאנו רונאלדו, חשבתי שבכל הדיון הזה נשכח נתון מאוד חשוב: שחקני כדורגל הם בראש ובראשונה, ובכן, שחקני כדורגל – אנשים שאוהבים את המשחק הזה יותר מכל דבר אחר, ורובם גם לא יודעים לעשות שום דבר אחר חוץ מלשחק כדורגל. הדיון הזה קצת עשה להם עוול – מי שחשב שסרחיו ראמוס יהסס לרגע לפני שהוא מוריד את רונאלדו לדשא כשהוא בדרכו לשער, כנראה מעולם לא ראה את סרחיו ראמוס משחק. אני בטוח שגם במשחקים פנימיים באימונים של ריאל מדריד הוא לא מרחם על רונאלדו. אז המשחק בין ספרד לפורטוגל אולי היה משעמם, אבל לפחות אפשר להיות מרוצים מכך שהוא היה ספורטיבי. ואני ממש מצטער שהשתמשתי בכיסוח של ראמוס כדי להראות מהי ספורטיביות. זה לא יקרה שוב.